בית אברהם לנדא קמא

אח"כ לא מיקרי חליפי שביעית דהפירות הם כבר שלו והוה כמו בא עלי' ואחר כך נתן משא"כ גבי יין נסך דכיון דאיסורי הנאה לאו דבעלים נינהו כדאמרינן בפסחים (דף ו' א') וב"ק (דף ע"ח) איסורי הנאה הוא ולאו דמרי' קא טבח ע"ש א"כ לא נתחייב הנכרי כלל לישראל ע"י המשיכה ומדוע לא נימא דאח"כ חשיב דמי ע"ז ממש כיון דהיין עדיין ישנו בעין ביד הנכרי ואין לומר דטעמייהו דתוספת הוא מחמת דזכה הנכרי תיכף בתורת הפקר כיון דאיסורי הנאה הוא ולא מיקרי אח"כ דמי ע"ז רק היכא דנתן לו תיכף בשעת מכירה אבל היכא דלקח בלא מעות ותיכף זכה הנכרי בתורת הפקר מה שנותן אח"כ מעות לא מיקרי דמי ע"ז אלא דא"כ לא תליא כלל בפלוגתא דמשיכה בנכרי קונה או מעות דהא במתנה והפקר ודאי משיכה קונה כמ"ש התוספ' לקמן (דף ע"א) והכא כיון דאיסורי הנאה הוא אם כן היה הפקר ובודאי משיכה קונה אליבא דכו"ע וצ"ע כעת

דף ס"ג א' גמ' וכי אמר לה בטלה זה מאי הוה הא מחסר משיכה כו'. צריך להבין דלר"י דמן התורה מעות קונות ואמרינן בב"מ (דף מ"ו) דבמלתא דלא שכיחא אוקמוה אדאורייתא ע"ש גבי החליף טלה בדמי שור. והכא הוא ודאי מלתא דלא שכיח' כיון דמיירי דחייבי לאוין או כריתות כדאיתא תמורה (דף כ"ט) דבלא זה לא מיקרי אתנן ואם כן נימא נמי דמעות קונות ואפשר לומר דגמ' אזלא אליבא דר"ל דמשיכה מה"ת. אך התוס' בד"ה בזונה נכרית כתבו דשנויא בתרא אזלא אליבא דר"י קשה כנ"ל. והנה לכאורה יש להבין על מאי דמשני בזונה נכרית דמעות קונה הא אמרינן קידושין (דף מ"ח) במקדש בשכר פעולה למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אינה מקודשת דהיה מלוה ואם כן ה"נ אמאי קנתה הטלה והא לא עדיף משכר פעולה ונימא נמי דהוה מלוה למ"ד ישנה מתחלה ועד סוף. והיה נראה מכאן ראיה לשיטת הרמב"ם דמלוה קונה במכר עיין ברמב"ם (פ"ז מהל' מכירה) אבל נראה לומר דלק"מ דבשלמא גבי קידושין דאין קידושין לחצאין והאומר חצייך מקודשת לי אינו כלום א"כ הקידושין אינם כלום רק עד גמר הפעולה ואז נעשה שכר התחלת הפעולה מלוה משא"כ בקנין מטלטלין נהי דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מ"מ אמרינן דתיכף משעת התחלת הפעולה עד סופו קונה בחפץ לפי ערך בכל רגע וא"כ לא הוה מלוה דהא זכה תיכף לפי ערך המגיע בעד שכר פעולה

שם גמ' לא צריכא דשווי' ניהלי' אפותיקי דאמר אי מייתינא לך זוזי כו' הנה מפשט לשון הגמרא משמע דלא מיירי דאמר לה מעכשיו רק אפותיקי סתם וא"כ צריך להבין טעמא דמלתא למה הוה טפי אתנן באפותקי דהא אפילו בסתמא מ"מ מחויב היא בשכירות כמ"ש הר"ן בסוגיא זו דאפילו בטלה זה דלא קנתה מ"מ מחויב הוא בדמים ומ"מ לא מיחשב אתנן מפני שלא היה מיוחד בשעת ביאה והיה רשות בידו לסלק במה שירצה ואמאי עדיף טפי אפותיקי דנהי דאינו יכול לסלקו בנכסים אחרים מ"מ הא יכול לסלוקי בזוזי וצריך לומר דבלא אפותיקי א"כ ליתי' שיעבוד' כלל על מטלטלין דמהא טעמא מטלטלין דיתמי לא משתעבדי דאינם בני שיעבוד ולכך לא מיקרי אתנן אם נתן לה אח"כ דהביאה ליתא אז בעולם משא"כ באפותקי דהוה כשיעבדו בפירוש וסמיך דעתי' עלייהו דאז הם בני שיעבוד וגובה מיורשים אפילו בכתב לו מקרקעי ומטלטלי ומכש"כ בעשאו אפותיקי כמבואר בדברי ב"י ח"מ (סימן קי"ז) בשם הנ"י שפיר מיקרי אתנן בגבתה אח"כ מחמת דשיעבודא התחיל תיכף משעת ביאה

והיה נראה דתליא בפלוגתא דלמפרע הוא גובה ובלא אפותקי לא שייך למפרע הוא גובה דמטלטלין אינם בני שיעבוד והא דאמרינן פסחים (דף ל') בנכרי שהלוה לישראל על תמצו דאמרינן למפרע הוא גובה כבר כתב שם הרמב"ן דמיירי בשיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי או בעשאו אפותקי עדיף טפי דאז חזינן דשיעבודא עליה. אך קשה דאם כן למאי דקיי"ל כרבא דמכאן ולהבא גובה לא יהיה אתנן אפילו בעשאו אפותיקי ובאמת הרמב"ם (פי"ד מאיסורי מזבח) העתיק הך שנויא בתרא לפסק הלכה וצריך לומר דלענין אתנן הוה לכו"ע באפותיקי מחמת דשיעבודי' עלי' משעת ביאה ולא תליא כלל אי למפרע הוא גובה ובלא אפותקי לא חשיב אתנן מחמת דמטלטלין אינם בני שיעבוד. או אפשר לומר דהכא כיון דעומד בחצרה קנתה בתורת משכון וב"ח קונה משכון ולכך חשיב אתנן דהא גם לענין חמץ