בית אברהם לנדא קכא

הגידו לי שעמד בזה בספר תפארת צבי להגאון אבד"ק המבורג והניח בצ"ע. ולדעתי אפשר לומר דהא מבואר בקידושין (דף ע"ח) דבאיסור כהונה בעי דוקא קידש ובעל ואם כן נראה לומר דאף דאין לוקה בקידושין בלא ביאה מ"מ איסורא דאורייתא איכא כמו חצי שיעור דאסור מה"ת מטעם דחזי לאצטרופי. וה"נ כיון דע"י הקידושין יהיה מלקות על ביאה שלאחריו אבל באיסורים דיש מלקות על ביאה. לחודא א"כ אין על הקידושין שום איסור מדאורייתא דהא לא שייך חזי לאיצטרופי דהא על ביאה שלאחריו יש איסור בפ"ע אף בלא קידושין וא"כ דלפי שיטת רוב פוסקים באיסורי ביאה דהוציאם רחמנא בלשון לא יבוא יש על ביאה לחודא מלקות אפי' בלא קידושין כמבואר ברמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה) עיי"ש בהרב המגיד שחולקים על הרמב"ם ואם כן בפצוע דכה אין שום איסור על הקידושין גרידא דהא הביאה בלא זה אסור ולא שייך חזי לאצטרופי א"כ י"ל כיון דלר"י לאו שקדמו עשה לוקין עליו ומה שחשיב ניתק לעשה גבי אונס היינו משום דכל ימיו בעמוד והחזר קאי ופירש רש"י דדרשינן לא יוכל לשלחה שיהא השילוח לכל ימיו אם כן נראה דאף בקידושין לחוד מקיים העשה דהא אינו נשלחת ממנו ואגידה ביה. והא אמרינן כתובות (דף ל"ט) דממזרת ונתינה אינה רשאי לקיימה היינו משום דודאי העשה דלו תהיה לו לאשה אינה מתקיימת בקידושין לחוד ולא קרינן תהיה לאשה אחרי שאסור לבוא עליה משא"כ החזרה דדרשינן מלא יוכל לשלחה כל ימיו שלא יהיה השלוח לכל ימיו יש לומר דמתקיים אף בקידושין דשוב אינה נשלחת ממנו ובכהן דאמרינן לוקה ואינו מחזיר היינו משום דגם הקידושין אסורים מדאורייתא כמו בחצי שיעור מחמת דחזי לאיצטרופי

ואין להקשות דהא הגמ' רצה לומר דמשכחת בהדירה אף דאין אסור אלא הביאה. זה אינו די"ל גם בהדיר על עצמו הקידושין ולא גרע מאומר זריקת צרור עלי קונם דאסור כמבואר בר"ן נדרים (דף ט"ז ב') ואם כן לא משכחת בפצוע דכה דהא מ"מ יש לקיים העשה ע"י קידושין דאינו אסור מדאורייתא: ולפ"ז יש ראיה לשיטת החולקים על הרמב"ם דלהרמב"ם בכל איסורי ביאה בעי ג"כ קידושין וממילא דאסור מדאורייתא מחמת חזי לאיצטרופי וא"כ שפיר משכחת בפ"ד וגם מדוקדק לפ"ז דאמר ר"י אנו אין לנו כו' היינו דלר"י לשיטתו דאית ליה לאו שקדמו עשה לוקין וא"כ העשה דאונס הוא מחמת כל ימיו בעמוד והחזר ושפיר מקיים בקידושין לחוד ואם כן לא משכחת אלא בשילוח הקן ובפיאה משא"כ אי אמרינן דלאו שקדמו עשה אין לוקין והעשה הוא דלו תהיה לאשה וזאת לא נתקיים רק היכא דשרי לבוא עלי' דתהוי אשתו לגמרי כדמוכח בכתובות דממזרת אינה בכלל לו תהיה לאשה וא"כ משכחת לה נמי גבי אונס ובעשה עצמו פצוע דכה כן נראה לי

דף כ"א ע"א מתניתין נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת א"ל אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת. עיין בפירוש הרב דאם התרו בו אל תשתה כלי זה שיש בו כך וכך רביעית חייב על כל רביעית. וכן פירש הרמב"ם בפירושו ובחיבורו (פי"ד ממ"א) נראה שחזר בו שכתב דוקא אם התרו בו אחר כל אכילה ואכילה. ונראה ראיה לפסקו האחרון מהא דאמרינן חולין (דף ק"ב ב') אכל אמה"ח ובשר מן הטריפה כו' והשתא אי אמרי' דאם התר בו אל תאכל כך וכך זיתים מחויב על כל אחד ואחד א"כ קשה מה נ"מ אי בשר מן החי ואמה"ח הם תרתי לאוין דהא ע"כ מיירי בהתרו בו על כל אחד אל תאכל אמ"ה ובשר מן החי ואם כן אפילו לר"ל יתחייב שנים דהא לא עדיף משני זיתים נבילה והתרו בו על שניהם אלא ודאי דאפילו בכהא"ג פטור וצריך התראה בשעת אכילה על כל אחד משא"כ אי אמרי' דאמה"ח ובמה"ח הוה תרתי לאוין מחויב שפיר בחדא התראה על שניהם

שם ע"ב במתניתין יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין כו' ולכאורה קשה היאך חל איסור דשור וחמור על איסור הקדש דקדים ואין לומר דלא מיקרי קדים דהא תיכף משנולדה הבהמה היה עליו איסור לחרוש עמה בכלאים והא דחל עליו איסור הקדש היינו דהוא איסור מוסיף דאיתוסיף איסורא עליה אפילו בפני עצמה דזה ליתא דהא אמרי' חולין (דף קי"ג) דהמבשל