בית אבא ט

הבירה כולה ומחזיר המירש לבעלי' כו' ובב"ק צ"ה. פריך אמאי ענדו רבנן תקנתא הרי הגזילה קיימת כ' וז"ש תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה שאם א"ל טול קיסם מבין עיניך לפסלו למשחק בקוביא עד שיחזור מה שהרויח א"ל טול קורה מבין עיניך דאמאי עבדו רבנן תקנתא בקורה ומירש דג"כ הגזילה קיימת ורק מפני תקנת השבין כו' אמנם הש"ס משני התם כיון דאיכא פסידא דבירה עבדו רבנן כדליתא זה צריכין להשיב לכסיל שלא יהי' הכם בעיניו בד"ת והיינו דצריכין לדרוש ע"ז בכל דבר שכחו של ר"ע הי' בזה גדול מאד. וע"כ שפיר אמרו גם ב במות ס"ג הנ"ל כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כו' ו מדוחו מקרא דהוכח חכם שקאי בערכין על ר"ע שי"ל הוכחה לר"ע באופן דרשותיו שאין לדרוש במוסר ותוכחה לבד בלא ד"ת ואיכא הוכחה בפירושיו

וז"כ גמ' דסנהדרין ל"ח ע"ב זה ספר תולדות' אדם מלמד שהראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של ר"צ שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך דבמגילה י"ד. הרבה נביאים כפליים כיוצ"מ עמדו להם לישראל אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה, ודבורה אשה נביאה והיא יושבת תחת תומר. מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל שבאותו דור ל"ה להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. ובילקוט בראשית. פשפגע אדה"ר בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל נתפשרתי עם קוני ועשיתי תשובה אמר כ"כ גדול כחה של תשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. שהראהו הקב"ה לאדה"ר דדו"ד דדו"ח שהרבה נביאים יעמדו לישראל ונבואה שיהי' בה צורך לדורות תכתוב. וגם נביאת דבורה כדרשה דהיא יושבת תחת תומר ראה מה תמר אין לו אלא לב אחד כו' שעלינו לשוב בתשובה מאהבה לקיים ואהבת את ד' אלוהיך בכל לבבך בשני יצרי לאחדם ליצר אחד באהבת ד' שזה הי' אחר שנודע לו מקין שתשובה מהני ופתח אומר מזמור שיר ליום השבת לתשובה דכתיב אח"ז צדיק כתמר יפרח כו' כיון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו שע"י תורתו יוכל לעורר בתוכחה ומוסר שתתקבל ושיבובו ונתעצב במיתתו כתמה דר"ט ורצב"ע אם יש בדרו הזה לאחר פטירת ד"ע מי שיודע להוכיח ומי שמקבל הוכחה שע"י העדר גדול כהו בדרשותיו אולי לא יתקבלו יותר כ"כ הוכחה ומוסר. אמר ולי מה יקרו רעיך. שאלולי ה' לי רעי וחבר כר"ע לשמוע הלכה ותוכחה מפיו לא הייתי צריך לקבל התשובה מקין רצוני יקר היתה לי רעיתו של ר"ע לקבל על ידו תשובה

וז"כ מתני' דיומא פ"ה ע"א אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין. ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר מקוה ישראל מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל במנחות כ"ט ע"ב כשעלה משה למרום מצא הקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות א"ל רבש"ע מי מעכב על ידך (על מה שכתבת שאתה צריך להוסיף עוד כתרים רש"י) א"ל אדם אחד יש שעויד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ ת"ת של הלכות. ומפני מה נברא עוה"ז בה' מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא. ומ"ט תלי' כרעי' דאי הדר בתשובה מעיילו לי', וליעול בהך לא אסתעייא מלתא דא"ק אם ללצים הוא ילוץ ולענווים יתן חן בא לטהר מסעיין לו. לטמא פותחין לו ומ"ט אי"ל תגא אמר הקב"ה ואם חוזר בו אנו קושר לו כתר ז' אותיות צריכות ג' תגין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ שע"י דרשותיו של ר"ע שעתיד גם להיות בסוף כמה דורות שנלך בשיטת ודרך דרשותיו לדרוש על כל קו"ק ת"ת הלכות שעי"ז יתקבלו גם תוכחתינו למוגד. יחזרו הרבה לתשובה והקב"ה קושר להם כתרים. וז"ש אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין. היינו לפני אותיות מ"י שהם מאותיות ל' שקודם המ"ם דנפק"ל מלצים הוא יליץ דלא אסתעייא מלתא דליעול בהך אלא דרך תלי' דכרעי' דה' ומה"ט אי"ל תגא דהקב"ה קושר לו כתר ולפני אות י' שהוא ט' שהוא בכלל ז' אותיות דצריכות ג' תגין. ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שהקב"ה הוא הקושר הכתרים ומסיק ומפריש במה גדול כחו של ר"ע לעורר העם לתשובה במוסרו, ואומר, מקוה ישראל דהרמב"ם כתב דעייר המקוה הוא מי הדעת כו' ודעת זו סדר טהרות. ובפסחים א"ל עקיבא מה לך אצל אגדה כלך אצל נגעים ואהלות. שהוא סדר הלכות בטהרות. לרמז שרק ע"י גודל כחו בהלכה והוכחה בד"ת נתקבלים הוכחותי' להחזור העם לתשובה ובנדה ס"א ע"א מקום טהרה יבש מקום טומאה לח ועז"א אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ולא הזכור מקוה ורק אחר שאמר ומי מטהר אתכם מטומאה מסמיך ואומר מקוה ישראל שהוא דרך לח. ובד"א זוטא ד"ג תחלת טומאות פתח לע"ז ועכ"א אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין לפני אביכם שבשמים מפני שתחלת טומאה היא פתח לע"ז. ובשבת י"ג ע"א ארשב"א בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל שלא שנינו שלא יאכל בטהוד צם הטמאה אלא לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. וזש"א אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרי'. ירצה אשריכם שפרצה כ"כ הטהרה ביניכם עד שאין לחוש להרגל עבירה שיאכל הטהור עם הטמאה אבל מי מטהר אתכם אביכם שבשמים. אבל בזמן הטומאה שאתם צריכין לטהרה לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. ורק לאביכם שבשמים הוא המטהר אתכם. בעירובין מ"ז ע"א ומס' שמחות פ"ד מטמא כהן ללמוד תורה ואע"פ שי"ל מאין ללמוד מטמא שלא מכל אדם יכול ללמוד לא יטמא כהן על אבר מן החי אפי' מאביו כו' ובע"ז ג' ע"א לע"ל מביא הקב"ה ס"ת ואומר מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה כו' שעז"א א"י לפני מי אתם מטהרין. שאתם צריפין לטהר שטומאתם עצמכם לפני מי בכם יגיד זאת בשביל ללמוד תורה אף שכ"כ קשה עליהם טהרה יותר משפיכת דמים כביומא כ"ג ע"א ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שעל אמ"ה אפילו על אביו אינו מטמא אבל בשביל אביכם שמשמים אתם מטמאים שה"ה מטהר אתכם. בזבחים קי"ג ע"א פליגי ר"י ור"ל רי"א לא ירד מבול לא"י ורל"א ירד מבול לא"י. ושניהם מקרא אחד דרשו בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהורה היא לא גושמה ביום זעם רי"א אתמוהי מתמא קרא א"י מי לא מטוהרה את כלום ידדו עליך גשמים ביום עם ור"ל סבר כפשטי' ארץ לא מטוהרה את מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם איתכי' ר"י לר"ל פע"א מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלים עמד ר' יהושע אל רגליו ואמר לא בישה וכלימה היא לנו שיגזור טומאה על עיר אבותינו איה מתי מבול איה מתי נבוכדנצר מדקאמר הכי לאו למימרא דלא הוו כו' שמצאו עצמות שהכירו בהם שהם עצמות יבשות מלכלוכי מצות דוגמת לשכת דיר העצים מאמר הסרוס עץ יבש אני בלא תורה ומצות שבושה וכלימה שימצאו כאילו בעיר אבותינו דאמרי' לא לן אדם בירושלים וחטאו בידו שתמיד כיפר עליו וחזר בתשובה ועז"א אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים שאתם מטהרים לפני מי לא מטוהרה את כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם כדי שלא מצאו לדורות עם עצמותיכם יבשות כעץ מתורה ומצות כבימי ר' יהושע שאמר לא בושה וכלימה הוא שיגזור טומאה על עיר אבותינו שלא לן אדם בחטאו בה פ"כ ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כו'

וז"כ מתני' דשבת פ"ו מנין לפולטת ביום השלישי טמאה