בית אבא פח

משום דר' יוסי ס"ל כוותי' דנימוקו עמו דאמרי' בס דלפעמים שתם ר' יוסי הוא ר' יוסי הגלילי ולאוקימתא דמסקנת הסוגי' דהתם ע"כ דלית הילכתא כר' אחא בגמל האוחר כנ"ל שפיר מקשה ר' פפא בשיטתי' דאזלינן בתר אומדנא לאביי דמוכח נמי שיטתי' הכי בב"ק ק"י ע"ב הנ"ל מיני' בעצמו דע"כ לסוגי' דבב"ק כ"ד ע"ב הנ"ל לשיטתי' דאביי בהילכתא כר' יהודא צ"ל דע"כ ר' יוסי ל"ל הא דר' אחא דאזלינן בתר אומדנא דאי אי"ל דר' אחא בד"נ נמי משכח"ל כו' ולתי' התוס' סנהדרין ל"ז ע"ב ד"ה כמאן לא משכח"ל לר' אחא לחייב בד"נ בידיעה מאומד כר"ש בן שטח בלא ראיה כל שאין העדים יודעים שהרגו בתוכד"ד של התראה אלא אי ס"ל כר' יוסי בדף ח' ע"ב דבחבר א"צ התראה וי"ל בחבר ע"ש. וע"כ משני אביי דלא זו דכל עיקרה דלא יתכן דר' אחא גופי' יסבור דאזלינן בד"נ בתר אומדנא אלא אי נימא דיסבור כר' יוסי בדוקא אלא דאפי' תימא דאית לי' דר' אחא כאוקימתת הירוש' פ"ה ה"א דבב"ק מתני' דשור שנגח את הפרה ונמצאה עוברה בצידה וא"י אם עד שלא נגחה ילדה כו' א"ר יוסי במקום אחר הלכו במידת הדין בממון אחר הרוב כהדא דתני' ר' אחא יגמל האוחר בין הגמלים כו' דר' יוסי אית לי' דר' אחא אלא דלא משכח"ל ראיה בלא ידיעה דבעי לידע עם נכרי או שריפה הוי וכתי' התוס' בב"ק כ"ד ע"ב הנ"ל דאין העדאה מועלת אלא בפני חיוב דשמא הוי דנכרי או דהפקר כנ"ל ולה"נ ל"מ ר' יוסי לסבור כר' אחא דמהני אומדנא בד"נ מה"ט, וכן נמי בד"מ ידיעה בעלמא מצד אומדנא בלא ראי' באמת דל"מ לר' יוסי דגזה"כ דאו ידע פירושי' לדידי' הוא מנה הודית לי' בפני פלוני ופלוני יבאו פו"פ ויעידו דרק זו הוא ידיעה בלא ראיה דמהני כמו דעיקרא דהלכתא דר' אחא דגמל האוחר כו' לאו דהלכתא הוא מפני סתמא דאוקימתא דסוגי' דבב"ק כ"ד ע"ב לר' יוסי כנ"ל וכפסק הרמב"ם אבל באומדנא דמוכחה כמו שעלתה לו נשיכה על ראשו ונקב קרום של מוח דמייתו בתוס' שבועות ל"ד ע"א ד"ה דאי מסוגי' דבדף מ"ו ע"ב כגון שעלתה לו נשיכה על גבו ובין אצילי ידיו כו' הוי שפיר כהעדאה דבפני חיוב דמועלת כנ"ל כן בד"נ ומכ"ש בד"מ. והך אוקימתא דמהני אומדנא בעלתה לו נשיכה ע"ג ובין אצילי ידיו הוא פירושא דמתני' דשבועות מ"ד ע"ב דהנחבל הוא בכלל הנשבעין ונוטלין ור' יהודא שם דמצריך שתהא שם מקצת הודאה ע"ש וע"כ אביי לשיטתו דפוסק כר' יהודא במועד דכל שהעידו בו שלשה ימים בסוגי' דבב"ק כ"ד ע"ב הנ"ל דמסקינן התם דלית הילכתא כר' אחא מסיק הכא דאפי"ה באומדנא והעדאה דבפני חיוב כי האי בין לר' יוסי דפליג נמי התם בסוגי' דבב"ק הנ"ל ובין לר' יהודא מודי לדר' אחא דמהני אומדנא כי האי בין בד"נ בין בד"מ וע"כ גם שיטת הב"ש דמהני ידיעה בלא ראיה בקידושין הנ"ל א"ש דהוכחנו בשיטתי' מסי' ס"ה דהוכיח מברייתא דמבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנ"כ גם בידיעה בלא ראיה מהמסקנה דאמרו עליו על ר' יהודא בר' אלעאי הכי כו' כנ"ל ולמש"כ בסה"ד דסתם ר' יהודא הוא לפעמים ריבר"א א"ש דר' יהודא לשיטתי' לחלק בין אומדנא לאומדנא דמוכחת מהני כן בד"נ כמו בד"מ כנ"ל, ולהכי האריך הב"ש וכ' כי לענין דרישה וחקירה קימ"ל קידושין דומה לד"מ ובעידי כיעור קימ"ל דבעינן דרישה וחקירה כמו בדיני נפשות אע"ג דלענין צירוף העדים קימ"ל דדומה לד"מ א"כ אם עדי קידושין א"צ דו"ח ש"מ דדמיא לגמרי לד"מ כו' להעיר דהא דכתב לעיל מיני' בפסק הרמב"ם בהל' עדות דד"מ מתקיים בידיעה בלא ראיה לא כיון על ידיעה מצד אומדנא דלא מהני באמת אף בד"מ כקושי' הבית מאיר הנ"ל וח"ו שלא טעה הב"ש בדבר פשוט כזה המפורש בש"ס דשבועות הנ"ל אלא שלשיטתו כוון לחלק דלפעמים מהני ידיעה בלא ראיה גם לדידן בין בד"נ בין בד"מ באומדנא כי האי דמייתו תוס' שבועות הנ"ל אליבא דר' יהודא אף דל"ל נמי אומדנא דר' אחא בגמל האוחר מודה בכהא"ג דמהני וכמעשה דידי' באדר"נ הנ"ל דמהני ידיעה בלא ראיה

י) ועפי"ז א"ש גם דברי הגאון מוה"ר יונתן ז"ל בתומים בחו"מ סי' צ' במש"כ להביא ראי' לדברי הב"ש הנ"ל מדברי התוס' שבועות הנ"ל בעלתה לו נשיכה ע"ג ובא"י דמהני ידיעה בל"ר דהא קיימא שפיר למסקנא בסוגי' דשבועות ל"ד ע"א הנ"ל לכו"ע. וראיתי באחרונים שהשיגו עליו דהתוס' לא כ' הא רק לסד"א ודחו זאת דהו"מ ולטעמך כו' ולהנ"ל כל עין ישר יראה בראיה ובידיעה דדברי הגאון ז"ל צודקים דאף למסקנא קיימא אומדנא כזו בין בד"נ ובין בד"מ אלא משום דצריך לתרוצי כדמתרץ נהי דידיעה בלא ראיה משכח"ל בד"נ אבל ראיה בלא ידיעה לא משכח"ל ואף לרבנן ניחא, וזה כוונתם במש"כ דהוי מצי למימר ולטעמך ומתחילה כתבו דהוי"ל להקשות גם מדרבנן אף דפליגי עם ר"א בגמל האוחר מ"מ באומדנא כזו דעלתה לו נשיכה ונקב קרום של מוח מודו וה"ה במסקנא הכי קיימא כנ"ל

יא) והנה בתוס' פסחים ק"ח ע"א הק' אמימרא דריב"ל הנ"ל דנשים חייבות בארבע כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס כו' דאף משמע שאינה עיקר ועוד דבירוש' גריס שאף הן היו באותו ספק משמע באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד כו'. ונ"ל דהנה העירותי על פי' רש"י במימרא דריב"ל דנ"ח בד' כוסות הללו כו' ג' כנגד ג' כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וגו' ורביעי ברהמ"ז כו' דזהו פלוגתא במד"ר פ' וישב פ"ח ר' הונא אמר ד' כוסות של לילי פסח שקבעו חכמים הוא כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ר' שמואל בר' נחמן אמר כנגד ד' כוסות שנאמרו כאן וכוס פרעה בידי כו' ריב"ל אמר כנגד ד' כוסות של תרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את אוה"ע כו' וכנגדו הקב"ה משקה את ישראל ד' כוסות של ישועה לע"ל כו' וא"כ הוי"ל לרש"י לפרש הכא בדברי ריב"ל עפ"י שיטתי' דכנגד ד' כוסות של תרעלה כו' ולא אליבא דר"ש ב"נ, עוד ראיתי שהמרדכי הק' בסתירת פי' רש"י ז"ל הכא דד"כ כנגד ג"כ שנא' בפסוק זה וכוס פרעה בידי לפי' במתני' ר"פ ע"פ דד"כ הם כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי כו' הנ"ש במימרא דר"ה, ונ"ל דהנה בירוש' פע"פ מצאתי דריב"ל ס' דד' כוסות שתקנו חכמים הם כנגד ד' כוסות של פרעה ורבנן ס' כנגד ד"כ של פרעניות כו' וזה להיפך משיטתם במד"ר וישב הנ"ל, א"כ י"ל דרשי' סמך על הירוש' ול"ק שני הקושיות, ואמנם גם לגי' המד"ר י"ל דהנה לימודא דריב"ל התם מקרא דכוס ישועת אשא כוס ישועה אין כ' כאן אלא כוס ישועות חדא לימות המשיח וחדא לימות גוג ומגוג כו' וישועות תרי משמע וכ"ה בפי' בירוש' הנ"ל כוס ישועות אשא תרין כו' ואמנם הלא בקרא לא כ' ישועות מלא אלא ישועת חסר ו' ובשלמא אי נימא דיש אם למקרא וקרינן ישועות מלא י"ל דתרי משמע, אבל למד"ס יש אם למסורה וישועת חסר כ' לא משמע רק חדא, א"כ ל"ל חד לימות המשיח וחד לימות גומ"ג, ולגי' המד"ר ע"כ צ"ל דס"ל לריב"ל דיש אם למקרא. והנה ראיתי להגאון פנים מאירות שפי' דהירוש' הנ"ל דד"כ שתקנו חכמים הם כנגד ד' לשונות של גאולה דוהוצאתי והצלתי כו' עפי"ד הילקוט פ' שמות סקס"ב דעיקר זמן השיעבוד ל"ה רק פ"ו שנה משנולדה מרים כשמה ע"ש מרור כו' דהנה מושב בנ"י