בית אברהם לנדא קנב

בשחט סימן אחד אסרה משום תקרובות ואף בחתיכת מעט מקנה נאסר דלא כט"ז (בסימן ב' סקי"ד) שכתב דבעי דוקא מעשה טריפה וכבר השיגו עליו מסוגיא זו ע"ש בדבריהם ולכאורה אמאי נאסר בחתיכת מעט סימן אפילו במעשה טריפה והא מבואר בע"ז (דף נ"א א') דבעי דוקא כעין פנים ובפנים הוה דוקא בשחיטת שני סימנים ואפילו לפי מה דקיי"ל ישנה לשחיטה טה מתחלה ועד סוף מ"מ בעי דוקא שיגמור השחיטה ואז הוה שחיטה מתחלתה למפרע משא"כ בלא גמר אח"כ השחיטה כדאמרינן לעיל (דף ל') נתקלקלה בשחיטה קאמרת ואפי' לפי שיטת הפוסקים בשחט לה חגב חייב משום דצוארו דומה לבהמה ועדיף משבירת מקל דבעי דוקא דרכו בקשקוש ע"ש בר"ן ע"ז (דף הנ"ל) וביו"ד (סימן קל"ט) מכל מקום בעי דוקא דלהוי דומיא דזביחה ושבירת מקל דמי לזביחה ששובר צואר הבהמה וכן בשחיטת חגב דמי לזביחה משא"כ אם עשה בה מעשה כל דהוא כמו שחט ממיעוט קנה דהבהמה חיה כמו מקודם לא דמי כלל לזביחה וגבי מקל למ"ד שבר חייב ודאי דוקא שבר אבל לא אם חתך בו מעט לשם ע"ז דזה לא הוה דומיא דפנים שהבהמה נשתנית ע"י הזביחה

ולכן נראה לומר דמזה ראיה לשיטת הרא"ש בע"ז (דף נ"א ב') דדברים שכיוצא בהם קרב ע"ג המזבח והקריבו לפני ע"ז לשם דורן אף שלא עשה ממנו הקטרה או עבודה כעין פנים נאסר וכן הוא לפסק הלכה ביו"ד (סימן קל"ט) וזה דלא כשיטת הר"ן בע"ז שם בסוגיא הנ"ל דלא נאסר רק אם הקטיר ממנה קצת והנשאר מיקרי שיריים דדמי לפנים ובענין אחר לא נאסר רק אם עשה כעין זריקה המשתברת ע"ש בדברי הר"ן ואנן לא קיי"ל כוותי' רק כשיטת הרא"ש וא"כ אתי שפיר הכא דודאי כל דבר מה שנותן לפני' לשם דורן הראוי לפנים נעשה תקרובות ואף שלא עשה כעין פנים רק בעינן שיהי' ראוי לפנים ולהכי אפשר דבבהמה בעלת מום אינה נעשה תקרובות משום דאינה ראויה לפנים משא"כ בבהמה שלמה דראוי לפנים אף אם לא עשה עמה עבודה כעין פנים מיתסרא לשיטת הרא"ש דהנחה לשם דורון אסור בדבר הראוי למזבח רק אם אינו עושה מעשה כלל רק מניח בהמה שלימה לתקרובות אינה נאסר מחמת דהוא ב"ח וכשם שאינו נאסר מחמת ע"ז מכש"כ שאינ' נאסר מחמת תקרובו' אבל אם עשה בה מעשה קצת דאז מהני לאסור ב"ח כמו דעשיית מעשה מהני לאסור מחובר שפיר נאסר מטעם תקרובות אף דלא עשה כעין עבודת פנים דחתיכה מועטת בודאי לא חשיב כעין פנים כנ"ל מכל מקום לא עדיף מאם הניחה לשם דורון ולא עשה כלל מעבודת [פנים] מכל מקום נאסר מטעם תקרובות בדבר הראוי למזבח

ולפ"ז נראה לומר כיון דלאו מטעם זביחה נאסר רק מטעם תקרובות דחשיב כמו הניח לפניו לשם דורון אם כן בעי דוקא לפני ע"ז דבלא לפניה לא חשיב תקרובות כלל ובהדיא שנינו ע"ז (דף ס"ט) בשר הנכנס מותר וכ"ה להדי' ברא"ש (דף נ"א) דמשם מייתי ראיה דלא בעי שיעשה כעין פנים רק בתקרובו' לבד שהניח לפני' לשם דורון נאסר משמע דוקא דבעי הנחה לפני' אבל אם אמר בביתו שיהי' זאת תקרובות לע"ז משמע דאינו נאסר דאין הקדש לע"ז כמבואר ע"ז (דף מ"ד ב') ואם כן מתורץ קושיית התוס' דלכך נקיט לפני ע"ז כיון דמיירי במעשה כל דהוא דאינו שייך לאסור מחמת עבודת פנים דהא חתיכ' כל דהוא לא דמי לפנים ורק משום דורן אסור לכך בעי שיהי' לפני ע"ז כנ"ל. דשלא לפני' לא מיקרי תקרובות ודורן כמבואר ביו"ד (סי' קל"ט) אבל בניסוך יין שעש' כעין עבודת פנים וחייב מיתה כמבואר סנהדרין (דף ס' ב') חשיב תקרובות אף שלא בפני' כמו זביחה גמורה דאף שלא בפני ע"ז חייב וחשיב זבחי מתים ונסך ילפינן מדהוקש לזבח מקרא דאשר חלב זבחימו כו' כדאיתא ע"ז (כ"ט ב') אבל באם לא עשה כעין פנים רק הניח לפני' לשם דורן אפילו לשיטת הרא"ש דנאסר וחשיב תקרובות מכל מקום בודאי לא חשיב עבודה להתחייב עליו מיתה ובפירוש קיי"ל בסנהדרין (דף ס' ב') דאינו חייב בשלא כדרכה רק על עבוד פנים דהיינו זיבוח וקיטור וניסוך ודורן בכלל מנסך אבל לא על עבודות אחרות מה שאינו לשם ואם הניח בשר לפני ע"ז בלא קיטור בודאי דאינו חייב מיתה רק תקרובות לאסור מיקרי לפי שיטת הרא"ש הנ"ל לכך בעינן לפני ע"ז כנ"ל אבל התם דמיירי בגמר אחר כך השחיטה דבלאו הכי לא מחייב משום שחוטי חוץ ואנן קיי"ל דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ בגמר אח"כ השחיטה נאסר משום תקרובות