בית אברהם לנדא קיד

ובזה מיושב מה שהקשה בתומים דלמה כתב הרמב"ם דנתבטל כל העדות בהזמת ראשונים דהוה כעדות אחת לענין זה ות"ל דהוה האחרונים עדות שאאי"ל כיון דאינם נענשים לשיטת הלח"מ. ולפי הנ"ל ניחא דאי אמרינן שלא יתבטל כל העדות בהזמת הראשונים שפיר נענשים האחרונים כיון דהיה תועלת בעדותן לענין הזמת הראשונים ודמי לעדות מיוחדת דנהרגים השנים האחרונים וא"ש. אך אכתי צריך להבין לשיטת הלח"מ כיון דהאחרונים אינם נענשים והוה עדות שאאי"ל יתבטל כל העדות ונימא דהוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דנתבטל אף בהעידו לאחר כ"ד לשיטת הרמב"ם. אך לשיטת הרמב"ם (פ"ב מהל' עדות) דאם אחד אומר א"י בחקירות לא נתבטל כל העדות ע"ש מוכח דס"ל דמטעם אאי"ל לא מיקרי נמצא אחד מהם קרוב כו' א"ש. ומה שתמהו על הרמב"ם בזה שהוא נגד סוגיית הגמרא סנהדרין (מ"א ב') דקאמר דלא כר"ע יתבאר לקמן. וגם כיון דטעמא דנתבטל העדות בנמצא קרוב או פסול משום שנצטרפו בשעת ראיה והכא בשעת ראיה אכתי היה ראוים להזמה

והנה עוד אפשר לומר בישוב קושיתי שהקשתי על ד' הלח"מ דא"כ בכת אחד רואה מחלון זה וכת אחרת מחלון זה דג"כ (לא) ילפינן מהקישא דלא יהיו נהרגין הכת השניה. דאפשר לומר דלכך (אין) נהרגין הכת השניה דהא אמרינן בב"ק (דף ע"ג) דאי אמרינן למפרע נפסל הני כיון דמיתזמי אגניבה משתכח דבשעתא דאסהידו אטביחה פסולין הוה אמאי משלמין כו' דאלמא דליכא תורת הזמה על העדות רק היכא דבלאו הזמה לא הוי ביטול בעדותם דכיון דלשיטת הרמב"ם אפילו בלאחר כ"ד נתבטל כל העדות בהזמת כת ראשונה וא"כ בשעתא דאסהידו כת השניה כבר נתבטל העדות מחמת נמצא אחד מהן קרוב או פסול ואף אם היה אמת לא היה מועיל עדותם ואין עליהם תורת הזמה דמה לי אם היה פסולים או שהעידו עמם פסולים דסוף סוף נתבטל העדות מיד בשעת הגדה ואין עליהם תורת הזמה והא דבהעידו כלם תכ"ד כולם נהרגים אפי' הם מאה היינו משום דלא שייך דנתבטל עדות האחרונים מחמת דנמצא אחד מהם קרוב או פסול דהא תכ"ד אכתי יכולים הראשונים לחזור בהם ואין עליהם שם עד פסול וכמו דאמרינן בבא קמא (שם) דבהעידו תוכ"ד על הגניבה וטביחה שפיר משלמין משא"כ בהעידו לאחר כ"ד דשפיר י"ל דלא הוה על כת השניה שם עדות דהא נתבטל מיד בשעת הגדה מחמת דהראשונים העידו שקר והוה כנמצא א' מהם כו' ולפ"ז י"ל אם הוזמו כת השניה לחוד שפיר נהרגי'

אך לפ"ז יש להבין דהא אמרינן בסנהדרין (דף ל') דבממון לא בעינן הגדה כאחת ויליף מקרא והא מדאורייתא גם בממון בעינן דרישה וחקירה וממילא בעינן מה"ת שיהיה יכול להזימן ואמאי יהיו גם על השני שם עד לענין הזמה הא בשעת' דאסהיד כבר נתבטל דהוה כנמצא קרוב או פסול ולשיטת הרמב"ם אפילו לאחר כ"ד נתבטל כל העדות בהזמת אחד מהם. וצ"ל דבאמת מדאורייתא לא משכחת דלא יהי' הגדה כאחת רק בעדות מיוחדת דהיינו שלא ראו כאחד דלא שייך נמצא אחד מהם קרוב כו' כמבואר במתניתין ושפיר מתקיים בהם תורת הזמה ובממון גם עדות מיוחדת כשר כמבואר בגמ' רק לאחר תקנה דלא בעינן בממון דו"ח ועדות שאי"ל ממילא בכל ענין לא בעינן הגדה כא' בממון

ולפ"ז מוכח כשיטת הריטב"א בחידושיו למכות דגם בממון לא אמרינן בעדות מיוחדת נמצא אחד מהם קרוב כו' דלא כהראב"ד שסובר דהא בהא תליא דבממון כיון דעדות מיוחדת כשר ממילא הוה עדות אחת לענין קרוב כו' והוא ג"כ שיטת הרמ"ה הובא בטור (סימן ל"ו) דגם אם לא ראו כאחת נתבטל כל העדות ע"ש

ועיין תוספ' סנהדרין (דף ט') ד"ה לא בא השלישי דמבואר מדבריהם בבאו לאחר כ"ד אין האחרונים נענשים כו' ויש להבין דמ"ש מכת אחת מחלון זה וכת אחת מחלון כו' דהוא והם נהרגים ואם הוזמו שני כתות שניהם נהרגים אף דלא היו נטפלים לעוברי עבירה דהא הם שני כתות לכל דבר ולא נלמד מהקישא דשלשה לשנים. ומה שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם דהתם אהני סהדותיהו שאם יוזמו הראשונים משא"כ לאחר כ"ד דאמרינן שנתבטל כל העדות לשיטת הרמב"ם. אבל זה אינו עולה