בית אברהם לנדא קח

ושפיר מקשינן שלשה לשנים מדאורייתא רק לבתר תקנתא דלא בעינן בד"מ דו"ח וגם דין הזמה לא בעינן בממון כמבואר בש"ך (סי' ל"ג) לדעת רוב פוסקים לא שייך בד"מ נמצא אחד מהם קרוב כו' ומיושב קושיית התוס'

ועפ"ז אפשר ליישב שיטת הרמב"ם (פ"ב מה' עדות) שכתב דאם אמר אחד א"י בחקירות דלא נתבטל כל העדות ותמהו עליו דהא בגמרא דסנהדרין (מ"א ב') מבואר דלר"ע באחד אומר א"י דנתבטל כל העדות. ולפי הנ"ל י"ל דודאי אין לדמות באומר א"י בחקירות לנמצא קרוב או פסול דאין עליו שם עד פסול רק דאין מועיל עדותו מטעם דאאי"ל רק לר"י דסובר דבד"מ לא נתבטל בנמצא קרוב או פסול וצ"ל הטעם דסובר דלכך נתבטל ע"י קרוב או פסול מטעם דהוה עדות שאאי"ל דבעינן שיוזמו כולם א"כ ממילא הך טעמא שייך גם באומר א"י בחקירות דהא מ"מ אי אפשר שיוזמו כולם והסוגיא בסנהדרין אזלא אליבא דר"י. משא"כ לפי מה דקיי"ל כרבי דגם בד"מ אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול וע"כ דסובר דאין הטעם מחמת הזמה רק מחמת גזיה"כ דנצטרפו לפסולים שפיר י"ל דבאומר א"י בחקירות לא נתבטל העדות דאין עליו שם עד פסול וא"ש

ומה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול כו' לכאורה מנ"ל לר"ע לדרוש שתי הדרשות כיון דהקרא אתי לנטפל לעוברי עבירה. וכן עמד בתומים (סי' ל"ח) ואפשר לומר דחדא מלתא היא דהא באמת בעי טעמא דאמאי עשאו הכתוב לנטפל לעושי עבירה כיון דאיהו לא עביד מידי דבלאו עדותו הי' מתחייב ע"י הראשונים רק כיון דנמצא אחד מהם קרוב או פסול וכו' וא"כ אם לא יהי' עונש על השלישי ממילא הוה עדותו כמאן דליתא ונתבטל עדותו דהוה עדות שאאי"ל והוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול וא"כ כיון שהעיד השלישי ג"כ א"כ נתקיים העדות על ידו ג"כ דאם על השלישי לא יהי' דין הזמה ממילא יתבטל כל העדות דהוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול כמו באומר אחד א"י בחקירות דנתבטל כל העדות כמבואר סנהדרין (מ"א ב') או אפשר לומר מדבעי קרא לעשות לנטפל כו' ע"כ צ"ל דנמצא אחד מהן קרוב כו' דאי לאו הכי בלא"ה הוה ידעינן דשלישי חייב דהא אהני עדותו אם יפסול אחד מהראשונים

ולכאורה יש להבין דלמה לי קרא לנטפל לעוברי כו' דגם השלישי חייב ולא אמרינן דבלא עדותו הי' נמי חייב כדפרש"י דהא הכא מיירי שהעידו כולם בתוך כ"ד כדאמרינן בגמרא א"כ אכתי הוה יכולים אחד מהראשונים לחזור בו וכדאמרינן בשבועות (דף ל"ב) לענין שבועת העדות דגם אחרון חייב משום שהראשון הי' יכול לחזור בו. ועיין שם בתוס' ד"ה בתוך כ"ד של חבירו וצ"ל דדוקא לבתר דגלי קרא דאפילו במאה עדים חשיבי כחד לענין עונש והזמה ולכך גם הראשון יכול לחזור בתוך כ"ד של אחרון אבל אי לאו קרא הוה אמרינן מסברא דלאחר הגדת השנים נגמר העדות לגמרי ואינם בחזרה

ויש להבין מה דאמרינן במתניתין אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה הא אמרינן בשבת (דף צ"ב) שנים שעשאוהו פטורין ואם לא יכול אחד לעשותה ועשאוהו שנים חייבין כו' וא"כ אם שלשה העידו בבת אחת או תוך כ"ד דהוה כמו בבת אחת הוה אמינא דלא יהי' עליהם תורת הזמה דהוה כמו שנים שעשאוהו דכיון דשנים מהם הי' יכולים לחייבו ודוקא בשנים דהוה כמו לא יכול אחד לעשותה חייבין אבל לא בשלשה וכיון דאין עליהם תורת הזמה ממילא עדותם בטילה דהוה עדות שאאי"ל וא"כ שפיר צריך קרא דגם שלשה עדותן קיימת. ונראה לומר דלכך פשיטא ליה ללמוד שלשה משנים משום דלענין מיתה לא נ"מ בין יכול אחד לעשותה כמבואר בסנהדרין (דף ע"ח) הכהו עשרה בני אדם כו' פטורין ולא מפליג כלל בין יכול א' לעשותה או לא ויליף לה מאיש כי יכה כל נפש כו' ע"ש עד דאיכא כל נפש ומשמע דאפילו הכהו כל אחד מכה שאין בו כדי להמית לבדו בלי הכאת האחר אפ"ה פטורין וא"כ גבי זוממין חידש הוא דחייבם רחמנא ומכש"כ בשלשה. ואכתי לא נתיישב היטב דהא מ"מ ה"א דנהי דחידש רחמנא דהזוממין מיקטלי ה"א היינו היכא דבצירוף שניהם נגמר העדות והוה כמו יחיד