בית אברהם לנדא קל

לחולין מקרא דובאו בה וגו' א"כ אף דמדרבנן אסור מ"מ לא הוה אלא ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא מה שא"כ הכא דבודאי הוא קודש נוכל לומר דאסור מדרבנן ולכך מקדים הגמרא דירושלים הוה רובא דעלמא וע"כ צ"ל בדינרי הדרייאני שיפא ולא אזלינן בתר רובא היינו משום דהוא ספק התלוי בחסרון ידיעה כנ"ל וא"כ בספיקא דרבנן אזלינן לחומרא כדמוכח גבי כחל ואם כן אמאי לא גנזו אלא ודאי צ"ל דאף מדרבנן מותר מחמת הקרא דובאו בה פריצים ושפיר מקשה ולישקלינהו לנפשייהו ולכך מתרץ הגמ' לחלק בין היכא דאישתמש בהו קודש אסור מדרבנן משא"כ במטבעות דהן הקדש בדק הבית מותר אף מדרבנן וא"ש היטיב

תוס' ד"ה ברוך אתה כו' והא דמייתי מהאי קרא לקמן כו' לכאורה קשה כיון דהגמ' סובר דאי אפילו מעשה רבה אינו אוסר אין ראוי לאסור מעשה זוטא לגבוה אפי' א"כ מאי מייתי הכא ראי' לכלי בית חוניו דלאו בית ע"ז היא כלל ואפילו במעשה רבה אינו אוסר וצ"ל דהכא מייתי דכמו דאסור דבר שאינו שלא במעשה זוטא כיון דאיכא שום צד איסור להדיוט במעשה רבה הכי נמי יש לאסור כלי בית חוניו כיון דדמיא קצת לע"ז ובכע"ז אסור אף להדיוט

דף נ"נ ב' מנלן דאסרה אמר ר"א כתחלתה של א"י. עיין בס' שער המלך בהלכות לולב (דף ע"ז ב') שהקשה דמאי קאמר ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי דהא כיון שנתנה אח"כ לישראל הוה עבודה זרה של ישראל דאינה בטילה עולמית כמו ע"ז של עכו"ם שזכה בה ישראל כדאמרינן לעיל דלמא מגבה לה והדר מבטל לה ואי משום דאיסורא לא ניחא לי' דלקני מ"מ י"ל מדפלחו לעגל גלי' אדעתייהו שרוצים לקנות אבל אכתי לא מוכח הך דינא דישראל שזקף לבינה ע"ש שהניח בצ"ע. ורוצה להוכיח מזה דעכו"ם של נכרי שבאתה ליד ישראל אין לה ביטול רק מדרבנן. ולק"מ חדא דכיון שאשירות שהי' מקודם נתינת הקב"ה לאברהם ואברהם בודאי לא רצה לקנות אותם מחמת דלאיסורא לא ניחא לי' דליקני' אף שאח"כ בשעה שפלחו לעגל רצו לקנות אותם מ"מ במאי קנו אותם ואין לומר בתורת חצר כמ"ש השער המלך הא הוה חצר שאינה משתמרת ועיין בתוספת ב"מ (י"א ב') שכתבו דדוקא היכי שגם המשכיר ביתו פתוח לאותו חצר קונה הזבל משא"כ אם השוכר לבדו דר שם לא הוה חצר משתמרת למשכיר ועוד דהא מחובר לקרקע הוה כקרקע ואינו נקנה בתורת חצר רק בחזקה והא דכתבו התוספ' (ב"ב דף פ"ז) ד"ה לך ויפה לך קרקע דקנה מתורת חצר היינו באין צריכים לקרקע דחשיב כתלוש עיין בח"מ (סי' קצ"ג). והכא לא שייך לומר דירושה היא להם מאבותיהם כיון דאברהם בודאי לא רצה לקנות דאיסורא והם אף בשעה שפלחו לעגל שרצו לקנות מכל מקום לא עשו שום קני' המועלת לזה כנ"ל. ועוד מאן יימר דאותן האילנות שלא רצה אברהם לקנות חשובים הפקר דהא י"ל כיון דאברהם לא רצה לקנות אותם נשארו של האמוריים ומאי מהני שרצו שאח"כ בשעת החטא לקנות הא לאו שלהם הוא וירושה לא שייך כיון שלא הי' של אברהם דלא רצה לקנות דאיסורא ולכן לדעתי אין התחלה לקושיית השער המלך

עיין ר"ה (דף י"ג) בתוס' ד"ה ולא קציר נכרים ואף ע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כו' מ"מ דייק התם שפיר משום אשירות שמדורות הראשונים. והנה דברי התוס' אלו מחוסרים הבנה. ועיין פר"ד בדרך הקודש שהגיה בתוס' שצריך להיות ומ"מ דחי התם שפיר ופי' דקשיא לתוס' מאי פריך שם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הא במה שנטעו מיקרי שלהם כמו גבי קציר נכרים ולכך כתבו התוספ' דהא מ"מ דחי שם אקושיא אחרת דמקשה דלמא משום אשירות דמעיקרא ודחי דבביטולא בעלמא סגי וא"כ גם זה נדחה דלו יהא דמה שנטעו הוה שלהם מכל מקום בביטול סגי ע"ש בס' הנ"ל

והנה חוץ לזה שקשה להגיה אף גם הלשון אינו מדוקדק כלל אפילו לפי הגהתו ואין לו שום מובן רק בדוחק גדול. ואני תמה על מאורן של ישראל שנראה לדעתי שדברי התוס' ברורים בלי שום הגה"ה כלל דהא הגמ' מדייק דישראל שזקף לבינה ולא השתחוה לה דנאסרה בהשתחוואת העכו"ם משום דשליחותייהו קא עביד והתם כיון דפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו והנה זה בודאי לא שייך אלא אם הנכרי השתחווה לחפץ של ישראל י"ל כיון