בית אברהם לנדא יא

בכור שנפל לבור אפילו אם נפל בו מום מערב יו"ט מ"מ הוי מוקצה מחמת דאין רואין מומין ביו"ט כמבואר בסוגיא דבכור שנפל לבור ובתוס' שבת (דף מ"ו ב'). וא"כ אינו מוקצה רק מחמת איסור יו"ט דהא מקודם הי' אפשר לראות מומו. ואפ"ה מודה ר"ש דהוה מוקצה מחמת דאינו יושב ומצפה. ואפשר לחלק קצת וליישב דברי הרשב"א בדוחק מ"מ הרבה ראשונים חולקים ע"ז כמו שהביא רשב"א בחידושיו. וכן הראב"ד (בה' שבת פ"ב) שכתב דדוקא בחולה מבעוד יום ע"כ סבר דלאו כהרשב"א. וא"כ צ"ל דמאי דדחי הש"ס מתחלה שאני התם דדחיא בידים היינו דהכא יושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו כמ"ש התוס' לעיל. והיכא דיושב ומצפה קאמר הגמ' דר"י מודה היכא דלא דחיי' בידים. וגבי נר שהדליקו באותו שבת אף דיושב ומצפה לא מהני לר"י היינו משום דדחיי' בידים חמור

ולפ"ז י"ל לפי מה דאיתא לקמן בפ' כיסוי הדם (דף פ"ו) מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבלה. דרוב מעשיהן מקולקלים א"כ י"ל לר"מ לא שייך לומר דיושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו כיון דר"מ סובר דרוב מעשיהם מקולקלים א"כ בודאי יקלקלו שחיטתן ולא שייך לומר דאינו מקצה מדעתו מחמת שחיטת חש"ו. דהא אף אם ישחטו בודאי יקלקלו. ובלא"ה צווחו הראשונים על סברת התוס' לומר דיושב ומצפה על חש"ו (עיין בחידושי רשב"א וגם בספר יש"ש על חולין) וא"כ בודאי לר"מ דרוב מעשיהם מקולקלים לא שייך זה כלל. וא"כ שפיר קאמר הגמ' לקמן דלר"מ בודאי לא שרי אלא מבשל אבל לא שוחט אף דלא דחיי' בידים מ"מ הא אינו יושב ומצפה לר"מ. והיכא דאינו מצפה לא בעינן דחיי' בידים כמו שהוכחתי לעיל מבכור שנפל לבור. ולפ"ז י"ל דהגמ' קאי במה דדחי מעיקרא שאני התם דדחייא בידים אבל מוקצה מחמת איסור גרידא ל"ל לר"י וא"כ שפיר מוכיח הגמ' דמוכן לאדם לא הוה מוכן לכלבים. דאל"ה אמאי בעינן נבלה מע"ש הא לא אתקצי מאכילת כלבים רק מחמת איסור שבת. ומוקצה מחמת איסור ל"ל לר"י כנ"ל

עוד אפשר לומר עפ"י הוצעה הנ"ל דדוקא היכא דיושב ומצפה מחלק הגמ' בין דחיי' בידים. א"כ י"ל דלכך קאמר הגמ' דלר"מ שוחט לא. משום דלכאורה יש להבין במה שכתבו התוס' דעומד ומצפה שמא ישחטנו חש"ו הא קיי"ל בנכרי שהביא מן המחובר בשביל ישראל ביו"ט אסור כדאיתא ביצה (דף כ"ו) כדי שלא יהנה ישראל ממלאכת יו"ט כמו שפירש"י או כדי שלא יאמר לו לעשות כמ"ש התוס' שם. א"כ בודאי היכא דישחטנו חש"ו מ"מ יהא אסור לו דלא עדיף מנכרי שעשה מלאכה בשביל ישראל. ואפשר לדחות קצת ולומר דחש"ו אדעתי' דנפשי' עביד. והוה כמו נכרי שעשה מלאכה לעצמו דמותר לישראל ליהנות ממנה. אבל אין זה מוכרח כ"כ. די"ל דמסתמא יעשה בשביל ישראל ובפרט דהוא עומד ומצפה שישחוט הקטן א"כ יש לגזור כמו גבי נכרי שהביא לישראל דורן ממחובר דאסור לכל ולא שייך יושב ומצפה

ונראה לומר דהא מבואר ביו"ד (סי' קנ"ה) בש"ד (ס"ק י"ד) דחולה שאין בו סכנה מותר לאכול איסור תורה שלא כדרך אכילתו. ומותר לחולה לאכול חלב חי ע"ש. ובסוגיא זו מוכח דמה שראוי לאכול חי לא הוה מוקצה כדאמרינן לקמן עד כאן לא קאמר, ר"מ אלא מבשל דראוי לכוס. והתוס' כתבו שבת (דף: מ"ו ע"ב) דמה שראוי לאחרים לא הוה מוקצה בטלטול אף דלדידי' לא חזי. רק באכילה מ"מ אסור ע"ש גבי מפירין נדרים בשבת. וא"כ י"ל דשפיר כתבו התוס' דיושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו ואף דיהא אסור לדידי' כמו נכרי שעשה מלאכה בשביל ישראל מ"מ עכ"פ יהא מותר לכוס לחולה שאין בו סכנה וכיון דראוי לחולה שאין בו סכנה א"כ מותר בטלטול לכל אדם כמ"ש התוס' שבת וא"כ שפיר מותר לחתך את הנבלה לפני הכלבים דלית בי' אלא איסור טלטול לחוד דמוקצה אילו אסור בהנאה לבהמה כדמוכח שבת (דף קכ"ב א') דלא יעמיד אדם בהמתו על גבי מוקצה בשבת. ופירש"י דלמא יטלנו בידו ע"ש וכיון דמחמת טלטול לחוד הא שפיר כתבו התוס' דיושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו וא"כ יהי' מותר הטלטול דהא חזי לחולה שאין בו סכנה לכוס חי דאפילו איסורי תורה מותרין לחולה שאין בו סכנה שלא כדרך אכילה כנ"ל. אבל לענין שוחט שיהא מותר באכילה קאמר הגמ' שפיר דאפילו ר"מ מודה דהא אינו שייך יושב ומצפה דהא מ"מ אסור באכילה לדידי' אפילו ישחטנו חש"ו כמו נכרי שעשה מלאכה בשביל ישראל ואף ר"מ דסובר מבשל בשבת בשוגג יאכל מ"מ מודה בנכרי שעשה