בית אברהם לנדא קיג

דלא איתכחש לא ע"ש. וצ"ל דתוס' קאי רק באם אחד מתרה באמצע דלא הוה שני עדים להכחיש או כמ"ש הריטב"א דלא בעינן ראי' ממש רק שהרגישו בהם אבל לא שיוכלו להכחיש ממש

ועיין בתומים (סי' ל"ח) מה שכתב ליישב דברי הרמב"ם (פ"כ מה' עדות) שכתב דאם העידו לאחר כדי דיבור מ"מ נתבטל מכל העדות בהזמת אחד מהם. והראב"ד השיגו דאמאי לא אמרינן הוא והן נהרגין וכתב התומים כיון דמיירי שאומרים שראו מחלון א' וע"כ מיירי שרק אחד הי' רואה אותן דאלת"ה הרי יש כאן הכחשה ואיך נהרגין ומ"מ נתבטל כל העדות כיון שאותו האחד הוכחש משנים שאומרים עמנו הי' ונתבטל כל העדות ע"ש. ובקה"ח הקשה עליו דהא לא הוה הכחשה באם אומר פלוני הי' עמי והאחר מכחישו כמבואר בחו"מ (סי' כ"ט וסי' ל') וכתב בנתיבות המשפט דזה דוקא בד"מ אבל בד"נ לא עדיף מעדים שהוכחשו בבדיקות דעדותן בטילה כמבואר סנהדרין (דף מ"א) וברמב"ם (פ"ב מה' עדות) ע"ש

ולפענ"ד בעדים שהוכחשו בבדיקות מיירי דוקא שמעידין ג"כ על גוף הדבר ולכך בטל העדות דאין זה נכון משא"כ אם שנים אחרים מכחישים אותם רק בבדיקות לא על גוף הדבר דהיינו שאומרים שכליו הי' שחורים ובגוף הדבר אינם יודעים להכחיש בודאי לא נתבטל העדות ולא מיבעיא לפי מה דקיי"ל כרב הונא א"כ ה"נ דמי למה דאמרינן בב"ב (דף ל"ד) באכילה דאיתכחש כו' אלא אפילו לרב חסדא דפסולין לעדות אחרת מכל מקום בבדיקות י"ל דמודה דאינם פסולין הואיל ואין גוף העדות תלוי בו ודוקא אם מעידין ג"כ על גוף הדבר והוכחשו בבדיקות אז בטל כל העדות מטעם דאין עדותם מכוונת. וראי' לזה דהא בבדיקות אפילו אחד מכחיש למאה מכל מקום כל העדות בטל ובודאי שאם לא יעיד ג"כ על גוף הדבר רק מכחיש בבדיקות לחוד בודאי אין דבריו של אחד במקום שנים א"כ אפילו בשנים מכחישים י"ל ג"כ דוקא באם נצטרפו על גוף העדות. ואמנם אם רק אחד הוכחש בבדיקות משנים שפיר י"ל דנתבטל כיון דגילתה התורה דבד"נ בעינן שלא יוכחשו בבדיקות אף שאינם מגוף העדות וא"כ באם הי' רק אחד שראה את שני הכיתות והוא הוכחש משנים המזימין נתבטל עדותו וממילא נתבטל כל העדות מטעם דהוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול ודברי התומים נכונים

ועיין בלח"מ (פ"כ מה' עדות) שכתב דהרמב"ם סובר דאפילו הוזמו שנים אחרונים אינם נענשים כיון דבלאו סהדותייהו הוה מיקטל על ידי הראשונים ודוקא באם העידו תוכ"ד מגזיה"כ דמקיש שלשה לשנים דנטפל לעוברי עבירה ע"ש. ולכאורה יש להבין דא"כ בשנים רואין אותו מחלון זה ושנים מחלון אחר לא יהו נהרגים הכת השני' כיון דהוה שתי עדיות לכל מלי נימא ג"כ לענין זה דלא מיקרי נטפל לעוברי עבירה דהא מחד הקישא יליף ר"ע דשלשה לשנים לענין נטפל לעוברי עבירה ולענין קרוב או פסול. וכמו דלענין קרוב או פסול הוה בעדות מיוחדת שתי עדיות ס"נ נימא לענין נטפל ולא יהרגו הכת השני'. ובאמת סתמא קתני במתניתן דהוזמו כת אחת הוא והן נהרגין משמע אפילו השני' וצ"ל דהא דבעי ר"ע טעמא דנטפל לעוברי עבירה על השלישי היינו דוקא בעדות מכוונת שכולם באו כאחד וא"כ שפיר ס"ד דהשלישי לא יהרג כיון דלא עביד מידי דבלאו עדותו הי' נהרג ע"י הכת הראשונה ואם ימצא א' מכת הראשונה קרוב או פסול ממילא יתבטל גם עדותו מטעם קרוב או פסול ולאו מידי עביד משא"כ בעדות מיוחדת דהוה שני כתות לענין קרוב או פסול בלאו קרא מיקטלי הכת השני' כיון דהי' תועלת בעדותן אם ימצאו הראשונים פסולים רק באם ראו כאחד והעידו לאחר כדי דיבור דלשיטת הרמב"ם לענין קרוב או פסול או הזמה נתבטל כל העדות שפיר אין לאחרונים עונש כיון ודלא מידי עבדי וגם לא נטפלו לעוברי עבירה כיון דהי' לאחר כ"ד: