בית אברהם לנדא קטו

לשיטת התוס' דאית להו לענין הזמה חשיב לאחר כ"ד שתי עדיות ולא נתבטל כל העדות בהזמת כת א'

והיה אפשר לומר דנהי דאמרינן מכות (דף ה') דאפילו אומרים בחד בשבת הרג נהרגין כו' דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא כו' היינו דוקא כ"ז שלא הועד עליו כלל בב"ד דדלמא לא יעידו כלל כמ"ש התוס' שם ד"ה דבעידנא דמסהדי אבל אם כבר הועד עליו אף שלא נגמר דינו חשיב בר קטלא. והא דאמרינן במתניתין בעדות מיוחדת הוא והם נהרגין דמשמע אפילו כת השניה הוזמו היינו משום דהתם מיירי שהעידו תכ"ד דהא קתני באם ראו בחלון אחד הוה עדות אחת לענין הזמה דע"כ מיירי תכ"ד ואם כן שפיר מיקטלי גם הכת השניה דעדיין חשיב לאו בר קטלא כיון דבתוך כ"ד עדיין יכולים העדים לחזור בהם וחשיב כאלו לא העידו עדיין משא"כ באם העידו לאחר כ"ד דשפיר כתבו התוס' דכת שניה אינה נהרגת דחשיב בר קטלא על ידי עדות הראשונה. ואף דכתבו התוס' במכות (דף ה') דקודם גמר דין ההורגו נהרג עליו אפשר לחלק דדוקא לענין ההורגו חשיב לאו בר קטלא דדלמא לא יגמר דינו משא"כ לענין כת השניה די"ל דלאו מידי קא עבדי דאם לא יוגמר דינו גם הם לא יעבדו מידי. אלא דקשיא לכאורה דהא ודאי מסתמא העדים מעידים בזה אחר זה רק כל אחד מעיד בתוך כדי דיבור של חבירו וא"כ עדיין קשה דאמאי קתני במתניתין בעדות מיוחדת דהוא והם נהרגין דמשמע אפילו כת השניה דנהי דמיירי דאחד מכת השניה העיד בתוך כדי דיבור של כת הראשונה מ"מ העד השני ממילא הוה לאחר כ"ד דאמרינן בגמרא מאה טובי הוה ולא שייך מה דמתרץ כל אחד בתוכ"ד של חבירו דנהי דבעדות הראשון יכול לחזור בתוכ"ד של האחרון כמבואר בשבועות (דף ל"ג) ובחושן משפט (סימן כ"ט) היינו דוקא בעדות צרופה דחשיבי כל העדים כמו כת אחת אבל בעדות מיוחדת כיון דהוה שני עדיות לכל דבר בודאי גם לענין זה חשיבי כשני כתות ובודאי דאין כת הראשונה יכולים לחזור בהם בתוכ"ד של כת השניה ואכתי קשה דאמאי כת השניה נהרגת. וע"כ צ"ל דמ"מ חשיב לאו בר קטלא כיון דעדיין לא נגמר דינו ואם כן אפילו לאחר כ"ד נמי אמאי אין האחרונים נהרגים. וצ"ל דהתוס' לא כתבו רק באם העיד אחד לאחר כ"ד דאז לא היה תועלת כלל בעדותו וגם לא חשיב נטפל לאחר כ"ד ובד"נ בעינן הגדה כאחת כמבואר ברמב"ם (פ"ד מה' עדות) ואם כן לא היה מועיל עדותו לצרף להראשונים לכך אין בו דין הזמה. משא"כ אם שנים העידו לאחר כ"ד שפיר שייך בהם דין הזמה וע"כ צ"ל כן דהא כתבו התוס' סנהדרין (דף פ"א) דאפילו באם נגמר דינו מכל מקום אם הוזמו הכת הראשונה נהרגת הכת השני'. ע"כ צריך לומר דהכא היינו טעמא משום שלא היה תועלת בעדותו כיון שעל פיו אין חיוב מיתה ולהראשונים לא היה אפשר לצרפו

והנה דברי התוס' בסנהדרין קשים להולמתן. דמה בכך דהוזמו אח"כ הא מ"מ בשעה שהעידו היה גברא בר קטלא ואטו אם יהרגו אחר לאחר גמ"ד ולאח"כ יוזמו העדים יהיה על ההורגו חטא מות הא ודאי ליתא. ואף זה כמוה ואמאי לא יוכלו לפטור את עצמן אנן מנא הווי ידעינן דיוזמו הראשוני' וגברא קטילא בעינן למיקטל. כדאמרינן בבא קמא (דף כ"ד) אנן לא הווי ידעינן כו' לחיובי פלגא נזקא כו' ע"ש. ואפשר לומר דהכא לא מצי אמרי אנן מנא הווי ידעינן כו' דא"כ למה באו כלל דהא בלא זה נהרג ול"ל לדונו בחמורה דהא אם אינהו לא מיקטלא גם הוא לא מיקטל דהו' עדות שאאי"ל וע"כ צ"ל דכוונתם היו לענין שאם יוזמו הראשוני' וחשיב שפיר כאשר זמם

גמ' שם אלא מעתה בדיני נפשות תציל. ולכאורה יש להבין דהא מ"מ בדיני נפשות פסול והוה כשתי כתות וכן הקשה בחידושי הריטב"א. ונראה לפי מה שכתב רש"י בבבא קמא (דף מ"ג ב') דטעמא דאדם פטור מכופר משום קלב"מ דאפי' חייבי מיתות שוגגים פטורים ובקלב"מ מהני תפיסה כמ"ש רש"י בבא מציעא (דף צ"א א') וא"כ אם העידו על האחד שהרג את הנפש יש גם כן נ"מ לענין ממון לענין תפיסה ושפיר מקשה הגמ' כיון דבדיני ממונות עדות מיוחדת כשר אם כן ממילא לענין קרוב וכו' נתבטל כל העדות אפילו אם לא ראו כאחד כמ"ש הטור (בסימן ל"ו) בשם הרמ"ה וכיון דלענין ממון נתבטל כל העדות היאך קטלינן ליה דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפילו לשיטת הסוברים בעדים קרובים