בית אברהם לנדא קכב

מתה או חלב בחלב פטור דאין אחע"א אלמא דמיקרי נבילה קדים והיינו משום דאיסורא דבשר בחלב אינו אלא לאחר מעשה הבישול וה"נ איסורא דכלאים אינו אלא לאחר קשירתם יחד כמבואר ברמב"ם (פ"ט מכלאים) עיין שם בכ"מ ועיין שו"ע יו"ד (סי' רצ"ז) דדוקא בקשורין אסור לדעת הרבה פוסקים ואם כן ממילא איסור קדשים קדים. ואי אמרינן דכלאים אסור אפילו בהנהגה לבד בלא מלאכה הוה ניחא דשפיר חל דמיקרי מוסיף דאיתוסיף איסורא אפילו בלא מלאכה. אבל מסקנת הפוסקים אינה כן אלא דדוקא בעושה מלאכה בכלאים (עיין שם בכ"מ פ"ט) ואם כן קשה היאך חל איסור דכלאים על איסור הקדש וגם איך חל איסור יו"ט ושביעית על איסור דכלאים דקדים. ולזה היה אפשר לתרץ עפ"י מה שפירשתי סוגיית הגמ' (יבמות ל"ב) בזר ששימש בשבת דמוקי פלוגתייהו באחע"א באיסור כולל והוא תמוה דהא מבואר בדברי בר קפרא טעמא אחרינא דהותרה במקדש אין כאן אלא זרות ועיין ברשב"א שם שנדחק ואמר שאינו אמת הטעם אלא אמר דרך סברא בעלמא אבל עיקר הטעם מחמת דאין אחע"א והדוחק מבואר

אבל נראה לומר דענין איסור חל על איסור אינו שייך רק אם שני איסורים המה מסוג אחד כמו בשר בחלב על נבילה דהכל הוא מענין איסורי אכילה או באשת איש וחמותו דהכל הוא סוג אחד איסורי ביאה רק דאיסור אחד הוא מחמת א"א והשני מחמת חמותו וכדומה אבל ודאי אם שני איסורים אינו מסוג אחד לא שייך אחע"א המשל כגון שהרג נפש בשבת ויש כאן תרתי משום רציחה דהוא בסייף הקל ויש כאן משום שבת דבסקילה נראה דלכו"ע חייב סקילה ולא אמרינן דאיסור שבת אינו חל על איסור רציחה דקדים למאן דלית ליה כולל והיינו משום שאינם מסוג אחד דאיסורי שבת משום חיוב מלאכה ואיסור רציחה משום הורג נפש. והא דאמרינן בזר ששימש בשבת דפטור משום שבת למאן דלית לי' כולל אף שאינם משם אחד נראה טעמא דמלתא כיון דבאמת עבודה הותרה במקדש רק לזר אסורה א"כ חשיב שפיר משם אחד דהיאך נאמר דאיסור מלאכה יש כאן דהא הותרה וע"כ אתה צריך לדון מחמת זרות דלזר לא הותרה וא"כ חשיב שפיר מסוג אחד והוה כאלו נאמר דזר אסור לעבוד בחול וגם אסור לעבוד בשבת מחמת זרות ושפיר תלוי בפלוגתא דאחע"א דאי אין איסור חל על איסור אינו חייב משום שבת כיון דהוא ג"כ בא מחמת זרות והוה שפיר מסוג א' ושפיר קאמר בר קפרא כשהותרה במקדש הותרה ורק לזר אסור משום זרות והוה משם א' ואין איסור חע"א. והא דקאמר גם בבע"מ ששימש בטומאה וגבי מליקה הך טעמא אף דשם בלא זה הוה משם אחד דהכל הוא משום עבודה וכן במליקה הוה שניהם מאיסורי אכילה י"ל דאגב זר ששימש נקיט בכולהו הך טעמא אע"ג דלא צריך

ויצא לנו מזה בזר שהקריב קרבן יחיד בשבת ודאי חייב שתיים לכו"ע דהתם אינם מסוג אחד לגמרי דאיסור זה משום עבודה וזה משום מלאכה ורק בקרבן צבור חשיב מסוג אחד מחמת דגם איסור שבת אינו בא אלא מחמת זרות ולפ"ז לא קשה היאך חל יו"ט על איסורי דכלאי זרעים דאינו חשיב מסוג א'

אבל מ"מ יש לראות דזה דוקא אי אין חילוק מלאכות ליו"ט ואם כן שפיר י"ל דלא חשיב מסוג אחד דיו"ט האיסור הוא מחמת מלאכה ובכלאים האיסור הוא מחמת זריעה. אבל אי יש חילוק מלאכות ליו"ט ואם כן כל מלאכה בפ"ע יש לה שם מיוחד לענין מלקות ושפיר חשוב מסוג אחד כיון דאיסור זריעה אסור משום כלאים ואסור משום יו"ט. ותלי בפלוגתא דאחע"א ואי אמרינן דהאי תנא אף כולל לית ליה קשה דאמאי חייב משום יו"ט ושביעית ועיין בדברי שאגת אריה (תשובה) ובשער המלך (פ"ח ממ"א) דהקשו איך חל יו"ט אשביעית וגם נזיר אכהן ולא אדע אמאי לא הוקשו היאך יחול על כלאים ואפשר לפי מה דמסיק הגמ' דכלאים משום זורע מחייב אם כן שפיר חייב ביו"ט על החרישה דהוא איסור אחר אבל מ"מ תקשי על שביעית דאינו חייב מלקות אלא על זריעה והיאך חל על איסורא דכלאי זרעים זולת אי אמרינן דהאי תנא אית ליה כולל

גם יש לעיין על הרמב"ם פ"ט מכלאים שכתב דמנהיג בפסולי מוקדשים לוקה גם משום כלאים וקשה היאך חל על איסור עבודה בקדשים דקדים ובגמ' דאמר רב אושעי' דלוקה משום כלאים אפשר דאזיל למאן דסובר אחע"א אבל על הרמב"ם קשה ואפשר