בית אברהם לנדא קד

דהקושיא הוא דלפעמים יעיד האחד שלא ידע שהעיד אחיו כו' ובודאי לא שייך זה בתוך כ"ד רק כמו שכתבו התוס' דאפילו לאחר כ"ד נתבטל עפ"י ראיית קרוב או פסול. וזה לא שייך בקרובים להדדי אליבא דר"י אין בהם פסול מחמת עצמם רק מחמת הזמה. ולאחר כ"ד לא בעינן הזמת כולם וכיון דאזלא הוכחת רבי משני אחים ממילא אית ליה דלא בעינן כוונה להעיד. משא"כ לרבי דאפילו בד"מ נתבטל כל העדות א"כ לדידי' יליף פסול קרובים להדדי מלא יומתו כו' כדיליף בגמרא דילן והוה פסול בגופו וממילא נתבטל אפילו בהגדה לאחר כ"ד שפיר מוכח דבעינן כוונה להעיד משני אחים וא"ש

ואין להקשות על מה שכתבתי לעיל דאם הפסול הוא מחמת הזמה אין פוסל אלא בשעת הגדה דא"כ מה פריך במכות שם הרוג יציל ופירשו בתוס' סנהדרין דהרוג פסול משום שהוא טריפה אף דטריפה אינו פסול מצד עצמו אלא מטעם עדות שאאי"ל. י"ל דשאני התם דהוה כמו פסול בגופו כיון דאין ראוי להגדה מטעם עדות שאאי"ל. אבל בפסול קרובים להדדי כיון דטעמא משום דבעי הזמת כולם ונמצא נהרג בעדות אחיו וכיון שהי' הגדה אח"כ אחר כ"ד ממילא לא הי' עלי' שום פסול מעולם דהא בהגדת אחרי כ"ד לא בעינן הזמת כולם וא"ש

ועיין בתומים (סי' ל"ג סקי"ב) דהוכיח ממה דפריך הרוג יציל וטריפה הוה פסול בגופו לא מטעם הזמה דאל"כ היאך שייך לומר דיתבטל כל העדות כיון דאין פסול בגופו והוה כמו שהי' הרבה עדים שאינם יודעים השנה והשמיטה ע"ש. ובאמת יש לדחות דטריפה הוה כמו פסול בגופו דאין ראוי להגדה מטעם עדות שאאי"ל אבל אינם יודעים השבוע והחדש אין עליהם שם פסול כיון דאפשר להם לשאול והוה בידם וזה פשוט

והנה בענין שכתב שם בנודע ביהודא לחדש דאפי' בד"מ דבעינן דו"ח מדאורייתא מ"מ לא בעינן עדות שאי"ל וממילא מהני באומר א"י בחקירות וע"ז בנה שם כל יסודו בתשובה הנ"ל דבעדי זנות אפילו למאן דבעי דו"ח כיון דמממון יליף לה במ"ש דבר דבר מממון ממילא לא בעינן דו"ח רק לכתחילה כמו בדיקות אבל אינו בטל באומר א"י וכתב שם בתשובה הנ"ל דהא דכתבו הפוסקים דעדים קרובים לדיינים או זה לזה פסולים מטעם הזמה דנמצא נהרג בעדות אחיו אף דלא בעי הזמה מ"מ ילפינן ממשפט אחד דמה דפוסל בד"נ פוסל ג"כ בד"מ אף דלא שייך הטעם להזמה. והא דלא ילפינן לענין הזמה ממשפט אחד היינו משום דמוכח מדגלי קרא דמהני עדות מיוחדת בממון אף דהוה עדות שאאי"ל דיכול לומר לשבועה קאתינא או משום דע"א קם לשבועה אף דהוה עדות שאאי"ל דלא שייך לומר והרשיעו את הרשע דהא לא חייבו אותו כלל רק שבועה ע"ש

והנה חיזק שם דבריו מדברי הרי"ף והרא"ש דטעמא דקרובים להדדי משום דהזמה הוא אף דלא בעינן הזמה בד"מ מ"מ ילפינן ממשפט אחד ע"ש. והנה דבריו תמוהים מאד דלפי מה דדחיק נפשי' לומר דילפינן ממשפט אחד לענין פסולי קרובים להדדי דטעמא דד"נ משום הזמה ולכך אפילו בד"מ דלא בעינן הזמה מ"מ פסול בקרובים ממשפט אחד יהי' לכם וא"כ גם לענין דו"ח נימא כן באומר א"י בטל העדות אפילו בד"מ דילפינן מד"נ ממשפט אחד אע"ג דלא שווים לענין הזמה ומ"ש מלענין פסול בקרובים דילפינן מהדדי לסברתו אף דטעם דהזמה לא שייך בד"מ מ"מ הדין המסתעף ממנו שהוא פסול קרובים ילפינן ממשפט אחד וזה ממש שייך לומר לענין דו"ח לפסול בא"י כמו בד"נ ממשפט אחד ונסתר כל יסודו שהניח דבד"מ כשר בא"י בחקירות מטעם דלא בעינן יכול להזימן וצ"ע ליישב דבריו בזה

והנה לכאורה יש להביא ראי' לשיטת הסוברים דלא בעינן בד"מ עדות שאי"ל מהא דאמרינן שבועות (דף ל"א א') דמשחק בקוביא חייב בקרבן שבועה לרב פפא משום דמדאורייתא מיחזי חזי כו' וקשה לשיטת הסוברים דבקנין דרבנן מקודשת מדאורייתא משום דהפקר ב"ד הפקר כמבואר בדברי ב"ש (סי' כ"ח) ע"ש א"כ ה"נ כיון דרבנן פסלוהו היה עדות שאאי"ל וגם מדאורייתא יפסול