בית אברהם לנדא קמה

בתר חזקה ולא הוה שום ספק טומאה. וראי' דודאי אף ברה"י מקוה שעומד בחזקת שלם טובלים בו אפילו בלא בדיקה מטעם דמוקמינן אחזקי' זולת בנמצא ריעותא דחסר אחר כך ואמאי והא ברה"י לא מהני חזקה. אלא צ"ל כיון שאין שום טומאה ודאית והמקוה לא איתרע שפיר אזלינן בתר חזקי' וה"נ דכוותי' לא חיישינן דלמא חסר הנגע מכשיעורו ומוקמינן אחזקי'. אך אכתי יש לראות לפמ"ש לעיל דאף היכא דלא שייך חסר ואתאי מ"מ בצירוף חזקת טהרה או חזקת טומאה הוה כחזקה דאיתרע א"כ אכתי קשה באם ראה שנחסר אח"כ אמאי לא חיישינן לחומרא שחסר גם קודם כיון דחסר לפניך ואף דלא שייך חסר ואתאי מכל מקום בצירוף החזקה הוה כחזקה דאיתרע ושפיר ראוי לטמאות ברה"י דלא מהני חזקה וה"נ איכא חזקת טומאה נגד חזקת נגע דכל ימי הסגירו הוא טמא ונראה דלא שייך לצרף חזקת חסר לפניך רק באם על ידי הריעות' דהשתא יצא מחזקתו הראשונה כמו במקוה דאזיל ליה חזקת טהרה מהיום ואילך משא"כ הכא על ידי חסרון הוא נטהר לא שייך לצרף חזקת חסר לפניך לחזקת טומאה

ובמה שכתבתי נתיישב היטיב מה שהקשה בראש יוסף דאמאי נקטו תוס' לקמן דלא עמד בעיניו ולא הקשו דלמא חסר הרבה והוה עתה פשיון דבעי חליצה וטיחה ע"ש. ולפי הנ"ל א"ש דודאי ליחוש על פשיון כיון דאין נ"מ לאדם הנכנס לתוכו דהא גם עמד בעיניו בעי הסגר רק להצריך לבית חליצה וטיחה ואם כן הספק אינו אלא על הבית והוה דבר שאין בו דעת לשאול דספיקו טהור גם עלה בדעתי ליישב קושיא הנ"ל דהא לכאורה צריך להבין דמאי ראיה מהא דטהור בחסר ולא חיישינן דלמא חסר מעיקרא והוה עמד בעיניו דהא הוה ס"ס דלמא חסר מכגריס ולא הוה הסגר כלל ואת"ל לא חסר מכגריס דלמא לא חסר כלל וטהור בחסרון דהשתא. אך ז"א דנהי דחסר מתחלה מגריס מ"מ בעי הסגר דלא עדיף מרואה בתחלה כיון דהשתא הוא כגריס ושפיר קשה דאמאי טהור לגמרי בלא הסגר משא"כ לענין פשיון שפיר הוה ס"ס

אך לפמ"ש לעיל הא ליתא כיון דעל הבית הוה דבר שאין בו דעת לשאול רק על האדם הנכנס תיכף בשעת ראיית הכהן ונגד זה הוה שפיר ס"ס דאם חסר מתחלה מגריס בעי הסגר שנית והאדם טהור אך צ"ל דהוכחת התוספ' מהא דטהור אפילו ברה"י וברה"י לא מהני ס"ס כמבואר פסחים בסוגיא דאין חוששין עיין שם בתוספ' אלא ודאי דאזלינן בתר חזקה והוה כחזקה דלא איתרע כלל דמהני גם ברה"י כמו שהוכחתי מהא דלא בעי בדיקה למקוה שהיא בחזקת שלם אפילו ברה"י וא"ש

ועל מה שכתבו התוס' דמוכח דאף לקולא אזלינן בתר חזקה מהא דמטהרין בחסר יש לדקדק דהא משכחת לה בכוותא כדאמרינן בגמר' כיון דהפתיחה הוא לטהר

דף י"א א' גמ' מר ברי' דרבינא אמר אתיא משבירת עצם בפסח כו' עיין רשב"א תורת הבית הארוך (דף ס"ה ב') שהביא ראיה דספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא שלא כדעת הרמב"ם (פ"ט מהל' טומאת מת) מהא דיליף מפסח ופרה אדומ' ע"ש. ושמעתי מקשים דלמא הראי' הוא להיפך דאמאי אמרה תורה ועצם לא תשברו בו נזיל לקולא וניחוש דלמא טריפה הוא ולא שייך גביה איסור שבירת עצמות. וכן גבי פרה אדומה דאסרה תורה לנתחה ומצינו חששא לקולא עיין רש"י שבת (דף קנ"א) חיישינן מחוץ לחומה לנו ע"ש. והנה מפסח אי אפשר לומר כן דאם כן היאך אמרינן דמנח גומרתא עלי' דלפ"ז צ"ל דלא משכחת איסורא דעצם לא תשברו בו רק במנח גומרתי' עלי' ובדיק ליה ואם כן בחל פסח בשבת לא משכחת איסורא כלל דשבירת עצם כיון דלא משכחת לבדוק ע"י גומרתא ולא שייך כתירץ התוס' דהוה מכשירין שדוחין שבת כיון דהקרבן בלא זה כשר לדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא. וגם בלא זה אי אפשר לומר כלל דהוכחת הגמרא מהא דאסרה התורה הרבה איסורין ולא אזלינן לקולא לומר דלמא היא טריפה דא"כ הו"ל להוכיח מהא דחייב על שחוטי חוץ וגם על פיגול בשעת שחיטה ואמאי לא אזלינן לקולא לומר דלמא טריפה ואין ראוי לפתח אוהל מועד וכיון דבשעת שחיטה איכא ספיקא ומותר מדאוריית' ולא צריך כלל להוכיח מהא דאסור לנתחה אלא ודאי דכל הוכחת הגמ' דאמאי הקרבן כשר כיון דליכא למבדקי' ושפיר מוכח דאזלי' בספיק' לחומר' מדאוריית':