בית אברהם לנדא קו

כלל קרא דמסברא ידעינן כמו דאמרינן לענין עדים שקרובים לדיינים

ואפשר לומר דלמסקנא צריך קרא על הדיינים שלא יהי' קרובים להדדי דילפינן נמי מהאי קרא דלא יומתו כו' דמשמע בין שעדים קרובים או שהדיינים קרובים לא יומת על פיהם אף דבדיינים לא שייך טעמא דהזמה ובס"ד דטעמא משום הזמה לא הוה מצי למיפרך דאמאי דיינים קרובים פסולים די"ל דבאמת כשרים בדיינים קרובים להדדי דלא מצינו בפירוש בשום משנה וממתניתין דנדה (דף מ"ט) דמשמע דכל הפסול להעיד פסול לדין יש לדחות דהיינו דוקא הפסול מחמת עצמו אבל עדים קרובים זה לזה אין עליו שם פסול מחמת עצמו רק להצטרף לאחר והוא מטעם שאאי"ל ממילא לא שייך גבי דיינים. וראי' לזה דהא איכא טריפה דפסול להעיד מטעם עדות שאאי"ל כמבואר סנהדרין (דף ע"ח) וכשר לדון דנהי דמומין פוסלין בסנהדרין כמבואר סנהדרין (דף ל"ו ע"ב) מ"מ מסתמא דוקא מומין שבגלוי דהא אפילו בכהנים אין פסול לעבודה אם הוא טריפה כמבואר ברמב"ם (פ"ו מה' ביאת מקדש) ומסתמא גם בסנהדרין אין פוסל דהא ילפינן מקרא דכולך יפה רעייתי דמשמע דוקא מומין שבגלוי אלא ע"כ צ"ל דכיון דאינו פסול מחמת עצמו רק מטעם הזמה אינו בכלל דפסול להעיד פסול לדון וא"ש

מסכת מכות

דף ה ע"ב מתניתין עפ"י שנים עדים או שלשה כו' מה שלשה מזימין את השנים כו'. יש להבין כיון דמסברא הוה אמרינן דניזיל בתר רוב דעות ולכך צריך קרא א"כ בהכחשה מנלן דתרי כמאה דמהזמה לא גמרינן דחידוש הוא כדאמרינן ב"ק (דף ע"ב ב') וצריך לומר דמטעם אין היקש למחצה מקשינן בכל מילי שלשה לשנים. גם לענין הכחשה. והא דלא נקיט במתניתין הנ"מ לענין הכחשה היינו דלא אתי שפיר דמשמעות הקרא דההיקש הוא לענין מיתה כדכתיב יומת המת ובהכחשה לא משכחת דיומת הנידון משא"כ בהזמה דמשכחת לה בזוממי זוממין דאם הזימו שנים לשלשה הוה הזמה וממילא יומת הראשון עפ"י עדים הראשונים וא"ש. אך לשיטת התוס' בכתובות (דף כ"ב) דבתרי ותרי המכחישין על אחד לפוסלו בגזלנותא מוקמינן ליה בחזקת כשרות ע"ש א"כ גם בהכחשה יש נ"מ לענין מיתה אם שנים מכחישין לשלשה הפוסלין העדות בגזלנותא וכיון דתרי כמאה מוקמינן להעדים בחזקת כשרות ונהרג על פיהם ואכתי הוה מצי לינקט במתניתן גם בהכחשה

שם אף שלשה אין נהרגין עד שיהי' שלשתן זוממי ומנין אפילו מאה כו'. עיין בש"ך (סוף סי' ל"ח) מה שהשיג על הריב"ש שכתב דבהזמה שלא בפניהם מיהו העדים נפסלים לכל עדות שבתורה ומביא ראי' מהא שכתב הרמב"ם (פ"כ מה' עדות) בעדות שלא הוזמו כולם דנהי דאין נענשים מ"מ נפסלים לעדות כו' והש"ך דוחה דשאני היכא דלא הוזמו כולם והיינו משום דהתם הוה הזמה בפניהם רק דאין נענשים מגזיה"כ דבעינן שיוזמו כולם משא"כ בהזמה שלא בפניהם דאין מקבלין עדות שלא בפניהם. ועל מה שהביא הריב"ש ראי' מדנפסלים בגזלנותא שלא בפניהם כדמוכח מדברי הפוסקים גבי שנים חתומים על השטר ובאו אחרים ואמרו שפסולי עדות הי' כתב הש"ך דאין ראי' דהתם מעידין על גופם של העדים משא"כ בהזמה עכ"ל וצריך לומר בכוונתו כיון דהזמה חידש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכיון דהזמה שלא בפניהם לא הוה הזמה לענין עונש ממילא דמי לתרי ותרי דאין נפסלים

ולפענ"ד נראה דברי הריב"ש דכיון דמוכח דלענין פסולים דגזלנותא לא בעינן בפניהם