בית אברהם לנדא יג

אסור בהנאה של כלוי ואסור להאכיל לבהמה וא"כ אף לקטן אסור וא"ש

מה שהקשיתי לעיל על דברי הרשב"א שכתב במוקצה מחמת איסור דלא דחייא בידים לא בעינן יושב ומצפה מבכור שנפל לבור ע"ש. עתה עיינתי במשמרת הבית לרשב"א כתב דוקא היכא שלא נעשה איסור בדבר כמו בשוחט לחולה ע"ש. וא"כ מיושב מבכור שנפל לבור כיון דר"ש סבר אין רואין מומין ביו"ט אם עבר וביקרו איתעביד איסורא ומ"מ הסברא אשר כתבתי לעיל מוכרח הוא לדברי הרמב"ן שכתב בנסתלק האיסור נסתלק המוקצה אפילו לר"י. ודוקא השוחט שחילל שבת אף שהי' בהיתר עיין בדברי הרמב"ן ביצה (דף כ"א) וא"כ קשה מבכור שנפל בו מום ביו"ט דלר"י הוה מוקצה ואמאי והא נסתלק האיסור ממילא. ולר"י רואין מומין ביו"ט. וע"כ צ"ל דזה לא מיקרי לרמב"ן מוקצה מחמת איסור כיון דלאו משום איסור שבת הוקצה רק מחמת איסור שחוטי חוץ אף בחול גרע טפי ולא אמרינן נסתלק האיסור נסתלק המוקצה

פסחים דף נ"ז ב' גמ' וכי תימא מוכן לעורבים הוה מוכן לכלבים כו'. עיין מה שהקשיתי לעיל על הסוגיא דביצה גבי עגל שנולד מטריפה דמוכן לכלבים הוה מוכן לאדם מהא דכתבו התוס' בשבת גבי נדר דאף דחזי לאחריני מ"מ לענין אכילה אתקצי לדידה. וא"כ מאי מהני מוכן לכלבים הא לא עדיף מאלו מוכן לכל העולם. ותירצתי עפ"י דברי הר"ן בריש ביצה שכתב דבמוקצה מחמת איסור הנולד ממנו דלא נאסר מעולם לא אתקצי. וזה התירץ אינו עולה כאן דמ"מ על אותן הפירות שנאסרו לאדם מה יועיל דמוכן לכלבים הא מ"מ איתקצי מאכילה וי"ל לפי דברי הרמב"ן שכתב ביצה (דף כ"א) דבמוקצה מחמת איסור נסתלק האיסור נסתלק המוקצה. ובפירות הנושרין הטעם דלא הוכנו מעולם ע"ש. וא"כ א"ש דכיון דמסיק דמוכן לעורבים הוה מוכן לאדם. ורק מחמת איסור נאסרו לאדם וא"כ שפיר חשיב בהו הכנה ומה שנאסרו מחמת איסור תלישה אמרינן נסתלק האיסור נסתלק המוקצה

ויש לראות על דברי הרמב"ן שכתב בנסתלק האיסור ממילא כו' שדבריו סותרין למה שכתב בפ' המביא גבי בית שנפחת שהקשה דהא מוקצים הם ע"ש. ולדבריו הנ"ל לק"מ דהא אפילו ר"י מודה במוקצה מחמת איסור דלא דחיי' בידים בנסתלק האיסור נסתלק המוקצה גם קשה על דברי הרמב"ן בפרק המביא שתירץ על בית שנפחת כיון דגוף הפירות אינם מוקצים רק הבית סתום לא מיקרי מוקצה. ולא דמי לנר שכבה דגוף הנר הא מוקצה ע"ש. א"כ קשה על סוגיא זו דגם הרמב"ן מפרש כפירש התוס' דנתלשו מע"ש והיו באילן בין המכבדות וקושיית הגמ' דמוקצה מחמת דאין עולין באילן וקשה דמ"ש מבית סתום הא ה"נ גוף הפירות אינם מוקצים ורק דאינו יכול לבוא להם מחמת השתמשות האילן ודמי לגמרי לבית סתום שנפחת וצ"ע

שבת קכ"ח א' גמ' ת"ר דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו. בשר בין תפל ובין מליח מותר לטלטלו. תוס' ד"ה דג תפל תימא מדשרי בשר תפל אלמא כר"ש אתיא א"כ דג תפל נמי לישרי כמו בשר תפל וי"ל דדג תפל אינו ראוי לכלבים וכו'. והמתבאר מתוך דברי תוס' אלו דלר"ש אפילו אם עדיין עומדת לאדם כמו בשר תפל מ"מ שרי בטלטול דאמרינן דרק מקצה אותה מאכילת כלבים ולר"י אסור משא"כ לר"ש דל"ל מוקצה. ועיין במ"ש לעיל דתלוי בפלוגתא דשבת (דף מ"ה ב') אם מודה ר"ש בב"ח שמתו. ועתה כשירדתי לעומקן של דברים נראה דאין להעמיס זאת בכוונת התוס'. וגם מלשון התוס' לא משמע הכי. ועוד דאכתי יקשה מברייתא זו למ"ד דמודה ר"ש בב"ח שמתו. וגם דברי הרשב"א שכתב דלר"ש לא מהני מה דחזי לכלבים בדבר העומד לאדם נראה סותר דברי עצמו מ"ש בחולין דלמ"ד חלק הי' ר"ש בב"ח שמתו אית לי' לר"ש מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים. ולכן נראה דהנה המג"א (בסי' תק"א) הקשה דאמאי בכלים שנשברו לא בעינן רעועים מאתמול ע"ש מה שתירץ דכלי עומד להשבר. והוא לכאורה דוחק גדול. אבל נראה דודאי דבר שגם אתמול הי' מוכן רק אינו עומד למלתא דהשתא כגון בכלים שנשברו ביו"ט לא בעינן עומד ומצפה לר"ש כיון דמ"מ הי' מוכן מאתמול. ודוקא בקערה ועששית דאתמול הי' מוקצה ממש מחמת איסור מודה ר"ש באינו יושב ומצפה. וראי' מדברי רשב"א שבת (דף מ"ה א') ד"ה בנר זוטרא דדעתי' עלי' הקשה דהא המותר אינו עומד ומצפה. ותירץ כיון דיהיב דעתי' על הנר גם משמן אינו מקצה ע"ש. וא"כ כש"כ דהדבר מוכן לו מאתמול רק למלתא דהשתא לא איתכן דלא