בית אברהם לנדא קלה

רש"י ד"ה שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת כל שכרו מותר דאע"ג דאגרא דיהיב ליה לא משום מלאכה אחרת היא כו' ולכאורה קשה טובא דהא לקמן (דף ס"ה) איכא תרי אוקימתא בגמרא דאביי מתרץ דמתניתין מיירי ג"כ לעיתות ערב וא"כ לא שייך לומר דאגרא דיהיב ליה לא משום מלאכה אחרת היא דהא באמת מגיע לו שכר מחמת המלאכה הראשונה. וגם לפי אוקימתת רבא דאמר לו חביות חביות בפרוטה הא לדידי' צריך להשליך פרוטה אחת לים דעכ"פ שכר חבית אחת אסור וא"כ למה כתב רש"י דכל שכרו מותר והוא דלא כמאן. ונראה לומר דרש"י נקיט אליבא דאביי דמיירי שאמר לו לעתות ערב לאחר שגמר מלאכה הראשונה רק דקשה א"כ פשיטא דשכרו מותר ולכך פירש"י דאשמעינן מתניתין להיתירא אפילו דהעכו"ם אומר לו בפירוש שמשלם לו עבור חביות יין נסך רק דקיי"ל בח"מ (סי' פ"ג) דאם יש עליו שתי הלוואות והלוה פרעו בשביל הלוואה אחת הרשות ביד המלוה לתופסו על החוב השני וה"נ נהי דהנכרי נותן לו מעות בשביל היי"נ מ"מ הישראל שרי ליקח בשביל מלאכה אחרת ולא הוה שכר יי"נ

או יש ליישב באופן אחר דהנה בשוכרו חביות חביות בפרוטה מן התורה בודאי בטל חד בתרי רק דמטבע חשיב ולא בטל או דאיסורי ע"ז במשהו כדאיתא לקמן (דף ע"ד) ולכך צריך להשליך וא"כ י"ל לפי מאי דבעי לקמן בשכרו סתם יינם אי שכרו אסור והטעם משום דאינו אלא מדרבנן לא אסרו השכר. א"כ ה"נ בנתערב דג"כ אינו אלא מדרבנן כנ"ל דכל שכרו מותר ולא אסרו בכי האי גוונא וא"כ ממילא כאן בשוכרו למלאכה אחרת אף שהעביר לו חבית יי"נ כל שכרו מותר דהא מה"ת חד בתרי בטל רק דמדרבנן אסור ודמי לסתם יינם דשכרם מותר. וכל זה הוא לפי האיבעייא דלסתם יינם שכרו מותר משא"כ לפי מה דמסקינן לקמן דגבי סתם יינם נמי אסור ממילא בשכרו למלאכה אחרת והעביר לו חביות יי"נ עכ"פ שכר חביות אסור ולא בטל מדרבנן מטעם דבר חשוב או דהחמירו באיסורי ע"ז ושפיר כתב רש"י לקמן (דף ס"ה) דצריך להשליך פרוטה אחת לים

והנה יש לספק דהא דהשכרה אסורה באיסורי הנאה אם הוא מדאורייתא או אפשר דאינו אלא מדרבנן דדוקא מכירה אסור מדאורייתא שנהנה מגוף הדבר אבל השכרה באיסורי הנאה דאינו אלא גורם בעלמא אפשר דלא מיתסר מדאורייתא. ומהא דאמרינן בגמ' דקנס קנסו ביי"נ היינו דוקא בדיעבד לאסור שכרו ודאי אינו אלא מדרבנן דלא עדיף ממכירה בכל איסורי הנאה דבדיעבד דמיו מותרים אבל השכרה לכתחלה משמע דאסור מדאורייתא דהוה כמו מכירה לכתחלה באיסורי הנאה. והנה מדברי הב"י באו"ח (סי' ת"נ) שהביא בשם תשובות ריב"ש דבחמץ מותר לכתחלה להשכיר בהמתו להביא עלי' חמץ דדוקא ביי"נ שתופס דמיו אסור ע"ש א"כ מוכח להדיא דלא מתסר אלא מדרבנן דודאי מדאורייתא אין לחלק ליי"נ לשאר איסורי הנאה לענין לכתחלה רק לענין דיעבד אם שכרו מותר אלא ע"כ צ"ל דהשכרה אפילו לכתחלה לא מיתסר מדאורייתא דאינו דומה להנאה דמכירה דאינו אלא גורם כמ"ש הריב"ש שם ולא גזרו חכמים רק ביי"נ שתופס דמיו והחמירו בו לא בשאר איסורים

אך מדברי התוס' פסחים (דף כ"ב ע"ב) ד"ה ואבר מה"ח מבואר להדיא דהשכרה באיסורי הנאה אסור מדאורייתא דאי לאו הכי לא מקשה הגמרא מידי דהא איצטריך לפני עור לאסור מדאורייתא ע"ש. ומבואר מדבריהם להדיא דאפילו בשאר איסורי הנאה אסור ההשכרה. ופלא בעיני מדוע לא הביאו דברי תוס' אלו בסי' ת"נ דמבואר בדבריהם לאסור בכל איסורים. אך קשה לי טובא על שיטת הפוסקים דהשכרה אסורה מדאורייתא באיסורי הנאה ומ"ש מהא דאמרינן בנדרים (דף ל"א) דהנודר הנאה מחבירו לוקח בפחות ע"ש דדוקא בזביני מציעא הוה הנאת שניהם אבל בפחות לא מיקרי הנאה א"כ נראה דגם להשכיר באיסורי הנאה בפחות מעט מותר מדאורייתא דנראה דאין לחלק כלל בנודר הנאה מחבירו דודאי מותר לעשות אצלו מלאכה בפחות כמו מכירה בפחות וה"נ בודאי שרי גם באיסורי הנאה מדאורייתא רק מדרבנן אפשר דאסור דגם בנודר הנאה אסור מדרבנן דדילמא ימכור בשוה כמבואר ביו"ד (סי'