בית אברהם לנדא קי

משום דנוגע אינו בגדר עד כמו דאמרינן לענין קרוב ופסול במקיימי דבר הכתוב מדבר ע"ש וא"כ א"ש דלכך ברבעו לאונסו כשר לעדות דנהי דבשעת ראי' הוה נוגע דמהני תפיסה מ"מ כיון דבשעת הגדה ומעיד להורגו נסתלק הנגיעה דלא מהני תפיסה וכשר לעדות. אך זה הוא לפי המסקנא דנוגע אינו בגדר עד ולא חשיב תחילתו בפסול כמ"ש הרמב"ן בחידושיו משא"כ לפי הס"ד דגם נוגע הוא בגדר עד ממילא הוה תחילתו בפסול ושפיר מקשה נרבע יציל דהא בשעת ראי' הי' פסול מחמת נוגע דמהני תפיסה על הבושת וא"ש

גמ' יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר. עיין בתומים מה שכתב ליישב דברי הרא"ש דמשמע מדבריו דאפילו בנוגע שייך נמצא קרוב או פסול וכ"כ הבעה"ת דלא כריב"ש (בסי' קצ"ה). וכתב התומים דלדברי רש"י שכתב במקיימי דבר ולא בעושי דבר שייך דוקא על הרוצח והרובע שהם עושי דבר לא על הנוגע שהוא אינו מעושי הדבר והמלוה או הנוגע הם בגדר הנרצח וע"ז משמע בגמ' דלא חזר מתירוצא קמא דמיירי שהרגו מאחוריו ע"ש

והנה לפי דבריו צ"ל דהא דלא מקשה הגמ' מלוה יציל דלא שייך במקיימי דבר הכתוב מדבר היינו משום דכל הקושיא אזלא אליבא דר"י דלרבי בעינן דוקא כוונה להעיד ואלו מסתמא לא נתכוונו כדפירש"י ולר"י באמת בד"מ לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב כו'

ולפ"ז מיושב מה דקשיא לכאורה דמשמע במתניתן דר"י לית ליה דבעי כוונה להעיד רק דרבי אית ליה הך סברא והיכן מצינן דר"י פליג בהא דהא לא נזכר כלל מזה בדברי ר"י. וכן הקשה בתומים ולפי הנ"ל ניחא דטעמא דר"י דבד"נ לא אמרינן קרוב או פסול כו' ואף דכתיב משפט אחד יהי' לכם מ"מ בהא מוכח דאין לדמות דא"כ לא משכחת עדות בד"מ דמלוה יציל ורבי פליג ואמר דאפילו בד"מ אמרינן נמצא קרוב או פסול רק דבעי כונה להעיד ולא קשה מלוה יציל

והנה בגוף דברי התומים דמדברי רש"י משמע דלא כריב"ש דנוגע אין מעושי דבר אינו נראה לפע"ד די"ל דגם כוונת רש"י כן כיון שהוא מעושי הדבר אינו בגדר עדות כלל על עצמו וממילא ה"ה בכל הנוגע אינו בגדר עדות ומה שהקשה עוד בתומים לשיטת הרא"ש והראב"ד דאית להו גבי פלוני רבע שורי דלא אמרינן פלגינן דיבורא משום דאדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן ושפיר הוה בגדר עדות וממילא אזיל הך דינא דריב"ש דנוגע אינו בגדר עדות והניח בצ"ע

ולפע"ד לק"מ דדוקא אם מעיד לחובתו על הרגת שורו שייך לומר אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן משא"כ נוגע בדבר לזכותו הוה כמעיד על עצמו ממש ואינו בגדר עדות. אחר כך מצאתי בריב"ש (סי' של"ט) שכתב כן להדיא. וכן לפי שיטת הפוסקים דנוגע גם לחובתו אינו בגדר עד כמ"ש התומים (בסי' ל"ז) דמוכח כן מתשובת הרא"ש מ"מ נראה דהלוה מ"מ אינו בגדר עד דכיון דנגד שיעבוד גופו אינו בגדר עד דאדם קרוב אצל עצמו וכמו בפלוני רבעני לרצוני ממילא גם שיעבוד נכסים ליכא ואפילו הנפקד נמי נראה דאינו בגדר עדות לשיטת הפוסקים דנוגע גם לחובתו אינו נאמן בתורת עדות דחשיב מעיד על עצמו כיון דמוטל עליו חיוב השבה ולא דמי כלל לפלוני רבע שורי דהעדות אינו על עצמו כלל דאין עליו שום חיוב שפיר אמרינן אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן וא"ש

והנח שמעתי להקשות בשם הרב הגאון המנוח אבד"ק פייאסק דאמאי בד"מ נתבטל העדות בנמצא קרוב או פסול הא לדברי הלוה שמכחיש גוף המעשה ואמר להד"מ א"כ ממילא לא ראו הפסולין כלל רק שהכשרים אומרים שגם הפסולים היו עמהם א"כ דמי לאומר לא לויתי ועדים אומרים דלוה ופרע דאמרינן בשבועות (מ"א ב') האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי ומהימנינן להו במה שאומרים לוה ועל פרע הוא מודה בעצמו וה"נ נימא דעל מה שאומרים שגם הפסולים היו עמהם הוא מודה בעצמו שהוא שקר דהא קאמר להד"מ

ולפענ"ד לק"מ דבשלמא התם אף לפי דבריהם המה עדים כשרים על הלוואה רק