בית אבא צד

דאליבא דשמואל מפרשינן שיטת ר' יוסי ומשום דס"ל דהלכה כר"א אף אשטר י"ל הכי ול"ק קושיתו. ועפי"ז י"ל גם קושי' התוס' תמורה ג' ע"א ד"ה והרי שהק' אמימרא דעולא במכות ד' ע"א דהא דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ילפינן ממוציא שם רע כו' ולימא דנשבע יוכיח דמדגלי קרא דנשבע לוקה אע"ג דאין בו מעשה הא בעלמא לשאיב"מ אין לוקין כו' דדוקא אי אמרי' דשבועה כשטר דבכתב לא מהני מה"ת היא דל"ל כקושי' החת"ס הנ"ל משא"כ אי כתב מהני מה"ת בשטר וה"ה בשבועה י"ל כקושי' החת"ס דקרא אתא לגלות דגם בנשבע אין לוקין רק בנשבע בכתב דעביד מעשה ע"כ י"ל דאין להקשות דלימא דנשבע יוכיח מדגלי קרא דנשבע לוקה מכלל דבעלמא לשאיב"מ אין לוקין. די"ל דקרא לא להכי אתא אלא לחייב נשבע בכתב דוקא דבלאו קרא הו"א כהשגת השב יעקב בתשו' סי' מ"ט על החו"י דשבועה בכתב לא מהני מדאיצטריך שמואל לדרשא דלבטא בשפתים דצריך להוציא בשפתיו דוקא ולמעט שבועה בכתב דלא מהני ע"ש ולהכי אתא קרא דלא ינקה וגו' לגלות דקרא דכי תשבע לבטא בשפתים דכי תשבע היינו דאינו חייב ק"ש אלא בשבועה בכתב דוקא דעביד מעשה אבל בהוציא בשפתיו בלא כתב דל"ע מעשה אף שצריך לקיים אבל אין מלקין אותו וא"ח ק"ש. וא"כ אין להוכיח מיני' לדעלמא דאין לוקין אלאו שאיב"מ וזהו למד"ס דמהני כתב בשטר מה"ת וא"כ לעולא דאמר בגיטין כ"ב ע"א שלשה עורות הן כו' למאי הילכתא להוצאת שבת וכמה שיעורו כדי ליכתוב עליו את הגט וקאי אדברי ריב"ב במתני' דאמר אין כותבין לא על הניר המחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין ומפרש בגמ' מאן חכמים ר' אלעזר הוא דאמר עדי מסירה כרתי כו' וכ' הרא"ש להוכיח דהלכה כר"א רק בגיטין אבל לא בשטרות מדאמרי' בגמ' לענין הוצאת שבת דיפתרא כדי לכתוב עליו את הגט משמע דשטרות פסולי מפני שיכול להזדייף דלא בעינן עדי מסירה כו' ועי' בפנ"י ובקצוה"ח וש"ך סי' מ"ב משמע דכרב ס"ל דכתב בשטר מהני מה"ת א"כ ה"ה דשבועה בכתב שפיר י"ל לדידי' דקרא אתא לנשבע בכתב דוקא דהוו לשי"ב ולהורות דשבועה דוקא בכתב הוא דחייב מלקות וק"ש במבטא בשפתים וא"כ אין להוכיח מיני' דבעלמא לשאיב"מ אין לוקין עליו. וש"ק דגמר ממוציא ש"ר ול"ק קושי' התוס' ועפי"ז י"ל נמי בכוונת התוס' גיטין ע"א ע"א ד"ה והא שהק' מיבמות ק"ד ע"ב דמיעט חרש וחרשת מחליצה לפי שאינו באמר ואמרה ותי' דאמירה ודאי ל"ה אלא בפה וכבר העירו ע"ד מד' המד"ר פ' יתרו ויאמר אני חתנך יתרו בא אליך דפליגי בה ר"א ור"י ח"א אגרת שלח ליי כו' הרי דגם על כתב שייך לשון אמירה ולהנ"ל דביבמות ק"ד ע"ב דבי ר' ינאי אמרו להא דממעטין אלם ואלמת לפי שאינן באמר ואמרה ובגיטין פ"ו ע"ב משמע דר' ינאי ס"ל כר' אלעזר דוקא בגיטין ולא בשטרות א"כ לדידי' כתב בשטר הוי מה"ת וא"כ קשה הא יכולין לומר ע"י הכתב ואמאי מעטינהו לפי שאינן באמר ואמרה וע"כ תי' דאמירה ודאי ל"ה אלא בשה והיינו באלם היא דיש למעט הכי כדר' זירא דכל הראוי' לבילה כו' אבל ביכול לאמר אף אמירה לאו בפה דוקא כשיטתייהו ביבמות ל"א ע"ב וע"כ י"ל קרא ויאמר אני חתנך כו' דאגרת שלח אבל לתי' השני משום דיליף וענתה מוענו הלוים שמעינן נמי דהוה בפה כמו בלוים ע"כ דפליג אתי' ראשון דלתי' הב' אף ביכול לדבר ל"מ בכתב וכ"ה במפו' ודא"ש טפי לענינינו כיון דאמרי' דטעמא דממעטין אלם ואלמת מחליצה משום דילפינן וענתה מוענו הלוים דסתמא מתני' דסוטה ל"ב ת"ק דר' יהודה ר' מאיר הוא דס"ל טפי מר' ינאי בשיטתי' הנ"ל להכשיר כתב מה"ת אף בגט דלר' מאיר עדי חתימה קני' אף בגט ואמאי נמעטינהו לאלם ואלמת מחליצה הא אפשר בכתב וצ"ל משום דילפינן וענתה מוענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם ובחולין כ"ד ע"א בבי"ע אין לוים נפסלין אלא בקול ע"כ דמיעט כתב אף ביכול לדבר

יח) ולהנ"ל אזלא לה השגת השב יעקב בתשו' מ"ט על החו"י דמהני שבועה בכתב מדנפק"ל שמואל מלבטא בשפתים דצריך להוציא בשפתיו דוקא ע"כ דלמעט שבועה בכתב אתא כו' דלשמואל לשיטתו דהלכה כר"א אף בשטרות ל"מ כתב בשטר מה"ת כנ"ל ל"ל בלא"ה דיהיה שום הכרח למעט שבועה בכתב דלדידי' מה"ת בשום מקום ל"מ כתב ולא איצטריך למעט, ואין לומר דע"כ איצטריך גם לשמואל למעט שבועה בכתב דלא מהני דבלא"ה הו"א כקושי' החת"ס הנ"ל אסוגי' דשבועות כ"א דמלא ינקה מרבינן רק על שבועה בכתב דחייב משום שי"ב מעשה ובע"פ הוה רק שבועה אין בה מעשה דאין לוקין על לאו שאי"ב מ'. ז"א חדא דממקומו הוא מוכח דמדמרבה מלבטלו בשפתים דצריך להוציא בשפתיו ע"כ דכריוה"ג ס"ל דלוקין על שבועה אף שאב"מ אף דבעלמא לשאב"מ אין לוקין עליו ואף דהא כבר נפק"ל מלבטא בשפתים אפי"ה מבעי"ל נמי לימודא מלא ינקה דלוקין דקרא קמא רק לענין קרבן כ' ולא למלקות ועוד דלא ינקה בלא"ה אינו מיותר דאיצטריך לגופא למעט אבל בב"ד של מטה מלקין ומנקין ואפי"ה נפק"ל מיני' דבעלמא לאו שאיב"מ אין לוקין עליו ותו דבסנהדרין ס"ג ע"א אר"א על כולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו והמקיים בשמו ופריך והא לא שאין בו מעשה הוא כו' הנודר והמקיים בשמו ה"ז בל"ת ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שלא יגרום לאחרים שידורו ויקיימו בשמו מסייעא ליה לאבוה דשמואל דאמר אסור לאדם שיעשה שותפות עם העכו"ם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בע"ז שלו והת"א לא ישמע על פיך א"כ מסתמא שמואל כאבוהו בכולא הך דרשא דלוקה ע"ז אף דהוי לשאיב"מ כיון דלוקה על כל שבועה אף דהוו לשאיב"מ ועי' כ"מ פ"ה ה"ז מהל' ע"ז א"כ ל"ל דלשמואל נתמעטה שבועה בכתב מלבטא בשפתים ואפי"ה אין לומר דלשמואל יהיה מהני שבועה בכתב מה"ת כיון דלשיטתי' ל"מ כתב בשטר מה"ת וה"ה שבועה בכתב דל"מ ומה שהק' ממגילה י"ח ע"ב היה כותבה דורשה ומגיה אם כיון לבו יצא ופריך אי כיון לבו מאי הוי על פה היא אלא דמנחה מגילה קמי' וקרי לה כו' משמע דכתיבה לחוד ל"מ ובעינן שיוצא בפיו י"ל כיון דנפק"ל התם דקראה על פה לא יצא מזכירה זכירה כ' הכא והימים האלה נזכרים וכ"ה כתוב זאת זכרון בספר ופריך וממאי דהאי זכירה קריאה הוא דילמא עיון בעלמא ומשני לא ס"ד דכ' זכור יכול בלב כשהו"א לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה משמע דלס"ד הו"א דגה כתיבה בספר דכתב זאת זכרון בספר לא משמע רק עיון בעלמא וכן למסקנא דזכור בפה משום דשכחת הלב מלא תשכח משמע היא כשיטת שמואל דכתיבה מה"ת ל"מ בשטר וכל למודא דידי' בביצה ט"ו ע"ב הנ"ל זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחד שבא להשכיחו שהראיתי מקורו טהור בספרא פ' בחקותי זכור את אשר עשה לך עמלק יכול בלב כשהו"א לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה כיו"ב זכור את יום השבת לקדשו יכול בלבך כשהו"א שמור הרי שמירה בלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך די"ל דקאי לשמואל דלמד"ס דכתב בשטר הוה מה"ת מה פריך אלימודא מזכירה זכירה ודילמא עיונא בעלמא ומה משמע לי' לתרץ זה מלא תשכח הא באמת כתב דאינה רק עיונא בעלמא מהני מה"ת וא"צ עדי מסירה וכן להוציא מפיהם אע"כ דלשמואל קאי דלדידי' ל"מ כתב מה"ת ובעינן