בית אברהם לנדא י

לאדם הוה מוכן לכלבים כמ"ש לעיל. וא"כ בשבת דהסוגיא אזלא למ"ד חלוק הי' ר"ש אף בב"ח שמתו כמבואר שם בסוגיא דאליבי' מקשה הגמ'. שפיר כתבו התוס' דאף דאסור משום משקין שזבו מ"מ הטלטול אינו נאסר לר"ש דדמי ממש לבשר תפל דשרי משום דחזיא לכלבים למ"ד דחלוק הי' ר"ש בב"ח שמתו כמו שהוכחתי לעיל דהא בהא תליא אבל רב אדא בר אהבה סבר כאידך מ"ד דמודה ר"ש בב"ח שמתו ולדידי' ע"כ צ"ל דגם ר"ש מודה דמוכן לאדם לא הוה מוכן לכלבים ולכך מודה ר"ש אף ביו"ט בב"ח שמתו. וצ"ל לר"ש אסור לטלטל בשר תפל אף דחזי לכלבים מ"מ מוכן לאדם לא הוה מוכן לכלבים וממילא ביצה נמי כיון דאסורה באכילה משום משקין שזבו אסורים נמי בטלטול. ושפיר קאמר לי' רב אדא בר אהבה דאסורין בטלטול ליומא והוא נכון בעהי"ת

ולפי האמור כאן לא צדקו דברי הפ"י וצל"ח וגם בספר אבן עוזר כלום נתכוונו לדבר אחד שכתבו דמאי דאמר רב נחמן בריש ביצה מאן דל"ל מוקצה לית לי' נולד היינו משום כיון דהאם אינה רק מוקצה א"כ לא מיקרי הביצה נולד דלא גרע מינה וגבי אם אינה רק מוקצה לחוד ושריא למאן דל"ל מוקצה דלא כדברי המהרש"א ריש ביצה שכתב דאף אי בעי שחיט לה ואכיל מה דבגווה מ"מ מיקרי הביצה נולד. ובזה מיישב הפ"י וא"ע הקושיא על הפוסקים דאית להו נולד לא מוקצה א"כ אמאי לא מתרצים כרב נחמן. ולא שייך קושיית הגמ' ליפלגו בתרנגולת הא מוקצה לא אמרינן ביו"ט. ומחמת זה הוכיחו דבביצה לא שייך נולד כיון דהאם אינה רק מוקצה לחוד יעו"ש בדבריהם. ולפענ"ד אי אפשר לומר כן כיון דכתבתי לשיטת התוס' מותר לטלטל בשר תפל לר"ש מטעם דחזי לכלבים וסבר ר"ש מוכן לאדם הוה מוכן לכלבים. וא"כ קשה דאמאי פסק ר"ח בגרעינין פרסייתא דאסורין מטעם נולד הא מוכן לאדם הוה מוכן גם לכלבים. וא"כ אינו נולד כלל, וצ"ל דודאי ר"ש מודה דמידי דחזי לאינש מקצי מכלבים רק דמה בכך דהא לר"ש לית לי' מוקצה. וא"כ אף דהקצה אותה מאכילת כלבים לא עדיף מתמרי דעיסקא שהקצה אותם מאכילה ומ"מ לר"ש מותר. ומ"ד מוכן לאדם הוה מוכן לכלבים לר"ש כמו שכתב הרשב"א שהבאתי למעלה. צ"ל דלא דמי למוקצה מחמת חסרון כיס. וא"כ כיון דגם ר"ש מודה דמקצי מאכילת כלבים מידי דחזי לאדם רק דל"ל מוקצה א"כ בשר תפל מותר לטלטל לר"ש כמו תמרי דעיסקא אבל הגרעינן היין נולד כמו ביצת תרנגולת העומדת לגדל ביצים. דהתרנגולת לא מיחשבה אלא מוקצה לחוד והביצה נק' נולד ה"נ בבשר תפל אמרינן כיון דפסקינן כר"ש אמרינן דמוכן לאדם הוה מוכן לכלבים. ואף דבוודאי מקצה אותה מאכילת כלבים מ"מ מוקצה לחוד ל"ל לר"ש אבל גרעיני תמרה מיקרי נולד ומוכח בבירור כסברת המהרש"א לא כמו שכתבו הם. וזה מוכרח ונכון וברור דלדברי התוס' דבשר תפל מותר לטלטל לר"ש מטעם דחזי לכלבים חזינן בפירוש דאף הדבר שאינו אלא מוקצה לבד מ"מ הנולד ממנו יש לו דין נולד וא"כ בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מיקרי הביצה נולד כסברת המהרש"א לא כסברת האחרונים הנ"ל. ואולם לשיטת הרשב"א והרז"ה דאף לר"ש אמרינן דמידי דחזי לאדם מוקצה מכלבים יש לקיים דבריהם

תוס' ד"ה אם לא היתה נבלה כו' וא"ת בפרק קמא דביצה גבי אפרוח שנולד ביו"ט כו' והשתא אמאי לא מפרש טעמא משום דהוה מוקצה מחמת איסור כו'. ולכאורה יש ליישב קושיית התוס' די"ל דהגמ' קאי בסברא ראשונה דמוקצה מחמת איסור לר"י היכא דלא דחייא בידים ל"ל. כמו דדחי הש"ס מתחלה. והא דאמר רב עד כאן לא קאמר ר"מ אלא מבשל דראוי לכוס י"ל דודאי היכא דאינו יושב ומצפה אמרינן מוקצה מחמת איסור אפילו היכא דלא דחיי' בידים. והראי' מבכור שנפל לבור דמודה ר"ש דהוה מוקצה כדאיתא שבת (דף מ"ו ב'). ודברי הרשב"א בחידושיו לסוגיא זו והבאתי' לעיל שכתב לר"ש מוקצה מחמת איסור היכא דלא דחייא בידים ל"ל אפילו באינו יושב ומצפה צ"ע לדעתי. דהא גבי בכור שנפל לבור הוה רק מוקצה מחמת איסור דלא דחיי' בידים ואפ"ה סבר ר"ש דהוה מוקצה. ואפשר לחלק קצת ולומר דהא דכתב הרשב"א דמוקצה מחמת איסור ל"ל לר"ש היינו באם מקצה אותו מחמת איסור שבת אבל מקודם לא הי' מוקצה מדעתו. אבל גבי בכור קודם שנפל בו מום אפילו קודם שבת הי' מקצה אותו מדעתו לכך מודה ר"ש. אלא דגם זה ליתא דהא ר"ש סובר גבי