בית אברהם לנדא קמד

ומה דמשני הגמר' לקמן כגון דקיימי דרי דגברי נראה לומר דאפילו בישראלים מיירי אף דראיית הבית בעי כהן מכל מקום כיון דכהן ראה רק דהם אומרים שלא נחסר מתחלה ואם כן שפיר הוה ההסגר על ראי' ראשונה שלו שהיה בתוך הבית ואתי שפיר

תוס' ד"ה ודלמא אדנפק ואתא בצר לי' שיעורא כו' אין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקי מלתא אחזקה דלמא הכא טמא מספק דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא דבכל ענין טימאן הכתוב ואפילו היו הרבה בני אדם ואפי' דבר שאין בו דעת לשאול עכ"ל. ולכאורה קשה טובא דהא הבית הוה דבר שאין בו דעת לשאול ואין סברא כלל לטהר את הבית ולטמא את האדם הנכנס בתוכה כיון שאינו טמא אלא מחמת הבית. וכן הקשה בספר ראש יוסף. ונראה דסברת התוספת הוא דודאי אם הספק נולד מעיקרא על דבר שאין בו דעת לשאול בודאי האדם הנוגע אחר כך טהור כיון שכבר טיהרנו את הספק הראשון מאין יבא טומאה לנוגע אחר כך בזה רק דאם הספק נולד על שניהם בשוה אפשר לומר דמיקרי דבר שיש בו דעת לשאול ואם כן שפיר כתבו תוס' דאפילו בדבר שאין בו דעת לשאול דהיינו באם לא הי' שום אדם בשעת ההסגר אם כן הספק אינו אלא על הבית לחודא והוה דבר שאין בו דעת לשאול ומשא"כ אם היה אדם בשעת ההסגר כיון דתיכף נולד הספק גם על האדם הוה דבר שיש בו דעת לשאול ועיין ט"ז יו"ד (סי' א') מה שכתב דלא מוקמינן כלים אחזקתייהו כיון דהספק הוא על הבשר ע"ש היינו נמי שמתחלה נולד הספק על הבשר ובתרי' גריר ועיין נדה (דף ה') מה דמקשה הגמ' מכדי מטה הוה דבר שאין בו דעת לשאול כו' וקשה דהא הספק הוא על האשה וממילא המטה טמא כמו דכתב הט"ז גבי כלים דבתר בשר גריר. אך די"ל כיון דהספק נולד על שניהם בשוה לא תלו זה בזה ושפיר מקשה הגמרא דאמאי מטמא משכב ומושב כל מע"ל כיון דבהתחלת מע"ל נולד הספק על שניהם בשוה משא"כ בטהרות שעשה אחר כך גבי מקוה שנמדד שפיר י"ל כיון דהוא טמא למפרע וטהרות שעשה אח"כ בתרי' גרירין ולא שייך לאוקמיה אחזקה

ובזה א"ש מה דקשה טובא על מ"ש התוספת לקמן דמוכח דאפילו לקולא אזלינן בתר חזקה מהא דמטהרין בחסר הנגע ולא חיישינן דלמא חסר מעיקרא ע"ש. והא הוה דבר שאין בו דעת לשאול וספיקו טהור. ולפי הנ"ל ניחא דסתמא כתיב אפילו נכנס אדם תיכף בשעת ראיית הכהן שחסר והוה כיש בו דעת לשאול כיון דנולד הספק גם על האדם

ועיין תוס' לעיל (דף ט' ב') שכתבו דאפי' בלא חזקה טהור בדבר שאין בו דעת לשאול. ועיין תוס' נדה (דף ב') שכתבו לתרץ קושייתם דהכא דלא אמרינן תרתי במקום חדא משום דלא שייך חסר ואתאי ע"ש. ולכאורה יש להבין דאכתי היכא מוכח דאזלינן בתר חזקה היכא דשייך חסר ואתאי דמנגע לא מוכח כיון שרגילות לחסור בבת אחת וצ"ל דאף אם אינו רגיל לחסר מעט מעט מכל מקום בצירוף חזקת טהורה דמי לחזקה דאיתרע דשייך גבי חסר ואתאי ושפיר מוכח דאזלינן בתריה מחזקת נגע דאיכא נגדו חזקת טהרה. ולפי זה צריך לומר היכא דלא שייך חסר ואתאי חזקת נגע עדיף טובא מחזקת טהרה ולא הוה אפילו ספק כמו בחזקה דאיתרע דאזלינן בתרה אם אינו כנגדה חזקה אחרת כמו במקוה שיש חזקת טמא והוה תרתי במקום חדא. ומיושב קושיית הראש יוסף ע"ש

אך אכתי יש לראות על מה שכתבו התוספת לקמן דמוכח אפילו לקולא אזלינן בתר חזקה מהא דלא חיישינן דלמא חסר מעיקרא והוה הנגע עמד בעינו וקשה דהא ברשות היחיד לא מהני חזקה כמבואר ואם כן אכתי קשה דאמאי טהור ברשות היחיד וגם הראש יוסף עמד בזה ומה שתירץ דהבית הוה דבר שאין בו דעת לשאול הוא תמוה דא"כ לא מוכח דאזלינן בתר חזקה דכבר כתבו התוספת לעיל (דף ט') דאפילו בלא חזקה מטהרינן אבד"ל רק צריך לומר כמו שכתבתי לעיל דמוכח מדמטהרינן סתמא אפילו היה אדם נכנס תיכף בשעת ראיה או בשעת הסגר הראשון דהוה כדבר שיש בד"ל מחמת שנולד הספק על שניהם ואם כן אכתי קשה היאך מטהרינן ברשות היחיד דלא מהני חזקת טהרה ונראה לומר דאף ברשות היחיד אין טמא אלא אם הטומאה ודאית וספק נגע משא"כ כאן כיון דאזלינן