בית אבא צב

הנפלא ואח"ז שייך שפיר לשון הגאונים ז"ל והעידו שנמסר בפניכם כפי' הלח"מ או העידו על פה דבר זה והיינו לפני ב"ד דוקא כדין התורה, ול"ק קושי' הרשב"צ מקרא דשדות בכסף יקנו וחתום דלשמואל רק עצה טובה קמל"ן מפני תיקון העולם שיהני מדרבנן כתב בד"מ כדי שלא תנ"ד בפ"ל א"כ איכא הוכחה דלשמואל לשיטתי' שבועה בכתב ל"ה ביטוי שפתים אבל לרבי דס' הלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות כפי' רש"י דכ' בהן וכתוב בספר וחתם בס' המקנה דמשמע דמהני כתב בהודעת עדים שפיר אמרו משמי' בכתובות כ"א ע"ב דקיום שטרות דרבנן והימנוהו רבנן בדרבנן דמה"ת מהני הכתב כהודעת עדים רק שמדרבנן עכ"פ צריכין לקיים שזהו חתימת ידי העדים ול"ק קושי' הכ"מ הנ"ל ועי' בתוס' כתובות פ"ח ע"א ד"ה קיום ואף הרמב"ם שפיר פסק בפ"ו מה' עדות דקיום שטרות דרבנן ואעפי"כ אין מקיימין שטרות אלא בשלשה כמו שמסיק ומפרש כדי שלא תנעול דלת בפני לוין דאיצטריך להאי טעמא משום שלא תנעול דלת בפ"ל משום דשיטתי' דא חד ד"מ ואחד ד"נ מה"ת לא מהני מפי כתבם ורק דרבנן הקילו בד"מ כדי שלא תנ"ד בפ"ל כנ"ל אפי"ה צריכין לקיים שזהו חת"י העדים וטעמא משום שלא תנעול דלת דיהיב לאו אחיוב מקיום שטרות קאי אלא על מה דמהני כתיבת השטר היא דקאי, כדי שלא יקשה כיון דהוא פוסק כשמואל דהלכה כר"א אף בשטרות ומה"ת בין בד"מ בין בד"נ לא מהני כתב העדים בשטר משא"כ לרב כו' ואיך פוסק הכא כרב בזה דקיום שטרות אינה רק מדרבנן ולה"ק משום שלא תנעול דלת בפ"ל הקילו רבנן בד"מ דיהני בד"מ כתב העדים בשטר אפי"ה צריכין לקיים ולידע שזהו חח"י העדים ולא קשה קושי' הלח"מ בזה דמה שתקנו שלא יועיל השטר בלא קיום אינו משום שלא תנעול דלת בפני לוין אלא משום שלא יזייף כ"א שטר ויגבה מחבירו בשטר מזוייף ומה ענין תקנת השטר שלא יועיל בלא קיום לענין שלא תנעול דלת בפני לוין כו' דלהנ"ל רק על מה דמהני כתיבת יד העדים בשטר מקיום קאי ולא לשטר שאינו מקיום כנ"ל

טז) אמנם הנבי"ק חאה"ע סי' ל"ג ע"א כ' להוכיח דדעת הרמב"ם דכתיבה בשטר היא מה"ת כשיטת ר"ת ממש"כ בפי"ד מהל' מלוה הל' י' הוציא עליו שט"ח בע"א והלוה טוען פרעתי ה"ז מתוך שאין יכול לשבע משלם כו' והרי התוס' כתובות י"ח ע"ב ד"ה ובכולי כ' דבשבועה דרבנן לא אמרי' מתשאיל"מ ורק בשבועה דאורייתא כבנסכא דר' אבא או גבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא היא דאמרי' הכי: ואי ס"ד דדעת הרמב"ם דשטר אין לו עיקר מד"ת דמה"ת בעינן מפיהם ממש ולא מפי כתבם א"כ אמאי בהוציא עליו שטר שהוא רק מדרבנן הוו מתשאיל"מ. ומזה יקשה על הכ"מ שביאר דעת הרמב"ם דשט"ח אין לו עיקר מה"ת כנ"ל דלדבריו פסקי הרמב"ם סותרים זא"ז. ונ"ל דהנה סברת התוס' לחלק דבשבועה דרבנן ל"א מתשאיל"מ עיקרה היא בב"מ ה' ע"א בההוא רעיא דהוו מסרו לי' כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרו לי' בל"ס א"ל להד"מ אתו סהדי אסהודי בי' דאכל תרתי מינייהו א"ר זירא אם איתא לדרח"ק תשתבע אשארא א"ל אביי אם איתא משתבע והא גזלן הוא א"ל שכנגדו קאמינא כו' וע"ז הק' התוס' מ"ש דבחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אמאי ל"א מתשאיל"מ כו' וע"ז תי' דאי אמרי' הכא משלם לא שבק לי' חיי דכל העולם יביאוהו לידי שבועה ועוד חילקו בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן כו' והתוס' קאי אדר' זירא שם דא"ל לאביי שכנגדו קאמינא כו' דעיקר הוכחת התוס' יבמות ל"א ע"ב דמועיל כתב העדות בשטר ולא קרינן בי' מפיהם ולא מפי כתבם מדפריך בגיטין ע"א ט"א אלימודא מואם לא יגיד פרט לאלם שא"י לדבר ואמאי הא יכול לדבר מתוך הכתב שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם שאני אלם שאין ראוי להעיד כדר' זירא במנחות ק"ג ע"א כל שאין ראוי לבילה כו' אבל אחר מועיל כתב ידו ע"ש. ואמנם יש לדקדק ע"ז אף דכללא דר"ז דכל הראוי לבילה כו' הוא כללא מדאורייתא כמבואר בתשו' שבו"י ח"ג סי' קל"ה מדהתוס' יבמות ק"ד ע"ב ד"ה דאמר מ"מ דילמא מדרבנן פסול כתב העדות בשטר אף בבריא כשיטת הרמב"ם כל דל"ה מפיהם אלא מפי כתבם. וכן צ"ב קושית ר' זירא בסוגי' דגיטין הנ"ל דקשיא לי' דתניא אם לא יגיד פרט לאלם שא"י להגיד אמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב ותי' אביי עדות קאמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם דילמא הא דאלם אינו חייב קרבן שבועה על שבועת העדות מדרבנן היא ולא מה"ת כבשבועות ל"א ע"א שבועות העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד לאפוקי ממי אר"פ לאפוקי מלך ראברי"א לאפוקי משחק בקוביא כו' דמדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוה וה"ה אלם וצ"ל דס' התוס' היא דאין לומר דכתב העדות בשטר הוי' אכתי פסולה דרבנן אף דמדאורייתא מיחזא חזי דהתוס' לשיטתם בסוגי' דשבועות ל"א ע"א ד"ה ורבנן שהק' מהא דאמרי' בדף ל"ב ע"ב הכל מודים בעד מיתה דחייב משום דרבנן אכשרוה ואזלינן בתר דרבנן בתר תרוייהו אזלינן לחייבו דהתם כיון דמדרבנן מועלת עדותו הרי יש כאן הפסד במה שלא העיד והכא אע"ג דמדרבנן לא מהני עדותו מידי כיון דמדאורייתא מהני מחייב ובדף מ' ע"א נפק"ל מקרא דלא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת דאבל קם הוא לשבועה דעד אחד מחייבו שבועה ובדף מ"ז ע"א מקרא דשבועת ד' תהיה בין שניהם למחיוב שבועה ואינו יכול לישבע דמשלם כו' וא"כ במוציא המלוה שטר חוב בע"א והלוה טוען פרעתי כיון דמה"ת מיחזא חזיא הוי"ל מתוך שא"י לשבע משלם ומה מועיל פסול דרבנן בכתב בעדות בשטר כיון דבתר תרוייהו אזלינן לחייבו ומדאורייתא מהני מחייב כבמשחק בקוביא דאע"ג דמדרבנן לא מהני עדותו כיון דמדאורייתא מהני מחייב וא"כ לדידן אף דקימ"ל כראב"י דלאפוקי משחק בקוביא וא"ר מדרבנן הוי א"ר וקימ"ל נמי כהכל מודים בעד מיתה שהוא חייב ואזלינן בתר רבנן היכא דאיכא הפסד ממון י"ל דהיינו דוקא לענין זה כשרבנן פסלוהו וגזלן אשבועתא אף דמה"ת כשר ולא חשיד כבתוס' כתובות י"ח ע"ב ד"ה ובכולי כבנסכא דר' אבא דאיכא שבועה דאורייתא שהעד מחייבו וגבי הך שבועה הוא אמנם פסול מדין גזלן מדרבנן אמרי' דהוה מחויב שבועה וא"י לישבע משלם דאמרי' אף דמה"ת ראוי' הוא מ"מ מדרבנן ל"ח ראוי'. דכיון דסוף סוף שניהם מחייבים אותו אזלינן בתר תרוייהו לחייבו דאין סתירה בזה אי אזלינן בתר ד"ת עם הדרבנן אבל בעובדא דהך רעיא בבב"מ ד' ע"א דליכא רק שבועה דרבנן צ"ל כיון דמה"ת אין כאן שבועה ואי ניזל בתר ד"ת יפטור מכל ע"כ גם בתר דרבנן לא אזלינן לחייבו בכל בדין חשוד אשבועתא דליהוי מתוך שאי"ל וישלם דל"א לחייבו בדין מתשאיל"מ בעובדא דנסכא דר"א ובחמשין ידענא וחמשין לא ידענא אלא משום דהתם ראוי' לחייבו מה"ת משום שבועה דאורייתא נגד העד ובחמשין מטעם דמדאורייתא הוא מחייבו והדרבנן נמי מחייבו דעשאו חשוד לשבועה מדין גזלן וע"כ אזלינן בתר תרוייהו לחייבו כבתוס' שבועות ל"א ע"א הנ"ל. אבל ברעיא דמה"ת אין עליו שבועה ופטור ורק מדרבנן הוא דאיכא שבועה עליו אי נחייבו מדין מתשיל"מ יהיה הדרבנן נגד הד"ת ע"כ אמרי' דאין לחייבו רק אי כנגדו ישב"מ דבזה לא יהיה דין דרבנן נגד ד"ת