בית אברהם לנדא קמו

שם תוס' ד"ה מנא הא מלתא כו' ולמאי דמפרש רבינו חיים כו' אלא ילפינן מפרה אדומה כו'. והנה לכאורה צריך להבין למאי דיליף מרישא של עולה מנלן דעדיף מחזקה וצ"ל דאיכא חזקת חולין דאם היא טריפה הוה הקדש טעות דאינו הקדש או דיש לומר לפמ"ש התוס' לקמן לענין בכורים דחשיב חזקת חולין במעי אמו ע"ש אף דבמעי אמו אפילו בודאי בכור לא קדוש דבפטר רחם תלי רחמנא מכל מקום חשיב חזקה לדברי התוס' ה"נ איכא חזקת פסול לקרבן עד שמונת ימים דהוה מחוסר זמן י"ל דהוא טריפה ופסול גם עתה ושפיר הוה חזקה ומוכח דרובא עדיף מחזקה. ואני תמה על דברי התוס' לקמן גבי פרה שכתבו דאיכא חזקת אינו טריפה דפרה בת שתיים והא איכא חזקת פסול קודם שתי שנים ודמי ממש לחזקת חולין במעי אמו ואין בינהם שום הפרש כלל. ועיין ס' שער המלך (הל' יבום ובפ"ט מטומאת מת) מה שכתב לתרץ בשם הרב מהר"י אשכנזי על קושיית הפר"ח מכוי דחלבו מותר מדאורייתא כמו דמשמע ביומא פרק יוהכ"פ והיינו משום דחלב שליל מותר והוה חזקה במעי אמו כמ"ש התוס' לענין בכורה. ובס' הנ"ל הקשה דאם כן גבי טריפות נמי הוה חזקה במעי אמו ומכח זה הוכיח דדוקא לענין בכורה דאף אם נתנבלה אמו מכל מקום אינו קדוש שייך שפיר חזקת עובר משא"כ לענין טריפות דבעי דווקא שחיטת אמו וכן נמי לענין חלב ע"ש. והנה מה שכתב דחלב שליל מותר מטעם שחיטת (אמו] הוא תמוה דודאי אפיל בהפילה נפל חלבו כחלב חי'

עיין חולין (דף ע"ה) דללישנא בתרא כו"ע מודים דכל שלא כלו חדשיו כו'. ועיין רמב"ם (פ"ו מה' מ"א) וא"כ אמאי לא נימא אוקי אחזקתי' במעי אמו ואמאי חייב א"ת על חלב כו' לכן נראה לי ברירא דמילתא דודאי אין שייך להתיר מטעם חזקה חלב כוי לומר הואיל דבמעי אמו היה היתר דלא מיקרי חלב שור כו' דהא גם שאר איסורים לא הוה שייכים במעי אמו כמו גיד וכדומ' ובצאתו לאויר העולם נאסרו אם כן ממילא גם החלב אין להתיר כיון דודאי דיצאתה מחזקת היתר שבמעי אמו משא"כ לענין בכורה שפיר כתבו התוס' דבמעי אמו לא הוה קדוש עד צאתו לאויר העולם ושפיר י"ל דמוקמינן אחזקיה לומר שגם עתה אינו קדוש בבכורה ומסתמא כבר ביכרה כן נ"ל

ומ"מ שפיר הוה חזקה לענין פסול הקרבן מה שהיה פסול עד שמונה ימים מטעם מחוסר זמן ודמי ממש לחזקת שבמעי אמו לענין בכורה ושפיר מוכח דרובא עדיף מחזקה או די"ל דמוכח דרובא עדיף מהא דמחוסרי כיפורים כגון יולדת או מצורע שמביאין גם כן עולה ודלמא טריפה הוה ואיכא נמי חזקת טמא דמחוסר כיפורים אסור באכילת קדשים. אך זה ליתא דעיקר כפרה תלוי בחטאת ומ"מ י"ל דמוכח מגר שהוא נמי מחוסר כיפורים לקדשים עיין כריתות (דף ח') וקרבנו עולת בהמה או עוף כדיליף מקרא ושפיר קשה ליחוש דלמא טריפה כו' ואיכא נמי חזקת איסור שהי' עד עתה אסור באכילת קדשים ומוכח דרובא עדיף מחזקה

והנה יש לראות לר"מ דאית ליה סמוך מיעוטא לחזקה מדאורייתא אם כן קשה גבי פרה ניחוש דלמא טריפה דאיכא נמי חזקת טמא. ומ"ש מהרש"א דהיה מיעוטא דמיעוט' תמוה טובא דא"כ היכא מוכח מפרה דאזלינן בתר רובא דהוה מיעוטא דמיעוטא ועיין ראש יוסף שעמד בזה. והנה לזה אפשר לומר דהגמ' סבר דאפילו מיעוטא דמיעוטא אם יש גם כן חזקה מסייע הוה כמו מיעוט אחד וא"כ שפיר מוכח דאזלינן בתר רובא גרידא כמו קטן וקטנה דגבי פרה אף דהוא מיעוטא דמיעוטא מכל מקום בהצטרפות החזקת טמא הוה כמו מיעוט אחד וגם לר"מ לא קשה דכבר כתב הרא"ש דגבי מיעוט דלא שכיח לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוה רק מיעוט אחד ולא חייש ר"מ מדאורייתא רק מדרבנן כמ"ש התוס' לקמן ואולם בכל זה לא הועלנו כלום דודאי מיעוט טריפות לר"מ לא הוה רק מיעוט אחד דהא מבואר לקמן דלר"מ צריך בדיקה בכל י"ח טריפות א דליכא חזקה ש"מ דהוה רק מיעוט אחד דחייש ר"מ אם כן קשה אמאי לא אמרינן סמוך כו' לכן נראה לומר דלכך לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כיון דלכל מילי מחזקינן הבהמה בחזקת כשרות ממילא אף לטהר מטומאה ממילא היא בחזקת כשרות על פי הרוב ולא דמי להא דתינוק כו' דאמרינן סמוך כו' דהספק הוא רק על העיסה וכן בשאר דוכתי משא"כ לענין טריפות כיון דכבר הוחזקה הבהמה לכל מילי