בית אבא פט

ס' רבוא נפש במצרים היה ת"ל שנה והנה במכילתא דרשו קרא דוחמשים עלו בנ"י מארמ"צ שלא עלו רק אחד מחמש דארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה ואם הגזירה ל"ה רק על ס' רבוא נפש להשתעבד במצרים ת"ל שנה כמנינם ביציאת מארמ"צ כיון שנשתעבדו באמת ד' פעמים ס' רבוא ל"ה להם להשתעבד רק זמן חמישית שהיא פ"ו שנה דחמש פעמים פ"ו עולה ת"ל והנה כוס בגימטרי' פ"ו וז"כ דד"כ שתקנו הם כנגד ד' לשונות של גאולה שחישב הקב"ה את הקץ לעשות ע"י שנתרבו בד' פעמים ס' רבוא נפש יותר מהגזירה כדי שלא ישתעבדו רק חלק חמישית שהוא פ"ו שנה כמנין כו"ס ודפח"א. אמנם גם דרשא דוחמשים שלא עלו רק אחד מחמש וארבעה חלקים מתו כו' היא פלוגתא דח"א אחד מחמש וח"א אל תקרא וחמשים אלא וחמושים מזויינים שנא' ואתם תעברו חמושים ויעברו בני גד ובני ראובן חמושים כו' ולפי' הגאון פ"מ הנ"ל למ"ד וחמושים מזויינים אין הוכחה לסמיכת ד' כוסות של ליל פסח לד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי כו' וצ"ל רק מסמיכת ד' כוסות של פרעה או מכוס ישועות הנ"ל והנה בקרא כ' וחמשים עלו בנ"י ולמ"ד וחמושים מזויינים ע"כ צ"ל דס"ל דיש אם למקרא וי"ל וחמושים וסמיכת ד' כוסות של ליל פסח י"ל לדידי' מכוס ישועות דאי י"א למקרא דיקא היא די"ל קרא ישועות דתרי משמע חד לימות המשיח וחד לימות גומ"ג וכריב"ל לגירסת המד"ר הנ"ל משא"כ למד"ס י"א למסורה וחמשי' כ' אחד מחמש דבלא"ה ל"ל מכוס ישועו' דרק חדא משמע, ע"כ צ"ל כפי' הגאון פ"מ הנ"ל דסמיכת חכמים לד' כוסות של ליל פסח מד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי כו' ובאמת במוע"ק ה' וסוטה ה' ע"ב דריש ריב"ל קרא דושם דרך אראנו בישע אלהים א"ת ושם (בשין שמאלית) אלא ושם (מל' שומת ב"ד הגהב"ח) ומשמע דס"ל י"א למקרא א"כ א"ש גירסת המד"ר הנ"ל דלריב"ל סמיכת ד' כוסות דליל פסח נגד ד' כוסות של תרעלה דכוס ישועות לדידי' תרי משמע חדא לימות המשיח וחדא לימות גומ"ג דכנגד ד' לשונות של גאולה דוהוצאתי והצלתי כו' ע"כ ל"ל לריב"ל דזהו רק למדס"ל י"א למסורה וחמשים אחד מחמש משמע משא"כ לריב"ל די"א למקרא וחמושים קרינן מזויינים ל"ל הכי וכס' הפ"מ הנ"ל. וכן י"ל נמי לר"ש בר' נחמן לגי' המד"ר דכנגד ד' כוסות של פרעה דלשיטתי' בכריתות י"ח דא"ר נחמן אר"ב הי"ל ב"ח אחת של חלב וא' של שומן אכל אחת מהם וא"י איזה מהם אכל חייב חתיכה ספק של חלב ס' של שומן ואכלה פטור כו' דמצוות קרינן ויש אם למקרא ומצוות משמע אחת מתוך שתים כו' ובביצה ע' אמרי' לימא פליגא שמואל אדאבוה ארב"א מודה שמואל שאם קרא עלי' שם כו' א"כ מסתמא ס"ל גם בזה כר"נ די"א למקרא ואין לסמכן נגד ד' לשונות של גאולה דלדידי' וחמושים מזויינים קרינן כנ"ל, ואף דהיה יכול לסבור כריב"ל דישועות תרי משמע מ"מ ג"ז א"ש דס"ל דסמכו נגד ד' כוסות של פרעה כו' משא"כ לר' הונא לסוגי' דנדרים ב'. דבעי מני' דר"ה אשה מהו שתבדוק עצמה כדי לחייב אשם תלוי כו' שכבר העירו בזה האחרונים דמבואר בסוגי' בדף י"ב דלא מחייבין באשה א"ת אלא למד"ס דלא בעי ח"א מב' חתיכות משום דבאשה ליכא ב"ח והיינו כר' אסי בכריתות י"ז ע"ב דלא בענין ח"א מב' חתיכות משום דס"ל דיש אם למסורה ומצות קרינן כו' א"כ לא קרינן לדידי' וחמושים אלא וחמשים אחד מחמש ומשמע שפיר לר"ה סמיכת ד' כוסות דליל פסח מד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וכו' דחישב הקב"ה את הקץ לעשות כס' הפ"מ הנ"ל דלדידי' ע"כ ל"ל לא משום סמיכות דד' כוסות של פרעה ולא נגד ד' כוסות של תרעלה כנ"ל. וא"כ גירסת המד"ר בשיטת ר"ה ורשבר"נ וריב"ל מתאמת לשיטתם דכל אחד מהם וע"כ י"ל בתי' קושי' המרדכי דאין סתירה בפי' רש"י ז"ל ממתני' דע"פ בטעמא דד' כוסות נגד ד' לשונות של גאולה דוהוצאתי והצלתי כו' כיון דסתם מתני' ר' מאיר היא כבסנהדרין פ"ב ע"א ובכריתו' י"ח ע"א ס' ר' מאיר דלא בעי' ח"א מב"ח א"כ ס"ל דיש אם למסורה ומצות כ' א"כ גם בקרא דוחמשים אחד מחמש א"כ לר"מ שפיר צ"ל דס"ל דסמכו ד' כוסות נגד ד' לשונות של גאולה דוהוצאתי והצלתי כו' כס' הגאון ז"ל דנגד תרעלה ע"כ ל"ל לר"מ דישועת כ' ולדידי' די"א למסורה רק חדא משמע ולא תרתי וע"כ שפיר כ' רש"י ז"ל בפי' המתני' דסתמא לר"מ עפ"י שיטתי' די"א למסורה דתקנו גם ד' לשונות של גאולה אבל במימרא דריב"ל בדף ק"ח הנ"ל, דקאמר דנשים חייבות בד"כ שאף הן היו באות נס ולישנא דאף הן משמע שאינה עיקר כקושי' כיון דמסתמא ריב"ל לשיטתי' דיש אם למקרא וחמושים קרינן מזויינים וע"כ אין לפרש אליבי' דסמכו' לד"כ נגד ד' לשונות של גאולה דוהוצאתי והצלתי כו' כפי' הפ"מ הנ"ל ועוד דלהך סמיכה ל"ה לי' לריב"ל לומר לישנא דאף הם דמורה שאינם עיקר דלהך לימודא היו לעיקר באנשים גם בזה שהמציאו א"ע לפו"ר ולקצור זמן השיעבוד לחמישית חלק זמן פ"ו שנה כנ"ל, וע"כ דלריב"ל רק נגד ד' כוסות של תרעלה וישועות קרינן דתרתי משמע חד לימות המשיח וחד לימות גומ"ג ואמנם גם להך סמיכת יקשה אמאי אמר לשון אף דמשמע שאינם עיקר דאמאי נמעטינהו לנשים מכוס הישועות לע"ל וע"כ מכח הקושי' דאף הן דקאמר דמשמע שאינם עיקר ושיטתי' דריב"ל הנ"ל די"א למקרא בחר לו רש"י ז"ל גירסת הירוש' בדברי ריב"ל דנגד ד' כוסות של פרעה דא"ש לריב"ל אף דס"ל י"א למקרא ואפי"ה קאמר לשון אף דמשמע דנשים ל"ה עיקר דלא משכח"ל אי אמרינן הסמיכות דד"כ נגד ד' כוסות של פרעה דבזה ל"ה הנשים לעיקר ולהכי בחר לו רש"י ז"ל גי' הירוש' דוקא בדברי ריב"ל וא"כ ל"ק נמי קושי' התוס' ומ"מ אין קושי' מגי' הירוש' שאף הן היו באותו הספק ובאותה סכנה דלהשמיד ולהרוג ולאבד דדברי הירוש' בזה לא קאי שם במימרא דריב"ל רק בשם בר קפרא והיא בפ"ב הל' ה' במגילה ע"כ אין קושי' משם דרק לבר קפרא הוא דס"ל דאף אינהו הוו בספק משא"כ לריב"ל דקאמר אף הן משמע שאינם עיקר כנ"ל

יב) והנה חיוב קריאת המגילה בפה נפק"ל רבא במגילה י"ח ע"א מדכ' והימים האלה נזכרים דהאי זכירה קריאה היא ולא עיון בעלמא דתני' זכור יכול בלב כשהו"א לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה כו' הא אי ל"ה כ' נמי לא תשכח הו"א דזכירה היינו בלב וכ"ה בספרי פ' תצא. ואמנם בספרא פ' בחקותי בתר דמייתו נמי הך לימודא דריש ג"כ קרא דזכור את יום השבת לקדשו יכול בלבך כשהו"א שמור הרי שמירה בלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך כו' והיינו דשמור נגד זכור כלא תשכח נגד זכור וע"י שמור משמע כמו ע"י לא תשכח דזכור היינו בפה. וזה י"ל נמי כוונת לימודא דשמואל בביצה ט"ו ע"ב לאסמכתא דרבנן לעירוב תבשילין מקרא דזכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו מ"ט ארב"א כדי שיברור מנה יפה כו' ורש"י פי' דזכירה אינה אלא בדבר המשתכח כו' דרבא אינו רק מוסיף טעמא אלימודא דשמואל בסמיכתם אקרא דזכור וגו' דלשיטתי' הנ"ל במגילה אי לאו קרא דלא תשכח הוי פירושי' דזכור רק לזכירה בלב וכן לענין שבת משום דכ' שמור נשמע דפירושי' דזכור הוא בפה ובמעשה והשמור דבלב בשביל שלא ישכח הוא המורה לזכור דהוא בפה והיינו מאחר שבא להשכיחו שהרי הצריכו לדרוש דזכור הוא בפה ואמרו דשמור הוא בלב כדי שלא ישכח