בית אברהם לנדא קיב

גזלנותא לא הוה תרי ותרי דהא אחרים נאמנים לפוסלם א"כ מוכח דהם בעצמם הם בגדר עדות שאינם קרובים ואם שנים מעידים על הדבר ובאו שנים ואומרים שהם קרובים לבע"ד והעדים מכחישין הוה תרי ותרי. ולפ"ז הי' מקום לומר באם קרובים מעידים לפני ב"ד שאינם יודעים בקורבתם הוה כמו שהעידו שאינם קרובים דהא מטעם זה חשבינן בשטר תרי ותרי דהוה כמו שאמרו החתומים שאינם קרובים וכיון דחשיבי על זה עדים ממילא עברו על לא תענה ובודאי עיקר הלאו הוא מלא יומתו אבות על בנים דילפינן מיני' פסול קרובים וממילא עברו העדים בל"ת באם לא נודע קורבתם דהוה כמו שהעידו שאינם קרובים דע"ז הוה בגדר עדות כנ"ל ולפ"ז צריך לומר דמה דנאמנים לומר קרובים היינו אף דמשימים עצמם רשעים מ"מ אפשר דלא משמע לאינשי איסורא בכך וכמ"ש הפוסקים לענין פסולי עדים בשטר שיש בו ריבית דאינם נפסלים העדים אף שעוברים בל"ת

ואפשר דהרמב"ם הוציא זה ממה שנקט במתניתין בנמצא קרוב או פסול נטפל לעוברי עבירה דמשמע דקרובים שהעידו מיקרי עוברי עבירה והנה גוף הדין שכתבתי שהעדים הם בתורת עדות לומר על עצמם שאינם קרובים כדמוכח מכתובות דחשבינן לעדים החתומים בשטר נגד האחרים תרי ותרי זה דוקא לשיטת הר"ן דלומר פסולים בגזלנותא נאמנים האחרונים. אבל לשיטת הרא"ש דאפילו בפסולי דגזלנותא הוי תרי ותרי דחזקת השטר אלים א"כ י"ל דאפילו לומר על עצמן שאינם קרובים אינם בתורת עדות נגד אחרים המכחישין ודוקא בשטר חשיב תרי ותרי כמ"ש הרא"ש בכתובות (דף כ"ב) ע"ש

ולכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן ב"ב (דף מ"ד ע"ב) דקאמרי עדים דידעינן ביה בההוא דלא הוה ליה ארעא מעולם דמשמע ויצטרף עם האחר דהא לשיטת הע"ש לא שייך בהם חששא דלוה רשע ולא ישלם חששא דנגיעה דהא מחמת זה לא יעיד שקר רק דהוה כמו קרוב ופסול בין לזכות וחובה מגזיה"כ וכמ"ש הש"ך בסי' ל"ז ס"ק א') ע"ש וא"כ גם הוא יהי' בתורת עד דלא הוה ליה ארעא מעולם ואינו קרוב. ובשלמא אי חשבינן ליה נוגע שפיר אינו בתורת עדות להכשיר א"ע שאינו נוגע אבל לשיטת הע"ש קשה. אלא ע"כ צ"ל דגם על זה אינם בתורת עדות לומר שאינם קרובים רק בשטר שאני כמ"ש הרא"ש דאפילו נגד פסול גזלנותא הוה תרי ותרי. ובאמת לא אוכל להבין לכאורה לשיטת הר"ן בכתובות דאכתי תקשה בקטנים היינו דאמאי אינם נאמנים האחרונים דהא ודאי אם שנים מעידים ואחרים אומרים שהם קטנים בודאי לא הוה תרי ותרי אף שהראשונים מכחישין לומר שהם גדולים דהא משמע בחו"מ (סי' ל"ה) דבעי בדיקה אם העדים הם גדולים והם אינם נאמנים לומר שהם גדולים נגד חזקת קטנות שהי' להם. ומכש"כ שאינם נאמנים להכחיש עדים אחרים שמעידים שהם קטנים וע"כ צ"ל דחזקת השטר אלים טפי כמ"ש הרא"ש שם וכמו דמוציאין ממון ע"פ עדות שבשטר אף דיכול להיות שההלואה הוא שקר והן חתמו א"ע בקטנותן ואיחרו הזמן ומ"מ לא חיישינן לזה ואמרינן דחזקה נעשה בגדולים ולכך הוה כתרי ותרי אבל לא בעדות בע"פ וצ"ע לכל זה

ף ו' ע"ב מתניתין היו שנים רואין אותו מחלון זה כו' תוס' ד"ה הרי אלו עדות אחת כו' ובטלין נמי עדות כולם כו' דהזמה הוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול ובחידושי הריטב"א למכות הביא בשם הרמב"ן דלא דמי לנמצא קרוב כו' כיון דהוזם אשתכח דלא הי' שם ולא נתבטל שאר העדות והשיג על רש"י לקמן שכתב אמאי דאמרינן לקמן אלא מעתה בד"נ תציל שיהי' העדות בטל וכתב שם הריטב"א דאפילו בעדות צרופה לא נתבטל כל העדות דלא דמי לנמצא אחד מהם קרוב כו' ע"ש. והנה לכאורה יש להבין בד' תוס' דאמאי נתבטל כל העדות הא הכת השני' מכחשת לזוממין ואומרים שראו עמהם והוה תרי ותרי וא"כ דמי לאם שנים אומרים על אחד שהוא פסול וב' אחרים מכחישין דלשיטת התוס' בכתובות (דף כ"ב) מוקמינן לגברא בחזקת כשרות וה"נ נוקמי' בחזקת כשרות לכת הניזומות ואמאי יתבטל העדות. ודמי למאי דאמרינן ב"ב (דף ל"ד ב') אאכילה דאיתכחש איתכחש אאבהתא