בית אבא ח

ואצלם יהודה יששכר וזבולון כו' כיון שהי' משה רואה שהענן מסתלק הי' אומר קומה ד' ויפוצו אויביך כו' וענני כבוד הי' מקיפים אותן ורוה"ק אומרת יפה את רעיתי כתרצה כשאתם מתרצים לי בקרבנות שנא' ונרצה לו לכפר עליו כו' סימניות מלמעלה ומלמטה הם תנון ההפוכות דוגמת קלקול מעשינו כמבואר במהרש"א בח"א לומר שאין זה מקומה ולמה כתיבה כאן להפסיק בין פורעניות לפרעניות שנכשלנו כ"פ בעונותינו שברחו ונסעו מעצמן מהלך שלשה ימים כתינוק הבורח מביה"ס, דוגמתינו שרק עוד שלשת ימים בינינו ליום הגדול והנורא ועוד אנו בורחים מביהכ"נ ומביה"ד מלעשות תשובה כתינוק הבורח מביה"ס וכשנשוב עתה בתשובה דוגמת ציווי יהושע להכין לנו צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן הזה כ"כ יכולנו לזכות לשלושת ימים בתשובה לכנס לארץ ישראל לר"י ולר' בנאה ליום אחד ולראיבח"א תיכף ומיד כמו שעלו פרסות רגליהם מן הים הי' נכנסין אלמלא עכבם החטא ועכ"פ ממש דוגמת עברת הירדן בימי יהושע עפ"י צוי' לעשות תשובה. וכשנעשה תשובה עתידה פרשה זו שתעקור מכאן ותכתוב במקומה בדגלים. ורוה"ק תאמר מה יפה את רעיתי כתרצה כשאתם מתרצים לי בקרבנות. וע"ז אמר הושע שובה ישראל עד ד"א כי כשלת בעונך לשוב ולתקן הסמניות מלמעלה ומלמטה שהפכנים ע"י חטאינו וגרמנו שתכתוב פרשה זו דויהי בנסוע הארון שלא במקומה כדי להפסיק בין פורעניות לפרעניות כי כשלנו בעונינו הרבה פעמים שעוד היום שלשת ימים לפני יוהכ"פ אנו עדיין כתינוק הבורח מביה"ס ואין אנו שבים בתשובה כמו אז שברחו ונסעו ע"פ עצמן שלשת ימים מהר ד'. קחו עמכם דברים והשובו אל ד' תיקון והכנת צידה כאינך שלשת ימים דציווי יהושע בתשובה ולתקין שתעקר פרשה זו מכאן ותכתוב במקומה בדגלים שעפי' נהי' חונים סביב לארון ד' בתשובה ומע"ט בתורה ומצות כבדגלים אז אמרו אליו נוכל להיות בטוח ולאמור לו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתותינו שרוה"ק תאמר יפה את רעיתי כתרצה כשאתם בעצמכם בשפתותיכם מתרצים לי בקרבנות

ילקוט הושע קחו עמכם דברים. קחו עמכם קראים טובים ודרשנים טובים אמרו אליו כל תשא עון כל תשא ועונותינו לא תשא הנוב"י בס' אהבת ציון חקר עפ"י החלטת חז"ל בביצה ל. וכ"מ בכלל דהנח להם לישראל מוטב שיהי' שוגגין ואל יהי' מזידין איך נרהוב עוז לבוא במוסר ותוכחה לבנ"י הכי לא טובה ויפה שתיקותינו מלהוציאם משוגגין למזידין. אם לא ישמעו לדברינו ועוד יוסיפו סרה. ובנה ע"ז שיטה יפה ע"ש. ולדעתי נראה עפ"י גמ' דשבת כ' א"א אל תען כסיל כאולתו וכ"א ענה כסיל כאולתו כאן בד"ת כאן במילי דעלמא כו' דחילוקם יובן עפ"י ספרא דכל קרא דכא"א אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו אתה. דלהיות החכם שוה עם תוכחתו להכסיל אף ברוב חכמה שיש בו אינה במציאות אלא בתוכחה במילי דעלמא לבד בלא דברי תורה וחכמה. שע"ז שייך פן תשוה לו אתה דרק בהוכחה בסתם לאסור עליו את האסור בלא טעם והסברה בד"ת בטח וקרוב שלא ישמע הכסיל להחכם כי בזה תשוה לו אתה שישיב שהוא מבין בדעתו במילי דעלמא כמו החכם משא"כ במוכיחו בד"ת בהסברתו טעם ונימוק הדבר עפ"י התורה וההלכה שאם בר הכי הוא אף שהוא כסיל מפני חטאו לסיבת שתתקבל ד"ת אצלו תתקבל גם התוכחה, ובכתוב זה נאמר ענה כסיל פן יהי' חכם בעיניו שע"כ בד"ת כתיב שאם לא תענה לו כאולתו גם בד"ת להשכילו ולהאיר עיניו בכוונת הדבר מה"ת אז יהי' חכם בעיניו מפני שידמה שבקי הוא ומביא ראי' מה"ת להתיר האסור לנו באופן שלא שייך כללא דמוטב יהי' שוגגין וכו' אלא להוכיחם בסתם כנשים דעלייהו קאי התם שאין להוכיחם בד"ת. אבל במוכיח בד"ת מצוה עלי' רמיא הוכח תוכיח את עמיתך דדרשינן כ"פ עמיתך בד"ת

ושעז י"ל קרא מוכיח אדם אחרי כן ימצא דבשבת ס"ג דרשינן קרא שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותך ודע כי על כל אלה יביאך אלוקים במשפט. דעד כאן לד"ת מכאן ואילך למע"ט. והיינו מוכיח אדם אחר. היינו אחר העד כאן בד"ת ששמח הבחור בילדותו ומוכיחו בד"ת. חן ימצא. דהחכמה תכונה חן כי לוית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך. שע"י הד"ת תתקבל גם התוכחה. ובכתובות ק"ג. אראב"א האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכיח להו במילי דשמיא הכונה שלא הוכיחם במילי דשמיא לבד לאמר רק זה אסור וזה מותר אלא מפני שמוכיחם בצירוף דברי תורה שעי"ז משום שנתקבלים עליהם הד"ת נתקבלים עליהם גם דברי התוכחה וז"כ גמ' דיבמות ס"ג כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע. רא"א חובה שנא' אל תוכיח לץ פן ישנאך. הוכח לחכם ויאהבך שלא מצינו לחשוב למצוה לשוא"ת רק במ"א במכות ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעשה מצוה ולהנ"ל הפ' דשני הענינים תכליתם חד הם. כשם שמצוה ע"א לומר דבר הנשמע היינו ד"ת כך מצוה וחובה על אדם בעשה דהוכח תוכיח שלא לומר דבר שלא נשמע חיינו הוכחה ומוסר לחוד בלא ד"ת שיש לחוש שלא ישמע כחקירת הנוב"י הנ"ל אלא ורק ביחד ובצירוף ד"ת שאז ע"י שנתקבלים הד"ת הנשמעים נתקבלים גם הדברי מוסר ותוכחה שבעצמם אולי לא נשמעים ורק בצירוף וע"י הד"ת נתקבלים ותכליתם כישב ולא עבר עבירה שהוא ג"כ קו"ע ולא שוא"ת, ולהיות שראייתם מקרא דהוכח חכם וגו' עלינו לבאר מאין לקחו חז"ל. לדרוש דבר זה. ואמינא לה מהא דערכין ט"ז: א"ר יוחנן בן נורי כ"פ קבלתי על ר"ע לפני ר"ג וכ"ש שהוספתי בו אהבה לקיים מה שנאמר אל תוכיח לץ כו' הרי שדרשו קרא זה על ר"ע ושם א"ר טרפון תמה אני אם יש בדוד הזה מי שמקבל הוכחה אם א"ל טול קיסם מבין עיניך א"ל טול קורה מבין עיניך. אראב"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכח דידוע דר"ע נהרג בימיהם בין עשרה הרוגי מלכות ובמנחות כ"ט: אמרינן על ד"ע שהי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילי הלכות א"כ עלי' רמזו ר"ט ודאב"ע בתמה אני אם יש עוד מעתה אחר הריגת ר"ע שהוא בעצמו הוסיף אהבה לריב"נ שהוכיחו כ"פ לפני ד"ג מקרא זה דהוכח חכם. וגם ע"י דרשותי' על כל קוץ וקוץ ת"ת הלכות שע"י ד"ת שלו נתקבלו גם מוסריו. ואר"ט שבהיות ר"ע בחיים הי' מקבלים תוכחה שגם כשאמר לאחר טיל קוסם מבין עיניך הי' דורש בד"ת כעל קוץ וקוצץ כן על קיסם דכמותו שוה וע"י שנתקבלו ד"ת שלו נתקבלו גם תוכחותי' ולא העיז להשוב מה אבל עתה בדור הזה שכבר אין ר"ע בחיים ועין לדרוש והשוב בד"ת על כל קו"ק אם א"ל טיל קוסם א"ל טיל קורה מבין עיניך וע"כ תמה אם מי יקבל עוד הוכחה וכמו כן אראב"ע דתמה אני אם יש ברור הזה אחר שאין ר"צ כבר בחיים מי שיודע להוכיח היינו כמו ר"ע שע"י דרשותיו הרבים בד"ת נתקבלו גם דברי תוכחותי' ועפ"י אגדה בצירוף ד"ת הלכה לדעתו להמתיק כוונת ר' טרפון בתימא שלו הנ"ל עפ"י מתו"כ דסנהדרין כ"ד ע"ב אלו הן הפסולין לעדות ולדין המשחק בקוביא כו' ובגמ' המשחק בקוביא אפי' בפספסים ואפי' בקליפי אגוזים ורמונים כו' ובחו"מ ה' גזילה סי' דהיינו קסמי עצים. צרורות ועצמות, ובסי' ל"ד בה' עדות י"א דצריך להחזיר מה שהרויח. ובמתני' דגיטין נ"ה ע"א העיד ר' יוחנן בן גדגודאי על המירוש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים כו' דאלו לב"ש מקעקע כל