בית אברהם לנדא קג

שבועה על פי ע"א ממילא בשנים אפילו על פי עדות מיוחדת דהיינו באחד מחלון זה מחויב לשלם. דנהי דנימא דלא מהני בממון עדות מיוחדת על גוף ההלוואה לחייבו ממון מכל מקום אכתי אינו יכול לישבע נגדם דהיאך יניחו אותו ב"ד לישבע מנגד שני העדים ויפסול מיד על ידיהם וגם יתחייב מלקות דהא ע"ז לא יהיו עדות מיוחדת ושניהם יודעים כי השבועה יצאה מפיו לשקר והרי זה דומה לאם נשבע שלא אכל היום לפני שני עדים והעדים מעידים שאכל רק זה מעיד על אכילת שחרית והאחד מעיד על אכילה אחרת הנה בודאי לוקה על פיהם למאן דאית ליה בשבועה דלשעבר יש מלקות ולא שייך לומר שהוא עדות מיוחדת דהא עיקר העבירה היה השבועה. והשבועה שמעו כאחד. וא"כ ה"נ לענין (עבירת) [עדות] השבועה לא שייך לומר עדות מיוחדת ומה בכך שבעת הלוואה לא ראו זה את זה כיון דעכשיו אנו דנין על (איסור) [חיוב] שבועה וע"ז לא הוה עדות מיוחדת וכיון דאינו יכול להשבע ממילא מחויב לשלם דהא הב"ד לא יקבלו שבועתו נגד עדים ועיין מה שכתב הה"מ (פ"ו מטוען) לענין הוחזק כפרן דלא צריך לישבע דהיאך יקבלו שבועתו נגד העדים ע"ש. אך מה דילפינן מקרא דעדות מיוחדת כשר בד"מ היינו אפי' לעדות קרקע דלא שייך שבוע' או נגד יורשים דלא שייך משואי"ל משלם. א"כ שפיר כתבו התוס' דלענין עדות מיוחדת ע"כ לא מצי קאי על ד"מ דהא היכא דשייך חיוב שבועה ממילא אפילו ע"י עדות מיוחדת מחויב לשלם כנ"ל

ואין סברא לומר דקרא לא מיירי בכולי ד"מ אע"כ דלא קאי כלל על (ד"נ) [ד"מ] אבל ממה דלא משכחת לענין שבועה אין הוכחה כלל דלא קאי על ד"מ וא"ש

והנה מה שהקשיתי לעיל על דברי התוספ' במכות שכתבו דמוכח דלא מצי קאי לענין ד"מ לפסול עדות מיוחדת דהא לשבועה מיהא איתא דא"כ לר"י דאית ליה בד"מ לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה יהיו עדים הקרובים זה לזה כשרים בד"מ דע"כ לא קאי לא יומתו אבות כו' דהיינו בנים לעלמא דהא אכתי מחייבים שבועה כדין ע"א. ולכאורה נראה לומר דבאמת לר"י לא יליף בנים לעלמא מקרא רק מסברא כדאמרי' לעיל (דף כ"ח) דנמצא נהרג בעדות אחיו כיון דבעינן שיוזמו כולם ולית ליה דהזמה מלתא אחריתי היא. ובאמת בירושלמי יליף לה מזה דלא כגמ' דילן והרי"ף הביאו בפ' זה בורר והר"ן תמה עליו בפ"ב דכתובות אמאי שביק גמרא דילן ע"ש. ועפ"י זה נראה ליישב היטב מה דקשה בסוגיא דמכות (דף ו') דנקיט הגמ' בפשיטות דלר"י לא בעינן כוונה להעיד ובאמת במתניתן לא מוכח מידי דר"י פליג בהא רק לענין ד"מ וכבר עמד בזה בתומים (סי' ל"ו) ועמ"ש לעיל בזה

ולפי הנ"ל יש לומר דהא אי אמרינן דטעמא דעדים קרובים פסולים משום דבעינן עדות שאי"ל ונמצא זה נהרג בעדות אחיו א"כ בודאי אין סברא לומר דיתבטל כל העדות באם יש בניהם שני קרובים רק דהעיד לאחר כ"ד כיון דלענין הזמה לא בעינן שיוזמו כולם בהעיד לאחר כ"ד כמבואר שם בגמ' רק דלענין קרוב או פסול אפילו לאחר כ"ד מבטל העדות כיון דמ"מ בשעת ראי' נצטרפו כמ"ש התוס' שם. וזה שייך אם פסול קרובים הוא מצד עצמו. אבל אי אמרינן דכל הפסולים בקרובים להדדי הוא מטעם הזמה דבעינן שיוזמו כולם וא"כ לאחר כ"ד דלא בעינן שיוזמו כולם ממילא אין עליו שם פסול ומכש"כ בשעת ראי' דלא שייך עליו שם פסול עד שיעיד בב"ד דכיון דטעמא דפסולא הוא מטעם הזמת כולם וזה תליא בהגדה כמ"ש התוס' שם ולא משכחת אליבא דר"י שיתבטל כל העדות על פי ראיית קרובים רק באם הוא קרוב לבעלי הדין דלאו מטעם הזמה פסול אלא פסול בגופי' מגזיה"כ דלא יומתו אבות על בנים וזה נכון מסברא א"כ ניחא שפיר דלר"י דאית ליה בד"מ תתקיים העדות בשאר. ולדידי' ע"כ צ"ל דפסולי עדים קרובים להדדי הוא מטעם הזמה דנמצא נהרג בעדות אחיו כטעם הירושלמי דאי אפשר לומר מלא יומתו כו' דהא על ד"מ לא מצי קאי דאכתי לשבועה מיהא איתא דא"כ שני אחים אינם מבטלים כל העדות רק בהגדה תכ"ד כיון דאין עליהם שם פסול וא"כ לא קשה מה יעשו שני אחים דהא בלא הגדה תכ"ד אינם מבטלים כלל העדות ובודאי תכ"ד לא יעידו שני אחים כמ"ש התוס' שם במכות (דף ו') ד"ה שמואל אמר כו'