בית אברהם לנדא קמז

בחזקת כשרות על פי הרוב אף שבא לטהר ולהוציא מחזקה שפיר אזלינן בתר רובא וכמו דמחזקינן לענין ממון שהוא אביו אף שאין הולכין בממון אחר הרוב רק צ"ל דממיל' מחזקינן ליה גם לענין ממון כמו לכל שאר מילי. אך אכתי יש לראות דהא מבואר בכורות (דף ל"ט) דחסר כוליא או ניטל הטחול דפסול להקרבה משום דלא הוה תמים עיין רמב"ם (פ"ב מאיסורי מזבח הי"א) ע"ש וכיון דלא הוה טריפה אם כן אין נ"מ רק לענין הקרבה וקשה דנימא סמוך מיעוטא לחזקת טמא וניחוש דלמא ניטל הכליות או הטחול

ובזה מיושב ג"כ קושיית התוספ' לקמן דהא טריפה אינה חי' והוה חזקה כו' הא אכתי איכא למיחש לחסרון אבר בפנים דלא נטרפה ומ"מ פסול להקרב'. וצריך לומר דכיון דמ"מ החזקנו הבהמה שהיא מהרוב לענין שאינה נטרפה וכיון שהיא מהרוב ממילא ג"כ אין בה חסרון אבר בפנים כמו רוב בהמות ולכך לא אמרינן סמוך למיעוטא לר"מ

תוס' ד"ה אתיא מפרה אדומה וא"ת וכו' אבל לקמן דיליף מעדים זוממין קשה כו'. צריך להבין דהתם נמי איכא חזקה חזקת פטור נגד חזקת אינו טריפה. וצריך לומר דסברת התוס' הוא דודאי כיון שאנו דנין על הרוצח אם הוא טריפה וגבי' יש חזקה אין מועיל חזקת עדים נגדו דהא ממילא אם הוא אין טריפה ממילא העדים חייבים ולא מהני חזקת פטור של העדים משא"כ בפרה כיון דעתה לא נ"מ מידי אם היא טריפה רק לענין לטהר אחרים ונגד זה יש חזקת טומאה משא"כ בעדים זוממין דאפילו בלא עדותם יש נ"מ שמחזיקין אותו בחזקת שלם כן נראה לדחוק

שם ע"ב גמ' אתיא ממכה אביו. ועיין בת"ח שהקשה דאמאי לא יליף מהא דמותר לישא אשה ולא חיישינן דהיא ממזרת ע"ש ולכאורה תמוה דהא ספק ממזר מותר כדאיתא פרק עשרה יוחסין (דף ע"ג) וגם בס' ראש יוסף תמה עליו ונרא' דאכתי מוכח מהא דאסור לכשר לישא ממזרת ולא אמרינן שמא הוא נמי ממזר והוה קהל ספק ומותר כדאיתא קידושין אלא ע"כ מוכח דאזלינן בתר רובא והוה קהל ודאי. ומה שהקשה בס' ראש יוסף דאכתי קשה גבי כהן דלמא זינתה והוה חלל ולא שייך רוב בעילות כו' לק"מ דהא איכא חזקת היתר לכהונה והא דמוכח ממכה אביו כו' היינו כמ"ש מהרש"א דאכתי חיישינן שמא באונס ולא שייך חזקת צדקת וגם חזקת היתר לא שייך באשת ישראל דאונס מותרת לבעלה משא"כ באשת כהן דשייך חזקת היתר לכהונה ואתי שפיר

תוס' ד"ה ליחוש דלמא כו' הקשה רבינו יצחק כו' דנסקלין בנשרפין כו'. דברי התוס' אינם מובנים דהך קושיא אין מקומה בסוגיא זו דהא שם איכא רובא דאיתא לקמן ובודאי אזלינן בתריה

תוס' ד"ה לר"מ דחייש למיעוטא כו' דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה כו' עיין מהרש"א בכורות שהקשה דא"כ קשה ניחוש שמא במקום נקב קא שחיט וסמוך מיעוטא לחזקה ותירץ דלא שייך חזקה דאינו אלא טריפה ע"ש והוא תמוה מאוד דהא נקובת הוושט הוא נבילה כדאיתא לקמן (דף ל"ב) וכבר תמה עליו בס' פרי מגדים (סי' ל"ג) ע"ש. ונראה לתרץ שלא יהיה דבריו תמוהים כ"כ דהנה בס' פרי מגדים בפתיחה להלכות שחיטה עמד דאמאי הוה נקובות הוושט נביל' דגבי פסוקת הגרגרת מבואר לקמן (דף ל"ב) דכמאן דפסק דמי משא"כ בוושט דבמשהו ולא הוה כפסיק ע"ש

ונראה לומר דבודאי בשחט במקום הנקב כיון דהלכת' גמירי לה דבעי שחיטת רוב הוושט ובשחט במקום נקב אם כן בשוחט רובא חסר משהו מרובא ולא הוה שחיטה וממילא הוה נבילה ואף שהשלים אחר כך לרוב מכל מקום מקודם הוה כמאן דפסיק ודמי לגרגרת דהוה נבילה ואף ששחט שלא במקום נקב מ"מ הא מבואר ביו"ד (סי' כ"א) דהשוחט בשניים וג' מקומות דכשרה ומצטרפין ואם כן כל משך הוושט נגד מקום הנקוב הוה כפסיק דהא בשחיטה כה"ג מצטרפין ואם כן בשוחט רובא שלא במקום הנקב מ"מ חסר משהו מהרוב כפי משהו של הנקב דהוה כפסוק בכל אורך הוושט ולא הוה שחיטת רובא ואם משלים אח"כ לרוב שוב הוה כמאן דפסיק מקודם ולא מהני

והנה בהא דקיי"ל דכל מה שסופו לינקוב כנקוב בודאי לא תלי בפלוגתא דר"ש ורבנן בעומד לזרוק כו' רק הטעם הוא כיון דטריפה אינה חי' וכיון