בית אברהם לנדא קא

החקירות ש"מ שדינם חלוק מבדיקות ואפילו בא"י בטל עדותן. ומה שהקשו בגמ' הא והא דאורייתא מ"ש חקירות ומ"ש בדיקות היינו דמקשה על טעמא דקרא אמאי החמירה תורה בחקירות יותר מבדיקות או דנימא איפכא דבדיקות חמירא. וגם היכא רמיזא בתורה דחקירה היינו על הזמן ובדיקות היינו כלים שחורים וכדומה ונימא איפכא דרבי קרא מדרשת וחקרת ענין בדיקות וע"ז משנו בגמ' דסברא הוא לאחמורי בחקירות יותר משום דעל ידם יבואו העדים לידי הזמה ולכך מוקמינן קראי על החקירות ובזה ילפינן בכולא הש"ס דבעינן עדות שאי"ל מדחזינן דגלי קרא דנתבטל העדות באומרים א"י בחקירות א"כ ע"כ צ"ל דמה דכתבה התורה חקירות בעיר הנדחת היינו שיבוטל באומר א"י דאי לאו הכי מנכון נפקא דכולל כל מיני בדיקות שאפשר וא"כ מוכח לשיטת הרמב"ם דאפילו לא מקיימא הזמה של כאשר זמם כמו בעיר הנדחת דאין העדים נהרגים מ"מ בטל העדות באומרים א"י בחקירות ועכ"פ הזמה קצת בעינן שיהיו שייך גבייהו לענין מלקות

ובזה נדחה נמי מ"ש שם הנוב"י באומרים אמש הרגו דנהי דבעינן כל השבע חקירות כדמשמע בגמ' מכל מקום אינו בטל באומרים א"י כיון דמקרא לא מוכח שיבוטל בא"י רק מסברא דהוה עדות שאאי"ל יבאמש הרגו הוה שפיר יכול להזימן. ובזה ישב דעת הרז"ה המובא בהר"ן בחידושיו. ולפמ"ש ע"כ מוכח מקרא דחקירות דבטל בא"י דאי לא"ה קרא למי לי דמנכון נפקא כל מיני בדיקות שאפשר כדי לברר דברי העדים ובודאי גם חקירות בכלל רק ע"כ אשמועינן קרא דיבוטל באומרים א"י ומהכא נפקא לן דבעינן יכול להזימה דאמרינן מסברא דחקירות דקרא היינו זמן ומקום מחמת שעל ידיהם יבאו לידי הזמה ולכך י"ל דאפילו באמש הרגו בטל בא"י כשיטת הרמב"ם והראב"ד דלא פלוג רחמנא בחקירות כיון דחזינן דקפיד קרא על חקירות מחמת דמסתמא דחקירות מביאם לידי הזמה ולכך אפילו באמש הרגו גזה"כ הוא דצריכים לומר על שאר החקירות דזמן דלא פלוג רחמנא

והנה בגוף קושיית התוספ' במכות דאמאי אמרינן בנערה המאורסה דאין נהרגין דיכלי למימר לאוסרה על בעלה באנו והיא לא מקטלה דהוה עדות שאאי"ל ולא אמרינן דמקיימי הזמה במלקות כמו בבן גרושה וחלוצה. נראה לומר לפמ"ש התוס' סנהדרין (דף ט' ע"ב) ד"ה עידי האב כו' דלכך יכלי למימר לאוסרה על בעלה באנו שלא ידעו דחבר א"צ התראה או שהיא חבירה כו' וא"כ י"ל דלכך שם אינה נהרגת דאי היא מיקטלה אם כן העדים יהיו פטורים גם ממלקות דהוה כמו חייבי מיתות ב"ד שוגגים דפטורים ממלקות לר"ל כדאיתא בחולין (דף פ"א ב') ואפשר דרב חנין ס"ל כוותי'. וה"נ כיון דאיכא חיוב מיתה עלייהו דהא היא מיקטלה רק שהעדים הם שוגגים בדבר הוה חייבי מיתות שוגגים והא דמשמע בגמ' דנאסרה באשה חבירה אף דהוה עדות שאאי"ל דהא אפילו במלקות לא מקיימא. הנה לשיטת הפוסקים דלא בעינן דו"ח לענין לאוסרה אתי שפיר בפשיטות דלא בעינן יכול להזימה לענין לאוסרה על בעלה ואפילו לשיטת החולקים דבעינן דו"ח בעידי זנות מכל מקום כיון דדינא דהיא לא מקטלה מחמת דהוה עדות שאאי"ל ואם כן לא בעי כלל לחייבה מיתה וממילא דיש עליהם חיוב מלקות בהזמה דלא שייך חייבי מיתות שוגגים דהא אין עליהם כלל חיוב מיתה דהא גם היא לא מיקטלה וא"ש

ומיהו אכתי יש לגמגם בזה דאכתי קשה מנ"ל להגמ' להקשות בפשיטות דכיון דאינהו לא מיקטלי איהי היכא מיקטלי הא הוה עדות שאאי"ל כו' ודלמא רב חנן כר"י ס"ל דחייבי מיתות שוגגים חייבים מלקות ושייך כאשר אמלקות. לכך נראה לומר דהא כיון דהעדים יכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו אם כן ממילא אפילו (במודה) [במודים] דכוונתם היה להורגה מכל מקום פטורים ממיתה דהא אין אדם מת על פי עצמו. ואם כן שפיר מקשה הגמ' דהוה עדות שאאי"ל דהא אפילו מלקות לא יהי' אפשר לחייבם דהא מודים שלהרגה באו וממיתה יהיו פטורים דאין אדם מת על פי עצמו וגם ממלקות יהיו פטורים דהא איכא חיוב מיתה עלייהו. רק שאין עדים ע"ז. ונהי דאית ליה לר' יוחנן חייבי מיתות שוגגים חייבים היינו בשוגג בלאו בלא התראה מה שא"כ הכא דאיכא חיוב מיתה עלייהו רק שאין עדים לחייבם י"ל דלכו"ע פטורים ממלקות. וגם בלא זה לא שייך מלקות גבייהו באם מודים שלהרגו באו דהא