בית אברהם לנדא טו

לחי' והיינו משום דהברייתא סברא דכל ישראל בני מלכים כרשב"ג לעיל דאמר משום שהן מאכל לנעמיות ע"ש בסוגיא הנ"ל. וכן כתבו התוס' (שם ע"ב) ד"ה בשר תפוח כו' וא"כ אמאי מודה ר"ש גבי יו"ט בב"ח שמתו משום דאתמול הוה קאי לאדם והשתא לכלבים הא ר"ש אית לי' כל ישראל בני מלכים כדאיתא לעיל בגמ' אמר אביי רשב"ג ור"ש כו' וא"כ אתמול לחי' הוה קאי. ועתה נמי עומדת לחי' דהא אפילו לר"י דאית לי' מוכן לאדם לא הוה מוכן לכלבים מ"מ למאן דאית לי' כל ישראל בני מלכים הם מותר לטלטל בשר תפל משום דראוי לחי'. וא"כ ר"ש דאית לי' נמי כל ישראל בני מלכים הם וא"כ מאתמול נמי הוה קאי למילתא דהשתא

וא"ל כיון דקיי"ל לכם ולא לכלבים א"כ הי' אתמול אסור לשחוט לצורך חי' ז"א דהא בידו הי' לשחוט ולהאכיל ממנה ג"כ לחי' והיא קושיא גדולה רק לפי האמור מיושב דטעמא דמודה ר"ש גבי יו"ט משום דלמא הוה טרפה וא"כ מאתמול לא הי' ראוי לכלום דטרפה אסור לשוחטה לצורך חי' ולכלבים ואף דעתה מתה מאלי' הוה כמו בע"ח שמתו בשבת דמודה ר"ש מחמת דאינו יושב ומצפה ואתמול הי' מוקצה מחמת איסור כנ"ל וא"ש

שם בתוס' ד"ה דג תפל תימא כו' א"נ כר"י אתיא ודג תפל אע"פ שראוי לכלבים אסור לטלטלו דכל מידי דחזי לאינש לא מקצה לכלבים בשר תפל מותר לטלטלו לר"י מפני שהוא מאכל לחי' ע"כ. והמתבאר מתוך דברי התוס' דלר"י אסור לטלטל בשר תפל ולא אמרינן דחזיא לאומצא רק בבר אווזא דרכיך אבל לא שאר בשר. רק לר"ש משום דחזי לכלבים. אבל לר"י אמרינן מידי דחזי לאינש מקצי מכלבים. וקשיא לי על שיטת התוס' מהא דאמרינן בחולין (ט"ו ב') וכי הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב כו' השוחט לחולה בשבת אסור לבריא כו' אמר רב פפא פעמים שהשוחט מותר כו' וכיון דלדברי התוס' ע"כ צ"ל דמה דקאמר ומבשל מותר האי חזיא לכוס ע"כ בבר אווזא מיירי דהא רב כר"י ס"ל ולר"י אסור לטלטל בשר תפל ולא אמרינן דחזיא לכוס וע"כ צ"ל דמיירי בבר אווזא או במין דרכיך וא"כ קשיא טובא על רב פפא דאמר פעמים שהשוחט מותר כו' ומבשל אסור בקצץ לו דלעת ופי' תוס' שם דדלעת אינה ראוי' חי ע"ש למה נקיט רב פפא במבשל דאסור גבי דלעת הא משכחת לה גבי בשר נמי בבשר בהמה דלא חזיא לכוס ולמה טרח לאשכוחי גוונא דאסור בענין אחר והא משכחת לה נמי גבי בשר

ונראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' בביצה (דף ל"א ב') ד"ה ונפחת נוטל ממקום הפחת דמוקצה מחמת איסור דרבנן אמרינן כיון דנסתלק האיסור נסתלק המוקצה. ובשוחט שאני דהוה מוקצה מחמת איסור דאורייתא ע"ש. וכיון דאמרינן בשר מלוח מותר לטלטלו אפילו לר"י דבודאי חזי לאומצא והא דבשר תפל אסור לטלטלו היינו משום דאינו ראוי דאסור למלוח בשבת ואפילו לאכלו מיד כמבואר בתוס' ורא"ש פ"ק דחולין ובמג"א (סי' שכ"א) והא דאסור למלוח בשבת היינו מדרבנן דמיחזי כעיבוד כמ"ש הר"ן פ"ק דחולין בסוגיא דהשוחט בשבת וא"כ לפ"ז במבשל בשבת אפילו בשר בהמה מותר לבריא דהא לא הוה מוקצה אלא מחמת איסור דרבנן וכיון שנסתלק המוקצה מותר כמו בית. שנפחת. ובטבל דאמרינן שאם עבר ותקנו מתוקן ולא דמי לבשר תפל דאסור לטלטלו היינו משום דעדיין היא מוקצה ואף אם הוא איסור דרבנן כמו טבל קודם שתקנו דאסור לטלטלו אף דלא אסור אלא מדרבנן להפריש תרומה ביו"ט. משא"כ בעבר ובשלו דמי לטבל שתקנו דמותר כיון דמתחלה לא הי' מוקצה אלא מדרבנן. ולכך נקיט ר"פ בדלעת דמוקצה גמור הוא דמקודם אינו ראוי לכלום והוא נכון לפע"ד

שבת (קמ"ב ב') גמ' למימרא דרבא כר"י ס"ל והאמר רבא לשמעי' טוי לי בר אווזא ושדי מעי' לשונרא כו'. פירש"י דהאידנא לא חזי לאדם דאין דרך לאוכלם ביו"ט. והקשה הרשב"א בחידושיו דמי עדיף מבר אווזא דשרי מטעם דחזי לאומצא. אף שבודאי אין דרך לאכלו כך בשבת ע"ש. ונראה עפ"י מ"ש התוס' פרק מפנין (דף קכ"ז ב') ד"ה כיון דחזיא לכהן. דמידי דלא חזיא מחמת גריעותא אף דחזי לאחריני מ"מ הוי מוקצה אבל מידי דלא חזי רק מחמת איסור. אמרינן כיון דחזיא לאחרינא שרי לטלטולי ע"ש. וכ"כ הרשב"א בשבת (מ"ו ב') ד"ה מתיב רמי בר חמא ע"ש. וא"כ י"ל אף דבוודאי אומצא יש בני אדם שאוכלים אותו