בית אברהם לנדא קז

וצ"ל דלא מיקרי לענין זה בע"ד כמו שכתב הש"ך דמה איכפת להו וא"כ ממילא גם בהזמה שלא בפניהם שפיר נפסלים דאין לומר דכל היכא דאין נענשים לא נלמד מדין הזמה והוה כתרי ותרי דא"כ גם לענין הזמת כולם נימא כיון דאין עליהם עונש הוה כתרי ותרי וכן לענין הזמת קודם גמר דין דאין עליהם עונש לא יופסלו. וברמב"ם מבואר דנפסלים, א"כ מוכח דפסול העדים אינו תלוי במה שנפטרים מהעונש וממילא נמי לענין הזמת שלא בפניהם הוה דינא הכי ודמי ממש לפסול גזלנותא דמהני אפילו שלא בפניהם. והנה עיקר דינו של הרמב"ם שכתב דנפסלים העדים אפילו היכא דאין נענשים אינו מבואר מהיכן הוציא זה. וצריך לומר דהוכיח מלשון המשנה דנקט אין נהרגים עד שיזומו כולם דמשמע לשאר מילי שפיר מהימני המזימין אלא דבאמת טעמא בעי כיון דהזמה חידוש הוא כדאמרינן בב"ק (דף ע"ב) ממילא נימא כל היכא דאין עליהם עונש ממילא הוה כתרי ותרי ואין לך בו אלא חידושו היכא דגלי קרא דמהימני המזימין לא בענין אחר. והי' נראה מכאן ראי' למ"ש הלח"מ (פי"ח מה' עדות) דלאביי דקיי"ל כוותי' דלמפרע הוא נפסל לא הוה הזמה חידוש דטעמא דהזמה דהוה כאלו פסלינהו בגזלנותא או אמרו חיללתם שבת דמעידין על גופם של עדים כמ"ש הטור (בסי' ל"ח) ע"ש וא"כ שפיר מהימני המזימין אפילו היכא שאין נהרגין על פיהם. ולרבא דאית ליה דהזמה חידוש אפשר דלדידי' גם אינם נפסלים היכא דאין נענשים דהא הא בהא תליא כנ"ל וצ"ע כעת

ואני מסתפק בפסול דגזלנותא דלא בעינן בפניהם כמ"ש הריב"ש אם כבר העידו ואח"כ באו שנים לפוסלם אי בעינן לקבל העדות בפני הבע"ד שהעידו לזכותו דנהי דלא בעינן בפניהם היינו מטעם שכתב הש"ך דלא מיקרי בע"ד לענין זה דמה איכפת להו. אבל מ"מ י"ל דבעי בפני הבע"ד שהעידו לזכותו דאיהו מיקרי בע"ד לענין זה: א ולכאורה יש להבין דהיאך משכחת לה דלא הוזמו כולם במאה עדים דמשמע שלא הוזמו אלא שנים מהם דהא בד"נ בעינן רואין אלו את אלו וממילא המזימין הוה מוכחשין מהעדים אחרים שאומרים שהיו עמהם. והוה תרי ותרי. וצ"ל כמ"ש הריטב"א בחידושי' במתניתן לקמן (דף ו' ע"ב) דמיירי שאחד הי' רואה אלו ואלו דאין דבריו של אחד במקום שנים או דלא בעינן ראי' ממש שיוכלו להכחיש את המזימין רק שהרגישו בהם ע"ש בדברי הריטב"א. ועוד אפשר לומר דמיירי ששאר העדים נפסלין בגזלנותא ואפ"ה אין נהרגין הניזומין משום דבעינן שיזומו כולם דוקא מגזיה"כ

ונראה לפע"ד דאפילו הוזמו כולם רק שאחד מהם נפסל בגזלנותא ג"כ מ"מ כיון שעלי' אין דין הזמה דהוה פסול להעיד כמבואר ב"ק (דף ע"ג) ממילא נפטרין כולם דבעינן דוקא שיהי' על כולם עונש הזמה ובלאו הך טעמא נראה דלא משכחת הזמה באם נפסל אחד מהם בגזלנותא כיון דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה והוה כפסולים שהעידו דמ"ש אם הם בעצמם הי' פסולים או נתבטל עדותם מחמת שהי' בהם קרוב או פסול. אך אי אמרינן דאם הי' כשרים בשעת ראי' ונפסל בשעת הגדה לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עיין בתומים סי' ל"ו) ובקה"ח (סי' הנ"ל) וא"כ בשעת הגדה לא נתבטל עדות הכשרים. ומ"מ י"ל דאין נהרגים דבעינן שיוזמו כולם מגזיה"כ והיינו דיהי' על כולם עונש הזמה. משא"כ באם הי' אחד מהם פסול בשעת הגדה דאין עליו דין הזמה כולם פטורים. ועיין מה שהקשו תוס' לקמן ד"ה אמר ר' יוסי במד"א בד"נ כו' דהא בד"מ נמי כתיב ע"פ שנים עדים או שלשה יקום דבר כו'. ונראה לומר דר"י סבר דהא דאמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה היינו משום דבעינן שיוזמו כולם והיינו דיהיה דין הזמה בהם אבל בנמצא אחד מהם קרוב או פסול כיון דעליו אין דין הזמה ממילא יהי' כולם פטורים והוה עדות שאאי"ל דלא הוה עדות. אבל בד"מ כוון דלא בעינן דו"ח ממילא גם עדות שאי"ל לא בעינן ולכך בד"מ לא שייך דינא דנמצא אחד מהם קרוב או פסול וכיון דמדאורייתא גם בד"מ בעינן דו"ח כמבואר בסנהדרין (דף ל"ב) ממילא גם בד"מ אמרינן נמצא אחד מהם קרוב כו'