בית אברהם לנדא קכ

מיקרי מעשה דהא בציבור ושותפין לא אתעבד מעשה כלל בדיבורא דאין עושים תמורה ואפ"ה לקי וממילא אף בתמורת יחיד מיקרי אין בו מעשה כסברת החינוך דכל לאו שאפשר לעבור בלא מעשה אף בעשה מעשה אין בו מלקות וגם הסברא נותנת כיון דגם ציבור ושותפין לוקין אף דאין עושים תמורה מכל מקום חייבים מלקות על מחשבתם שרצו להוציא הבהמת הקדש מן הקדושה שלה וזאת לא מיקרי מעשה ולא שייך בדיבור' אתעביד מעשה ושפיר הוצרך הרמב"ם לומר דלמדו מפי השמועה דלוקין בתמורה אפילו באין בו מעשה:

ולפ"ז אפשר לתרץ מה שהקשתי לעיל דאמאי לא משכחת ביטלו בגזל היכא דנשבע שלא לפרוע בכולל דחל השבועה די"ל למאן דאית ליה ביטלו אם כן הלאו נגמר בשעת הביטול וכמ"ש הריטב"א במכות לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם דר"ל אית ליה בטלו דמתרינן ביה בשעת הביטול אם כן י"ל דצריך ג"כ דהביטול יהיה במעשה משא"כ אם הביטול הוא על ידי דיבור בעלמא לא לקי כמו דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה. ואם כן צריך להבין מה דקאמרינן גבי אונס כגון דאדרה ע"ד רבים אם כן אמאי לוקין דהא בביטול לא עביד מעשה. וצ"ל דדמי לתמורה דמיקרי מעשה על ידי הדיבור וזה לא שייך רק בקונם דגוף החפץ נאסר כקרבן ומיקרי מעשה מה שהחפץ נאסר עליו משא"כ שבועה דרמי אגברא כדאמרי' בנדרים (דף ב' ב') דשבועה מיתסר גברא אחפציה א"כ אפשר לומר דמיקרי אין בו מעשה

אך יש לפקפק בזה די"ל דגם בשבועה מקרי מעשה. ומלבד זה אכתי קושיא הראשונ' עומדת דמשכחת בנשבע מקודם שריפת הגזילה ואם כן אח"כ בשריפת הגזילה מיקרי ביטלו במעשה וצ"ע

והנה מלבד זה קשה לי דמסקינן דלא משכחת באונס ביטלו כיון דלדבר מצוה יש לו הפרה אכתי משכחת לה בקיבל עליו נזירות שמשון אם יחזירנה ותיכף שתה יין אם כן לא אפשר לאהדורה אח"כ דעביד איסורא למפרע בביטול נזירות כדאמרינן בשבועות באכליה לאיסורא והדר לתנאי' דלוקין עליו לר"י ע"ש (דף כ"ח ב') ובנזירות שמשון לא אפשר בשאלה כמבואר ברמב"ם (פ"ג מנזירות) והיה בדעתי לומר דזה לא מיקרי ביטלו כיון דמ"מ אם יחזירנה יקיים העשה אף דיסובב מחמת זה איסור למפרע מכל מקום הלקיחה לאשה תהיה מצות עשה ולא דמי לאדרה בקונם דהלקיחה בעצמה היא האיסור ולא מיקרי קיום העשה כיון דאסורה עליו משא"כ בקיבל עליו נזירות שמשון על ידי החזרה דמ"מ החזרה בעצמה אין בא איסור ולא מיקרי ביטול. אך דהא קשיא לי דהא אכתי משכחת בנזירות שמשון כנ"ל וגם דאדרה בקונם ושפיר ביטל העשה מחמת הקונם דאסורה עליו ולא שייך לדבר מצוה יש לו הפרה דאיזה דבר מצוה יש כאן דהא ע"י הלקיחה יתחייב בכמה איסורים למפרע שעבר בביטול נזירותו וצ"ע כעת

עוד קשה טובא דהא משכחת ביטלו שעשה א"ע פצוע דכה וסירס את עצמו דפסול לבוא בקהל ואסור להחזירה ולקי שמונים משום סירוס וגם משום ביטול עשה או בלא התרו משום סירוס לקי משום הגירושין לחוד וצע"ג

ועיין בשער המלך (פ"א מחמץ ומצה) מה שהביא בשם ספר יבין שמועה שהקשה על הרמב"ם דפסק דקדמו עשה אין לוקין ופסק דטמא שנכנס למקדש דלקי ודוחק דמיירי בלא קיימו. וכתב השער המלך דלפירש הרמב"ם בלא קדמו דדוק' כשנתבטל העשה ואי אפשר לקיימו כמ"ש הלח"מ (פרק י"ח מסנהדרין) אם כן לא משכחת לא קיימו ע"ש ודבריו תמוהים דהא משכחת לה בשהה טבול יום בביהמ"ק עד שחשיכה אם כן נתבטל העשה דהא בלילה טהור הוא אלא דיש להבין דזה אפשר מיקרי ביטל בידים דהא היה עד שחשיכה. וגם אינו בכלל ניתק כלל דהא בסוף היום ליכא יותר עליו [עשה] דוישלחו ואם כן קשה מאי סייעתא מייתי לדר"י מטמא שנכנס למקדש והתוס' בד"ה מידי כו' כתבו דלא משכחת ביטלו גבי טמא ואמאי הא משכחת כנ"ל. עוד אפשר לאשכוחי לפי מה דמבואר ביומא (דף ו' ב') דאי איכא טהורין בהאי בית אב לא דחי תמיד טומאה אם כן משכחת בכהן טמא שנכנס למקדש והי' שם גם כהן טהור א"כ חייב על ביאת מקדש דהא אפשר למיעבד טהור ואח"כ הלך הוא וטימא גם את השני א"כ ממילא אינו בשילוח מן המקדש דהא צריך לעבוד עבודה וחשיב ביטלו בידים

הקושיא שהקשיתי דמשכחת בעשה עצמו פצוע דכה