בית אברהם לנדא יד

בעינן לר"ש דל"ל מוקצה עומד ומצפה. ולכך לא בעינן בכלים שנשברו עומד ומצפה דהא גם מאתמול הי' מוכן

עוד ראי' מפורשת מד' התוס' שבת (מ"ה ב') ד"ה הב"ע דאית בי' אפרוח מת. פי' הר"ר יוסף דלא נקיט אפרוח חי כו' ועוד אי מחיים שרי אמאי קאמר מודה ר"ש בב"ח שמתו שאסורין ע"ש. ולכאורה דברי התוס' מחוסרים הבנה דמחיים שרי דראוי לשתק בו תינוק אבל מת אינו ראוי כ"א לכלבים וע"כ צ"ל דקושיית התוס' דאי אמרינן דגם מחיים ראוי רק דלא חזי למלתא דהשתא. א"כ לא בעינן עומד ומצפה לר"ש כמו גבי כלים שנשברו ביו"ט אלא ע"כ צ"ל דמחיים הוי מוקצה אף לר"ש. וא"כ שפיר קאמר מודה ר"ש בב"ח שמתו דהוי מוקצה מחמת איסור ודמי לקערה ועששית היכא דאינו יושב ומצפה דאסור לר"ש ומ"ד חלוק הי' ר"ש בב"ח שמתו. או דסבר דבמוקצה מחמת איסור דלא דחיי' בידים לא בעינן יושב ומצפה. או דסבר מיתה שכיחא כמ"ש כ"ז הרשב"א בחידושיו לחולין (דף י"ד וט"ו). וא"כ לפ"ז א"ש מ"ש הרשב"א דמ"ד חלוק ר"ש בב"ח שמתו סבר דמוכן לאדם הוה מוכן לכלבים אינו סותר מ"ש בשבת בסוגיא הנ"ל (דף קכ"ח) דגם לר"ש מידי דחזי לאינש לא מקצי לכלבים דכוונת רשב"א בחולין הוא כיון דאותו מ"ד סבר דבמוקצה מחמת איסור דלא דחיי' בידים ל"ל לר"ש ואפילו באינו עומד ומצפה. וא"כ מיקרי מוכן לאדם בתחלת שבת דרק מחמת איסור הוקצה ממנו דל"ל לר"ש היכא דלא דחיי' בידים. וכיון דמיקרי מוכן לאדם ממילא אח"כ כשהוכן לכלבים שרי לר"ש. כיון דגם מתחלה הי' מוכן אף דלא איתכן לבהמה מ"מ גם מתחלה הי' מוכן כנ"ל

אך לפי מה שהוכחתי מדברי התוס' שבת (דף מ"ה ב') דבדבר הראוי לאדם או דאיתכן לשום דבר לא בעינן עומד ומצפה. והדבר מוכח מד' התוס' ממש בלי דיחוי א"כ קשיא טובא מה דאמרינן ביצה (דף כ"ז ב') דאף ביו"ט מודה ר"ש בב"ח שמתו ואמאי הא מעיקרא מוכן לאדם הי'. ואף דעכשיו עומד לכלבים לא בעינן עומד ומצפה. וצע"ג על דברי התוס' שבת הנ"ל

ונראה לפי מה דמבואר בא"ח (סי' תצ"ז סעיף ט"ז) השוחט בהמה לא יבדקנה עד שיפשוט. ועיין במג"א דהתירו סופן משום תחלתן אינו אלא במידי דרבנן ומטעם זה התירו ההפשט קודם הבדיקה דמדאורייתא סמכינן ארובא ורק מדרבנן בעי בדיקה והתירו סופן משום תחלתן. ולפ"ז י"ל דלהכי לר"ש בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה דקודם בדיקה חיישינן דלמא היא טריפה וא"כ אתמול לא חזיא לכלום דהא קיי"ל לכם ולא לכלבים וכ"ע מודים דאסור לשחוט בהמה טרפה ביו"ט ואף דעתה היא ראוי' מ"מ דמי לקערה ועשישית דבעינן יושב ומצפה כיון דאתמול היתה מוקצה מחמת איסור והבדיקה אי אפשר ביו"ט דהא אסור בטלטול ואף בנגיעה יש אוסרים מוקצה. ובפרט בדיקות הריאה דלא אפשר בלא נדנוד קצת. וא"כ שפיר קאמר הגמ' דלמ"ד דמודה ר"ש בב"ח שמתו א"כ לא יזיזנה ממקומה דחיישינן דילמא היא טריפה ואתמול לא הוה חזיא לכלום. והוה מוקצה מחמת איסור

וע"פ האמור יש ליישב קושיית הצל"ח ביצה (דף כ"ז ב') דמאי מקשה הגמ' לימא תנן סתמא דלא כר"ש הא ביו"ט סתים לן תנא כר"י ע"ש. ונראה דהנה יש לדקדק טובא למה נקיט במשנה בהמה שמתה דהא משכחת בכל בע"ח והי"ל למינקט ב"ח שמתו. אך אי מתניתן אתיא כר"ש אתי שפיר טובא. דהא כבר הוכחתי לעיל היכא דמאתמול ראוי לו בעינן עומד ומצפה ורק בבהמה מחמת בדיקות הריאה חיישינן דלמא הוה טרפה. וזה לא שייך אלא בבהמה. אבל בעופות סבר ר"ש דמותר אף דהיו בריאים דהא גם מאתמול הי' מוכנים לא בעינן עומד ומצפה כנ"ל. והא דאמרינן בשבת (דף מ"ה ב') דאף בעופות מודה ר"ש ע"ש בסוגיא היינו דוקא בשבת דלא חזיא לאדם מחמת איסור לא ביו"ט. ולכך מוכח דמתניתן אתי כר"ש ומהדר לאוקמי' כוותי'. ולמסקנא דמסיק בבהמת קדשים אתי נמי שפיר דנקיט בהמה דודאי בזמן ר"ט לא הי' הבית קיים. וגם רבי אחר החורבן הוה רק דמיירי בבכור כמ"ש הפ"י. וזה לא שייך בעופות רק בבהמה וא"ש

ולפי מה שכתבתי מיושב לי קושיא עצומה על הא דאמרינן ביצה (דף כ"ז) אפילו תימא ר"ש מודה ר"ש בב"ח שמתו. הא כתבו התוס' בסוגיא זו דשבת ד"ה דג תפל בתירוץ בתרא דאתיא כר"י וסברא הברייתא דבשר תפל מותר לטלטלה לר"י משום דחזי