בית אברהם לנדא קה

דהא לא מקוים בו דין הזמה דהוה פסול שהעיד דפטור כדאיתא ב"ק (דף ע"ב) ואפשר לדחות דאכתי משכחת ק"ש בע"א דר' אבא דמסקינן שם (דף ל"ב ב') דאפילו ע"א מחייב ק"ש כיון דאמרינן מתוך שאיל"מ ולענין שבועה לא בעינן דין הזמה כמ"ש הנודע ביהודא

והנה מה דאמרינן שם כיון דמדאורייתא מיחזי חזי חייב בק"ש. לכאורה טעמא בעי דהא מ"מ רבנן פסלוהו ולא הוה כפירת ממון. ונראה לומר לפמ"ש הרב המגיד (פ"ו מה' טוען) דמוכח דהיכא דהוחזק כפרן נוטל בלא שבועה דהיאך יקבלו שבועתו נגד עדים ע"ש וא"כ נראה לומר דאם יש עד כשר שמחייב שבועה ויש נמי עד דפסול מדרבנן כיון דאי אפשר להשביעו דהא מדאורייתא איכא שני עדים כשרים והיאך יקבלו שבועתו לשקר ודוקא לענין ממון יש כח ביד חכמים לפוסלו מטעם הפקר ב"ד הפקר ובאמת לענין קידושין בפסולי עדות דרבנן צריכה גט כמבואר באה"ע (סי' מ"ב) ע"ש וה"נ לענין שבועה אי אפשר לקבל שבועתו וא"כ אמרינן מתוך שאיל"מ והיינו כגוונא דלא נתבטל עדות הכשר מחמת נמצא א' מהם קרוב או פסול דהיינו בלא ראו כאחד והעיד לאחר כ"ד כמבואר בח"מ (סי' ל"ו) וגם אפשר בפסול דרבנן לא אמרינן דיתבטל כל העדות. עיין במשנה למלך (פ"ה מה' עדות) ובתומים סוף סי' ל"ו בשם כנה"ג ע"ש. וא"כ לפ"ז שפיר אמרינן דלכך לא חשיב משחק בקוביא כיון דמדאורייתא חזי שייך גבי ק"ש להצטרף לעד כשר ויש תועלת בעדותו לחייב ממון מחמת מתוך שאיל"מ

והנה לכאורה יש להוכיח איפכא דלא אמרינן בכהא"ג משואיל"מ ממה דקיי"ל כרב אחא בר יעקב דאפילו בפסול דרבנן אינו שייך ק"ש ומשמע דבשום אופן אי אפשר להיות תועלת בעדותו. אך יש לדחות ולומר כיון דרבנן פסלוהו א"כ לכתחלה אין מקבלין עדותו כלל ולכך פטור מק"ש דהב"ד לא יקבלוהו כלל ומ"מ אם כבר קיבלו עדותו שלא ידעו שהוא פסול נראה לפענ"ד דאי אפשר להשביעו כיון דמדאורייתא כשר ושייך לומר משואיל"מ וצ"ע לדינא בזה

גם יש להביא ראי' מהא שכתבו התוס' פ' מרובה (דף ע' ע"ב) דלכך בעדי חזקה לא הוה חצי דבר דמהני סהדותייהו לענין פירות ע"ש והא התם המחזיק הביאן ולכך כתבו התוס' בב"ב דלא יכלי למימר לחיובי' פירות באנו ע"ש בב"ב (דף נ"ו ב') ד"ה משלשין בניהם וא"כ תקשי דאמאי יחויב המחזיק ע"י פירות כשלא יהי' עדים על שנים אחרות הא הוה עדות שאאי"ל דהא יאמרו אנן לא לחיובי' פירות קא אתינן רק לאחזוקי בשדה. וגם יש לראות במה דאמרינן בב"ב (קס"ה ב') שנים שהעידו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד אחר מהו שיבוא אחד מכל ב"ד כו' ומסיק שם דמצטרפין הב"ד ע"ש. והא אין עדים זוממין נהרגין עד שיוגמר הדין והגמר דין לא הי' עפ"י עדות הראשונה רק גם עפ"י מה שהעידו גם בשניי' ושלישית. וא"כ הוה עדות שאאי"ל דהא בשעתא דאסהידו פסולין הוה משעת הגדה הראשונה כדאמרינן ב"ק (דף ע"ג ע"א) וא"כ הגמר דין שהי' עפ"י עדותם השנית ושלישית הי' ע"פ פסולין ולא שייך בהו דין הזמה ומוכח דלא בעינן בממון עדות שאתה יכול להזימה

ועיין בר"ן כתובות (דף כ"ח) שכתב שם דהא דעדים קרובים לדיינים פסולים י"ל מטעם הזמה דהוה נהרג עפ"י גמ"ד של הקרוב ואע"ג דבגמ' דילן בסנהדרין (כ"ח) אידתא ליה הך טעמא גבי עדים קרובים להדדי היינו משום דלא הוי משלם עפ"י עדות אחיו משום דלא בעינן שיעידו כאחד. והאחד אין צריך לידע מעדותו של השני משא"כ בעדים קרובים לדיינים אעפ"י שיעידו אחרים שהעידו לפני הדיינים מ"מ צריך שיעידו שהדיינים יודעים שהעידו לפניהם והוה נהרג בעדות אחיו ע"ש. ולכאורה קשה טובא דהא בד"נ בעינן שיראו זה את זה כמבואר במכות (דף ו' ב') וגם שיעידו כאחת כמבואר ברמב"ם (פ"ד מה' עדות) וא"כ מה מקשה בסנהדרין ממתניתין דשלשה אחים ואחד כו' דמיירי בממון. וא"ל דבאמת עיקר קושיית הגמ' הוא על ד"מ דא"כ לא אתי שפיר מה דמסקינן אח"כ בגמ' דילפינן בד"נ דבנים לעלמא ובד"מ ממשפט אחד תיפוק ליה דבד"נ לא צריך