בית אבא צז

סימן ה

נשאלתי משני אנשים שהי"ל יא"צ ביום אחד ונתעצמו שניהם להתפלל וטענת הראשון מהם שהוא תושב בבהמד"ר פה אף שאביו היה מעיר אחרת, והשני בא בטענה מכח אביו המת שהיה תושב בחייו בבהמד"ר אף שהוא דר כעת בעיר אחרת. נ"ל דהנה יסוד ד"ז היא מסנהדרין ק"ד ע"מ ברא מזכא אבא ופי' הרשב"א בעולם הנשמות א"כ למתני' דערכין כ"ה ע"א הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל גאלה אחר או אחד מהקרובים וגאלה מידו יוצאה לכהנים ביובל ובגמ' נפק"ל מאיש אחר ולא לבן דבן חשוב כאביו. לכאורה טענת השני עיקר שכ"נ סברת מהרי"ל בהל' תפלה מובא ביו"ד סי' שע"ו סעי' ג' דג' אחין ואיש נכרי השלשה אחין נוטלין ג' קדישים והאחר נוטל רק קדיש אחד משום דזכות אביהם גרמה לו שיהיה לו ג' בנים ומשמע דתלי בהמת. והנה בתשו' הר"מ מינץ סי' פ' כ' שראה בתשו' אחת שהרבה בנ"א מאב אחד חשבינן כולם כאיש אחד ואותו שהוא בן יחיד נוטל חלק כנגד כולם ובהג"ה שם כ' הטעם משום דזה המת שי"ל בן יחיד צריך כפרה כמו זה המת שהי"ל בנים הרבה וע"ז כ' מהר"מ מינץ דאך אין נוהגין כן כי המצוה מועלת נמי על החיים והוי בכלל כיבוד אב ואם ואלו הרבה בנ"א מאב אחד חייבים כל אחד בכיבוד או"א כמו הבן יחידי לכן יחלוקו כל הארבעה בשוה וכן ראיתי רבותי פסקו כן למעשה, מטעם סברתו זאת הסכים לחלוק על מה שאמרו להורות דמי שמת ונקבר בעיר אחת שהיה שם תושב ושילם שם קבורתו וי"ל בנים הדרים במקום אחר ובאים לתוך הקהלה שהאב נקבר שם שהם חשובים בשביל קבורת אביהם שם כתושבים כו' דז"א כיון דחיוב התפלה והקדיש חובת החיים ע"כ אי"ל דין תושב בשביל אביהם כו' וכ"כ הש"ך בסי' שע"ו סיט"ק י"ב דהעיקר מה שהכריחו להרמ"מ לחדש סברתו דהמצוה מועלת נמי על החיים משום שראה לרבותיו שפסקו דהרבה בנ"א מאיש אחד כו' נועלין כל אחד ואחד חלק בפני עצמו כו' ושכן נוהגין וע"כ חלק על התשו' שראה דחשבינן כולן כאיש אחד וכן על הי"א דבן חשוב תושב בשביל אביו לענין זה, אמנם לס' מהרי"ל הנ"ל דאף אי אמרי' דג' בנים מאיש אחד נוטלין ג"ח משום דזכות אביהם גרמה לו שיהיה לו ג' בנים אין ראיה דהמצוה מוטלת על החיים אלא העיקר כפרת וזכות המת וע"כ שפיר י"ל דבנים חשובים תושבים בשביל אביהם וכטענת השני. ולראי' נ"ל מדהש"ע שם שכ' ונהגו לומר קדיש על האם אעפ"י שהאב חי עדיין אין בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו כו' ולמש"כ הנובי"ת אה"ע סי' מ"ה לחדש דבכיבוד או"א אמרי' דלעולם כבוד חי עדיף מכבוד המת ואעפ"י דאמרי' מכבדו בחייו ומכבדו במותו מ"מ עיקר הכיבוד הוא בחיים וע"כ יניח כבוד המת ויעסוק בכבוד החי כו' ע"כ דעיקר הטעם וסברת הקדיש כמהרי"ל משום כפרת וזכות המת, דאי נימא כסברת הר"מ מינץ דמוטל על החיים משום כיבוד אמאי לא ישמע הבן למחאת אביו שלא לומר קדיש על האם הא עיקר הכיבוד הוא בחיים ואמאי לא יניח כבוד המת וישמע לאביו דמחיוב לכבדו אע"כ כס' מהרי"ל דמשום כפרת וזכות המת היא ומה"ט לא ישמע לאביו מפני שאביו עבר על ואהבת לרעך כס' היש"ש פ"ק דקידושין מביאו הפת"ש ביו"ד רמ"ב סעי"ק י"ד. שו"מ שהג' רע"א בתשו' סי' ס"ח העיר על דברי נוב"י הנ"ל להיפך מדהב"י דאם אביו מקפיד כ' אביו עדיף מכבוד אם ול"ק משום דכיבוד מחיים עדיף מכיבוד לאח"מ ואכ"מ ועי' בתשו' רע"א סי' ד'

א) שוב נתיישבתי די"ל בראיתי הנ"ל גם להיפוך ולהוכחה לס' מהר"מ מינץ דלעולם אף שהוא משום כיבוד ומחיוב לכבד בחייו יותר מבמת אפי"ה לא ישמע לאביו משום שעבר על ואהבת לרעך דהרמ"מ לא פליג על גוף סברת כפרת המת אלא שמוסיף דאיכא גם חיובא דחייב במצות כיבוד וע"כ אף שבשביל זה שעבר על ואהבה לרעך לא נקרא עוד אינו עושה מעשה עמך לענין שיהא פעור מלכבדו כס' הפנ"י בב"ק צ"ד דאינה רק פע"א כיון דמונע גם את הבן מואהבת לרעך כמוך אף דקי"ל באומר לשלוחו צא וחלל שבת העיר המשלח דאין שליח לדבר עבירה מ"מ טעמא היא משום דאמרי' דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין והכא אי ס"ד דהבן צריך לשמוע לו ממילא האב חייב והוה עושה שני פעמים וע"כ הוה בכלל אינו עושה מעשה עמך ועי' במקנה קידושין ל"ב בד"ה שם מניח. ויש להעמיס זה בדברי ראב"מ בגמ' אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה שאני ואבא מחויבים במצוה כו' והק' המפו' ובמקנה שם הא ברייתא מפורשת הוא ביבמות ז' א"ל אביו שיטמא או שיחלל שבת כו' אל ישמע לו כו' ובמזיד פשיטא דלא ישמע לו דהוי"ל אינו עושה מעשה עמך כו' והפת"ש ביו"ד סי' רמ"ד סעי"ק ט"ו הק' עליהם דבשביל פע"א לא נקרא אינו עושה מעשה עמך לענין שיהא פטור מלשמוע לו כו'. ולהנ"ל י"ל דראב"מ מיירי באמת ממצוה שהאב עובר עלי' בעצמו עי"ז שא"ל לבנו השקיני מים ומצוה לבנו לכבדו ולא נקט השקיני מים רק לדוגמא והכיבוד יהי' שעל ידו יעבור גם הבן בעשה כנידן דידן במוחה בבנו מלומר קדיש על אמו שעובר האב בואהבת לרעך בפע"א וע"י חיוב כיבוד דבן לחיים יותר מלאמו המתה ל"ש דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ויש שלד"ע חשוב האב עי"ז עובר שני פעמים ואינו עושה מעשה עמך וקאמר מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה כדהש"ע הנ"ל דאל ישמע לאביו שאני ואבא חייבים במצוה והוה א"ע מ"ע דעובר ב"פ כנ"ל וע"כ שפיר הק' ע"ז דל"ל לראב"מ לאשמיעי' זה דכבר שמעינן לה להא מסוגי' דיבמות דא"ל היטמא כו' אל ישמע לו ובמזיד פשיטא דל"י לו דהוי"ל א"ע מ"ע כיון דחשוב עובר ב"פ וכס' הרפנ"י הנ"ל ול"ק קושי' הפת"ש. ועיינתי במקנה וראיתי שכוונתי לסגנון דבריו ממש שכתב שם מדין אשלד"ע ודברי הרב ודה"ת דמ"ש ולהס"ד דהבן צריך לשמוע לו הלא עי"ז יש שליח לד"ע וחייב האב דעי"ז חשוב א"ע מ"ע כו' וע"ז י"ל סובבים דברי איסי בן יהודה בגמ' שם אם אפשר למצוה לעשות ע"י אחרים תעשה ע"י אחרים וילך הוא בכבוד אביו דהב"י והד"מ בסי' שע"ו הביאו דברי הר' יוחנן מטרוי"ש באחד מבני העיר שהיה אומר קדיש על אמו שמתה בעיר ואחד שכר מלמד לומר קדיש על אמו שלא מתה בעיר דאפי' שכיר אם דר בעיר י"ל חלק מכחו ואם המת בעיר י"ל שני חלקים כו' ועי' מג"א באו"ח סי' קל"ב דמוטב להבן לשכור אחד שיאמר קדיש משיעמוד אחד בחנם שכוונתו כגון שהבן אונס שא"י בעצמו לומר קדיש טוב לו להעמיד אחר בשכר מבחנם כמש"כ הנובי"ת חאו"ח סי' ח' אף שלכאורה גם מזה משמע כמהרי"ל ולא כהרמ"מ דאילו היה חיוב קדיש על החיים משום מצות כיבוד הא קימל"ן ביו"ד סי' רמ"ב סעי"ה דאין הבן חייב לכבד או"א משלו, מ"מ י"ל כחידוש הגרע"א בתשו' סי' ס"ח הנ"ל כיון דבעצם חל עליו חיוב כיבוד או"א אלא שהתורה פטרתו היכא שי"ב חסרון כיס מ"מ בעושה כן ל"ה בכלל אינו מצוה ועושה ע"ש וא"כ כיון דאף לס' הרמ"מ איכא חוץ מכיבוד אי"א על החיים גם כפרת וזכות המת, ש"ק איסי ב"י כיון דאפשר למצוה ליעשות ע"י