בית אברהם לנדא קנא

נקב בוושט שלא בדרך שחיטה מיקרי היזק הניכר כנ"ל. וא"כ מיחשב שינוי כדמוכח בגיטין (דף נ"ג) דהיזק הניכר חשיב שינוי. והר"ן כתב דאף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום באכילה אסור ע"ש ולפ"ז דאין תורת שחיטה עליו להתירה באכילה אם כן אף שחיטה פורתא חשיב שינוי ושפיר כתב רש"י דאם הגביהה דחשיב גזלן וקני בשינוי דיכול לאסור משא"כ במנסך דאי אמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו שרי היין לגמרי אף בשתיי' והדר למרי' שפיר פריך דאמאי אסור דהגבהה לא מהניא רק להתחייב באונסין לא שיהא שלו כנ"ל

עוד אפשר לתרץ לפי מה דאיתא סנהדרין (דף ע"ב) והאלקים אמר רב אפי' בנטל דהא יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא דברשותיה קאי ע"ש א"כ הוה בעי הגמ' למימר דאף גזלן קני הדבר רק שמחויב להחזיר אח"כ מדין מצות השבה אבל במחתרת פטור להחזיר דהא בשעת נטילה לא חלה עליו מצות השבה מחמת דקלב"מ ע"ש בסוגי' ובדברי הרז"ה על הסוגיא ואם כן לכאורה לפי זה דאמרינן דגם גזלן קני הדבר מיקרי שלו ושפיר יכול לאסור אלא דזה ליתא דנהי דאמרינן דקני מכל מקום באם הגזילה בעין מחויב להחזיר אותה וא"כ היאך יכול לאסור דלא גרע מאם הוא משועבד דאינו יכול למכרו ולהקדישו והב"ח מוציא מיד ההקדש וא"כ ה"נ אף לפי דברי רב דגם גזלן קני להגזילה רק שרייא עלי' מצות השבה מכל מקום כיון שהדבר משועבד להנגזל להחזיר לו היאך יכול לאסרו והא אם מכרו הנגזל מוציא מיד הלוקח וה"נ אם הקדישו ואף דקיי"ל דהקדש הגוף מפקיע מידי שיעבוד ואיסורי הנאה נמי מפקיעין כמו דמוכח ביבמות גבי אצטלא דפרסוה אמיתנא וכ"כ התוס' בהדיא בגיטין (דף מ' ב') מכל מקום הא כתבו התוס' שם דדוקא לרבא דסבר מכאן ולהבא הוא גובה הוא דמפקיע קדושת הגוף מידי שיעבוד משא"כ לאביי דסבר למפרע הוא גובה א"כ אין הקדש מפקיע שיעבוד וטעמא דרבא דסבר מכאן ולהבא הוא גובה מחמת דמצי לסלוקי בזוזי כמבואר פסחים (דף ל"א) אבל בגזילה שאם הוא בעין אינו יכול לסלקו במעות א"כ אף רבא מודה דלמפרע הוא גובה וא"כ ניחא הא דאמרינן בגזל דהגזלן אינו יכול להקדיש דאף לפי סברת רבא דגזלן קני להגזילה רק חיוב השבה עליו מכל מקום אינו יכול להקדיש ולהפקיע השיעבוד של חבירו דהא בגזילה דאינה יכול לסלקו במעות שפיר אמרינן למפרע הוא גובה ולמ"ד למפרע גובה אין הקדש מפקיע מידי שיעבוד כמ"ש התוס' בגיטין מה שאין כן הכא דבודאי בגמר שחיטה קני לה בשינוי דהוה שינוי גמור וכיון דאח"כ קני לה לא שייך למפרע הוא גובה דהא לא בא לידי גוביינא כמ"ש התוספת פסחים (דף ל"א ב') ד"ה אלא הב"ע כו' וא"כ שפיר חל האיסור מעיקרא דהא קני להגזילה ואח"כ לא בא לידי גובנייא ולא שייך למפרע הוא גובה מה שא"כ בהקדש ולא נשתנה אח"כ אינו קדוש דההקדש אינו יכול להפקיע השיעבוד של הנגזל וכ"ע מודים דלמפרע הוא גובה מחמת שאין יכול לסלקו בזוזי כנ"ל

והא דמשמע בבא קמא (דף ס"ו) דאף אם נשתנה אחר כך הגזילה לא חל ההקדש דמעיקרא עיין שם גבי קרבנו ולא הגזול אלימא לפני יאוש מי קדוש כו' ומה מקשה הא בהקריבו אח"כ א"כ לא בא לידי גוביינא ושפיר חל ההקדש אלא לזה י"ל דודאי לפי מה דמסיק בסנהדרין דנטל מחויב להחזיר דלא אוקמי' רחמנא ברשותיה רק לחיוב אונסין אם כן ההקדש לא חל כלל דלא היה שלו בעת ההקדש אבל לפי מה דסבר רב דגם נטל פטור דגם גזלן קני להגזילה רק דתורת השבה עלי' אם כן שפיר י"ל דאם נשתנה אח"כ ולא בא לידי גוביינא שפיר חל ההקדש דהא הדבר הוא שלו רק שמשועבד להנגזל וההקדש מפקיע מידי שיעבוד היכא שלא בא לידי גוביינא דלא שייך למפרע גובה כנ"ל. אבל במנסך דלא נשתנה שפיר מקשה הגמ' דלא יאסר דש"ש דהא אכתי שיעבוד הנגזל עלי' וכאשר יחזיר היין לו א"כ למפרע הוא גובה ולא חל עלי' האיסור תקרובות ושפיר פירש רש"י אליבא דר"ה דהוא תלמיד רב כדאמרינן שבת (קכ"ח) ובודאי כרב ס"ל דאפי' נטל ושפיר מיקרי שלו כנ"ל דהא דאמר אפי' שחט בה סי' אחד היינו שאח"כ גמר השחיטה שלא לשם ע"ז אבל מ"מ אח"כ גמר השחיטה וכיון דקני אח"כ לא שייך למפרע הוא גובה ושפיר חל האיסור מעיקרא דהא שלו היה

תוס' ד"ה לפני עכו"ם אין לפרש דוקא לפני עכו"ם כו' ועוד דמה פריך בסמוך אשחוטי חוץ לא מחייב כו', ונראה דהנה צריך להבין אמאי