בית אברהם לנדא קמב

מיקרי שלו בישראל שהלוה לנכרי למ"ד ישראל מנכרי קונה משכון כדאיתא פסחים (דף ל"א) ולכך חשיב אתנן שפיר בשעת ביאה תיכף. אך הלשון דחוק קצת דלמה להזכיר כלל אפותיקי הול"ל דמיירי שמסר הטלה תיכף למשכון

ולכן נראה לומר דלכך לא מוקי לה במסר תיכף לשם משכון דהא אתנן סתמא קתני ומשמע אפילו בבא על אמו כדאיתא ב"ק (דף ע' ע"ב) ואפילו בחייבי לאוין בהתרו בי' קיי"ל דלוקה ואינו משלם רק מכל מקום חשיב אתנן מחמת דמחויב לצאת ידי שמים כדאיתא ב"ק ואם כן לא שייך קונה משכון דהא לא משועבד כלל ומנה אין כאן כו' ולכך מוקי לה בעשאו אפותיקי וחשיב אתנן כיון דיחדו לה בשעת ביאה לשיעבודה ואיכא חיובא עלי' לצאת ידי שמים כנ"ל

אך אכתי קשיא לי דא"כ למה צריך להיות עומד בחצרה אפילו אין עומד בחצרה והוא עשאו אפותקי אמאי לא יוחשב אתנן ואין לומר דבלא עומד בחצרה לא קנתה אפילו בתורת אפותקי ויכול לסלקה בשאר נכסים זה אינו דהא לר"י קיימינן דאית ליה מעות קונות דאורייתא לא משיכה רק מחמת נשרפו חטיך בעלי' הפקיעו חכמים וזה לא שייך לענין אפותקי סתם דהא שטפה נהר גובה משאר נכסים כמבואר בחו"מ (סי' קי"ז) ולשון הגמ' משמע דמיירי באפותקי סתם ואפילו באפותקי מפורש נמי לא שייך כמ"ש התוס' בבבא מציעא דהיכא דמוכר יכול לחזור טרח ומציל דלמא יתייקר ע"ש (דף מ"ז ב') וה"נ כיון דיכול לסלקו בזוזי שפיר טרח ומציל דהא לענין יוקרא הוא ברשותי' ויכול לסלקו במעות גם מסתימת דברי הפוסקים משמע דבכל אפותקי אפי' במטלטלין לא בעינן קנין חצר רק במעות לבדו נשתעבד לאפותקי וטעמא כדפרישית וצ"ע

תוס' ד"ה כגון דקאי בחצירה וא"ת לישני תרוויהו בטלה זה כו' וי"ל דניחא ליה כו' אפילו למאן דאית ליה ברירה כו' ולכאורה קשה דאמאי לא יוחשב אתנן משום שאינו מבורר בשעת ביאה ולגבי מחיר כלב דכתיב בקרא חדא אמרינן תמורה (דף ל') דאם אחד נטל תשעה וכלב ואחד נטל עשרה כולם אסורים למאן דלית ליה ברירה דאכל חדא אמרינן דזאת היא המחיר רק למ"ד בריר' אמרינן שם דנברר חדא מינייהו ואינך משתרי ע"ש בגמ' ולמה לא אמרינן ג"כ דאינו חל שם מחיר רק על המבורר בשעת חליפין כמו דאמרינן לגבי אתנן וצריך לחלק דלענין אתנן לא שייך לומר דחל אחדא בשעת ביאה כיון דברשותו להחליפו וליתן אחר כמו שירצה דהא שור בשורי אני מוכר לך מראהו מת כדאיתא מנחות (דף ) ולכך לא מיקרי אתנן כלל דהא אינו מחויב ליתנו לה מחמת ספיקא אבל לענין מחיר לא שייך זה דהא מכל מקום יש כאן אחד תמורת הכלב ואסורים כולם למאן דלית לי' ברירה כנ"ל

תוס' ד"ה ואינו חושש לא משום שביעית כו' הנה לפי מה שהבינו תוס' בדברי רש"י דהקושיא אינה רק משביעית דטעמא הוא משום שמא ימסור דמי שביעית לע"ה דאלמא דחל קדושת שביעית אדמים אף במוכר בהקפה אבל ממעשר ויין נסך לא קשה כלל אם כן צריך להבין לפי אוקמיתת הגמרא דמיירי בחנוני המקיפו או שהקדים לו דינר לא הוה מעשר ויין נסך דומיא דשביעית דגבי שביעית אינו אסור אלא בהקדים לו דינר ובאחרינא מיירי אפילו בלא הקדים וצריך לדחוק דודאי לפי מסקנא אמרינן דגם ביי"נ בעי הקדמת דינר דבלא זה לא הוה כלקחם בעה"ב ומאכיל לפועליו כמ"ש התוס' לקמן אך על המקשה קשה דמנ"ל להקשות ולהשוות אותם לכך פירוש רש"י דהקושיא היא משביעית כנ"ל. אך הא קשיא טובא דלשיטת רש"י מה משני הגמרא בנשא ונתן ביד דעדיין הקושיא במקומה עומדת דהא מכל מקום לא הוה הדמים שביעית כשפרע לאחר כך וצריך לומר דטעמא משום שמאכיל פועליו שביעית ודמי לפריעת חוב אם כן הדרא קושיא לדוכתיה דמאי מקשה לדבי ר' ינאי הא לא דמי וצ"ע כעת: