בית אבא צו

עמלק וע"כ יהא נוהג אף בלילות אמנם לס' המג"א סי' ס' הנ"ל דזכירת עמלק הוא רק לכוין כשיאמר שמך הגדול כו' א"כ רק בלב הוא דהוי דבר שמצוותו כה"י ולא בפה דאילו בפה אין חיוב להחינוך רק פע"א בחייו או פע"א בשנה להפוסקים שמביא המג"א בסי' תרפ"ה וזהו נמי דוקא בזכירת עמלק דכ' נמי לא תשכח ע"כ אמרי' דזכור הוא בפה משא"כ בזכירת יצ"מ דכ' רק זכור לא משמע עדיין רק בלב אבל לא בפה ואזכירה בלב י"ל שפיר דהוה מצותו כה"י ונוהג גם בלילות, משא"כ ראב"ע דן אשתאמר יצ"מ בלילות דהיינו אאמירה בפה דאפי' אי הוי לן זכור יתירא להשוותו ללא תשכח דזכירת עמלק ולגלות דזכירה הוא בפה, מ"מ ל"ה רק דבר שנוהג שעה אחת להחינוך פע"א בחייו ולהמג"א פע"א בשנה א"כ דומה ללולב דאינו נוהג רק שעה אחת דממעטין לילות ולא למילואים שמצותו כל היום ול"ה דומיא דסוכה ולא לוקרא בו כל ימי חייו דלימוד התורה שמצותו כל היום ולהכי ל"ל מסוכה ומילואים ומוקרא בו כל ימי חייו דלרבות הלילות ואדרבה י"ל מלולב דנתמעטו הלילות וזה י"ל שאמר ראב"ע דלענין שתאמר יצ"מ בלילות בפה לא היה לו שום לימוד משום דזכור רק בלב הוא ומוהגדת כס' הבשמים ראש הנ"ל נמי אין ללמוד כנ"ל ולעזוב דרשת המכילתא לבינו לבין עצמו מוזכור כו' הנ"ל וללמוד לבינו לב"ע מלמען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך ג"כ לא אפשר משום דהרי אני כבן שבעים שנה כשיטת החינוך דזכירה דעמלק בפה הוא רק פע"א בחייו כימי שנתינו בהם שבעים שנה ודוקא בזכירת עמלק היא די"ל הכי משום דכ' נמי לא תשכח דהוא בלב והוי דבר הנוהג כל היום וע"כ גם זכירה דבפה י"ל דנוהג גם בלילה משום דל"ת משמע אף בלילה דדמיא למילואים סוכה ולימוד התורה דוקרא בו כי"ח משא"כ בזכירת יצ"מ שתאמר בפה וגם בלילות ל"ה לימוד ע"ז עד שדרשה ב"ז לתרוייהו דקרא למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כי"ח לרבות הלילות כמילואים סוכה וקרא בו כי"ח אף דאינו רק בלב מ"מ גם מקרא דזכור את היום הזה אתיא לן זכירה לבינו לב"ע כדרשת המכילתא הנ"ל ע"כ י"ל דקרא דלמען תזכור ל"ה אלא בלב וכמו לא תשכח דזכירת עמלק ומשמע לרבות לילות דדמיא למילואים וסוכה וקרא בו כי"ח וע"כ קרא דזכור את היום הזה אזכירה בפה הוא דאתא ושפיר י"ל מזכירה בלב דנוהג שתאמר גם בלילות כזכירת מחיית עמלק כנ"ל ועי' פסחים ל"ו ע"א א"ל ר' יהושע לבני' יומא קמא לא תלושו לי בחלבא כו' דכוונתו אלילה ראשונה וקרא לה יום ובנדה ס"ד ע"ב בהגיעה זמנה לראות כו' בה"א נותנין לה ד' לילות איתמר שמשה בימים רב אמר לא הפסידה לילה עד מוצ"ש תנן משמע דלהכי לרב ימים בכלל לילות ולא הפסידה לילות משום דעד מו"ש תנן וכלימוד המכילתא דמשו"ה מרבינן לילות לאכילת מצה משום דכ' עד יום האחד ועשרים לחודש שקבעו זמן זה אבל בלא"ה לילות אינן בכלל ימים ולא ימים בכלל לילות לרב וש"ה שעד מוצאי שבת תנן והרמב"ם פ' כרב ודנתי עפי"ז בס' הגר"א זצ"ל שכ' בס' מעשה רב בשמו דמצוה לאכול מצה כל שבעה כו' וכ"כ החת"ס בתשו' לחיו"ד סי' קצ"א בדעת החזקוני' עה"ת כו' שהיא משום שהוגבל הכתוב עד יום האחד ועשרים לחודש ונתרבו גם לילות כימים בשביל זה והרמב"ם פ' הכי בפ"ה מל' א"ב הי"ט אלא דאנן לא קי"ל הכי וחיישינן משום תערובת דם נדה אף שנגבל הזמן דה"ה דמשום חשש ברכה שא"צ לא מברכין בכל ז' אכילת מצה ועי' בח"י תע"ה ובמל"מ פ"ח ממת"ע מתשו' הרשב"א בנדר ליתן פרוטה בכל יום דצריך ליתן גם בלילה כו' ובאמת דמצה"ד זה שמצותו רק שעה אחת דומה ללולב דנתמעט לילות כבסוגי' דסוכה מ"ג ע"א אמנם שאני נדרים דאזלינן בתר לשון בנ"א גם לילות בכלל ימים ואכמ"ל

בשולי המכתב היום כ"ו שבט יום היא"צ של הטו"ז אמרתי לתרץ דבריו ביו"ד סי' רע"ה סע"ק ח' במש"כ הרמ"א דנהגו במנין השיטין לעשותם לא פחות ממ"ח כו' שהוא נגד מ"ח מסעות של ישראל שנא' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם כו' והקשו עליו דנראה מסדר הכ' דל"ה רק מ"ב מסעות כו' וכ"ה בילקוט פ' בהעלותך ע"פ והיה בכתובים אין פותחין ביריעה כו' אבל בשוטין נתנו מהם טעם במסעות מ"ב כו' במסעות כ' ויכתוב משה את מוצאיהם כו'. ונ"ל דבבעה"ט פ' מסעי כ' כ' מוצאיהם למסעיהם ובתר הכי היפך וכתב ואלה מסעיהם למוצאיהם לומר שהכל היה עפ"י ד' בין מסע בין מוצא ובספרי ס"פ בהעלתך ע"פ ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן כ' וכי שני חצרות היו שנסעו מזו וחנו מזו אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם לכך נאמר ואחר נסעו העם מחצרות והנה נראה שאחר האסף מרים נסעו בפעם שניה מחצרות ויחנו במדבר פארן ומשם היתה שלוחת מרגלים כמש"כ וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן וא"כ עד בנ"י אל מדבר פארן קדשה (שלח כ"ו) ובפ' קרח ע"פ וישמע משה ויפול על פניו כו' במד"ר והביאו רש"י ז"ל עה"ת מפני המחלקת שכבר זה בידם סרחון רביעי חטאו בעגל כו' במתאוננים כו' במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו כו' באופן שמעשה קרח להיותה אחר שלוחת מרגלים ע"כ שהיתה ג"כ במדבר פארן ועי' בפי' רש"י ובבעה"ט בפ' מסעי ע"פ ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה ע"ש לה"ר של מרגלים דנקרא גחלי רחמים דרחמה היינו מדבר פארן כו' ואמנ' בפ' דברים ע"פ וחצרות ודי זהב פי' רש"י במחלקותו של קרח ותמהו המפו' כיון דהמחלוק' היתה אחר שליחת מרגלים ע"כ דל"ה מחלוקת של קרח בחצרות אלא במדבר פארן מקום שליחת מרגלים שנקדם במעשה בשם ואמנם אחר מעשה המרגלים כ' בפ' שלח פמ"ה וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום עד החרמה א"כ קודם מחלוקת קרח חזרו עד החרמה ובילקוט דריש שישבו באבל מכאן אמרו כל המנודה יום אחד כו' אין לו היתר עד שבעת ימים לכ"נ ויתאבלו העם מאד כו' ובמוע"ק י"ד מדמינן מצורע לאבל ולמנודה א"כ משמע דהאי עד חרמה חצירות היה ששם נצטרעה מרים שחזרו אחר חזרת המרגלים לחצירות ושם היתה מחלוקותו של קרח וא"ש פרש"י עפ"י הילקוט דחצירות זה מחלוקותו של קרח. וע"כ שפיר י"ל אף דבסדר המסעות שחושב שנסעו מחצירות ויחנו ברתמה ל"ה רק מ"ב מסעות מ"מ אחר שהפך הכ' מוצאיהם למסעיהם מסעיהם למוצאיהם לומר שבין מסעי ובין מוצא היה עפ"י ד' כפי' הבעה"ט הנ"ל חשבינן נמי למסעי למוצא עפ"י ד' נסיעתם מחצירות עד שלא שמעו שנצטרפה מרים לאחת, וחזרתם לחצירות לאחר ששמעו שחזרו וחנו לאחוריהם שהכ' קראו מסע שנא' ואחר נסעו וגו' כד' הספרי הנ"ל לאחת. הרי כאן שנים. ואח"כ נסיעתם מחצירות למדבר פארן הרי שלש. וחניתם במדבר פארן לאחת. הרי ארבע חזירתם ממדבר פארן לחצירות ע"י הכנעני והעמלקי קודם מחלוקותן של קרח הרי חמש וחנותן בחצירות הרי ששה. שבצירוף המ"ב מסעות היו מ"ח מסעות וא"ש דהטו"ז. עוד י"ל באופן אחר עפ"י משהק' הגור אריה בפ' מסעי דלא תמצא מ"ב מסעות רק מ"א מסעות כו' ובפ' חקת ע"פ ויסעו מהר ההר דרך ים סוף כ' רש"י כיון שמת אהרן ובאה עליהם מלחמה זו חזרו לאחוריהם שבע מסעות מן מוסרה עד הר ההר ע"ש וא"כ בצירוף המ"א מסעות היו שפיר מ"ח מסעות וכדברי הטו"ז: