בית אבא פו

יהיו נשים מוזהרות על אכילת חמץ משום ההו"א דפטורין ממצה דהוי מעשהז"ג א"כ ל"ה לר"ל חמץ הותרה מכללה ושפיר קאמר הש"ס דאי כ' רחמנא חמץ חלב לא אתיא מיני' משום שלא הותר מכללו כו' כנ"ל

ז) והנה בתוס' שבועות כ"ג ע"א ד"ה גמר הק' לר' יהודה דמחייב באכל דבילה קעילית ונכנס למקדש ולא גמר שכר שכר מנזיר מנ"ל דשתייה בכלל אכילה ותי' דיליף מדכ' וכל דם לא תאכלו ואי בשקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמו שהוא והתורה קראה אותו אכילה כבירוש' הנ"ל. ותמה ע"ז הג' רע"א בהגהות הש"ס הא הירוש' פרך עלה והתניא הקפה את הדם ואכלו אם י"ב כזית חייב מה עביד לי' ר' יונה בההוא (ברייתא) דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ומשני אינו אוכל לטמא טומאת אוכלין ואינו משקה לטמא ט"מ, וא"כ אין ראיה מינה דשתיה בכלל אכילה חזר ר' יונה ופתר מונתת בכל אשר תאוה כו' הרי דהירוש' עצמו חזר מראיתו משום דבאמת יש לאוקמה לקרא בקרש. ונ"ל דהתוס' לשיטתם במנחות כ"א ע"א וחולין ק"כ ע"א דפליגי אשיטת רש"י בדם שבשלו וסברו דאינו עובר עליו שפיר כתבו אף למסקנת הירוש' הנ"ל די"ל דר' יהודה נפק"ל דשתי' בכלל אכילה מכל דם ל"ת ואי בשקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמו שהוא והתורה, קראה אותו אכילה כו' דעיקר קושית הירוש' היא מדתניא הקפה את הדם ואכלו אם י"ב כזית חייב א"כ יש לאוקמה לקרא בקרש ואין ראיה מינה דשתיה בכלל אכילה כיון דהתוס' לשיטתם הנ"ל מפרשו ברייתא דהקפה את הדם ואכלו כו' חייב בהקפהו בחמה דוקא אבל באור לא דדם שבשלו א"ע עליו כדפי' בחולין ק"כ ע"א בד"ה הקפה אין לשיטת התוס' סתירה בין שני הברייתות דתוספתא הנ"ל דברייתא דדם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה יפרשו התוס' שקרש באור והוי"ל דם שבשלו ואינו עובר עליו וע"כ אין לומר דקרא דכל דם ל"ת אדם שקרש באור קאי דהתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה לא אוכל לחייב עליו דדם שבשלו אינו עובר עליו ולא משקה משום דלא הדרא לכמות שהיתה צלולה כחילוק רבא במנחות כ"א כאן שהקפה באור דלא הדר כאן שהקפה בחמה דהדר כו' אלא כמו שהיא והתורה קראה אכילה ואי משום ברייתא דהקפה אה הדם ואכלו כו' דחייב יש לאוקמה קרא דכל דם ל"ת בקרוש ז"א כיון דלהתוס' דוקא בהקפהו בחמה מיירי, דבאור הוי"ל דם שבשלו וא"ע עליו ועיקר הטעם דבהקפהו בחמה חייב משום דהדרה לכמות שהיתה צלולה ועי"ז חשובה צלולה גם בעת קרישתה וגם בזה התוס' לשיטתם בפסחים כ"ב ע"א ד"ה והרי דם בתי' ר"י ושבת ע"ז ע"א ד"ה הואיל דהא דאר"י בר"י בטעמא דדם נבילות מטמא לב"ה ברביעית משום שיכול לקרוש ולעמוד על כזית לאו משום דחשוב לי' כבשר אלא משום שיש שום פסוק דדרשינן מיני' דדם נבילות טמא ומה"ט לא משני כשהותרה נבלה דדמה נמי הותרה, וכן במעילה י"ז מפיק דם השרץ מוזה לכם הטמא ומשרץ גופי' לא ידעינן לי' דל"ה בכלל שרץ כו' וכן בשבת ע"ז ע"א מצדד הש"ס במימרא דר' נתן דיבש בכזית אי בדם דסמיך כזית לא בעי רביעית או דכזית סגי לי' ברביעית כו' א"כ אף אם נוקמה קרא דכל דם ל"ח אדם שקרש בחמה מ"מ כיון דעיקר החיוב הוא רק משום דהדרה לכמותה שהיתה צלולה וחשובה צליל קרא דכל דם ל"ת שתיה דהיא בכלל אכילה קמל"ן, והיינו שתיה במידי דבר אכילה כתי' התוס' חולין ק"כ ע"א ד"ה לרבות דשתי מיני' שתיות דהן בכלל אכילה בעינן למילף חדא מילי דשתייה כגון יין ושמן וחדא במילי דבר אכילה ע"ש באופן דלשיטת התוס' שפיר י"ל דבמילי דבר אכילה שפיר יליף ר' יהודה מכל דם ל"ת כבירוש' שבועות הנ"ל דשתיה בכלל אכילה ובמילי דשתיה כגון יין ושמן לענין מעשר שפיר יליף שכר שכר מנזיר וגבי מקדש דוקא היא דלא גמר שכר שכר לפי שהכ' תלה בטירוף הדעת כו' ומיושב קושי' הגרע"א. אבל לר' יונה דחזר בי' בירוש' מלימודא דמכל דם ל"ת משום ברייתא דהקפה את הדם ואכלו כו' י"ל דס"ל כשיטת רש"י דדם שבשלו עובר עליו וברייתא דהקפה את הדם ואכלו דחייב מפרש כפי' רש"י בחולין ק"כ ע"א הקרישו ע"ג האור ע"ש, א"כ הנך תרי ברייתות דתוספתא סותרת להדדי ואיכא לאוקמא לקרא דכל דם ל"ת בקרוש ולא משמע מיני' לשתייה דהיא בכלל אכילה ונפק"ל מקרא דונתת הכסף וגו' למילי דשתייה אבל למילי דאכילה אין לו לימוד רק מקרא דוהנפש כר"ל, משא"כ לר' יהודה לא בעי כלל לימודא מוהנפש דמכל דם ל"ת אתיא לי' שפיר דשתייה בכלל אכילה למילי דאכולה כנ"ל

ח) ועפי"ז יש ליישב גם קושי' הרב הגאון הגדול רשכב"ה מוהרא"מ שטיינבערג שליט"א האבד"ק בראד אצריכותא דסוגי' דחולין הנ"ל דאי לא כ' קרא בחלב לא אתיא מחמץ משום די"ל מה לחמץ שכן לא הותר מכללו כו' לר' אחא בר' יעקב דאמר בפסחים, כ"ח ע"א דר' יהודה יליף שאור דאכילה משאור דראייה מה ראיה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים אף שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים (אף בפסח רש"י) גם חמץ חשוב הותר מכללו ושפיר יש ללמוד חלב מחמץ ונבלה ול"ל בחלב קרא דוהנפש לרבות השותה כו'. דלהתוס' שבועות הנ"ל י"ל דראבר"י לשיטתי' בסוגי' שם דנפק"ל דשתייה בכלל אכילה מונתת הכסף בכל אשר וגו' וגמר שכר שכר מנזיר במילי דשתייה וגם אליבא דר' יהודה ובמילי דבר אכילה ס"ל כוותי' דנפק"ל מכל דם ל"ת כדיליף בירוש' כנ"ל א"כ גם בהמחה את החלב וגמעו יש ללמוד מהקפה את הדם ואכלו דחייב וכן חמץ ונבלה וע"כ ש"ק ר"א בר"י בשיטתי' דשבועות הנ"ל בסוגי' דפסחים גם אליבא דר' יהודה דיליף שאור דאכילה משאור דראייה אף דמשו"ה חשוב חמץ הותר מכללו דלדידי' לא בעי הנפש לרבות השותה דמכל דם ל"ת אתיא לשתייה דהיא בכלל אכילה כנ"ל

ט) והנה החו"י בתשו' שם האריך בביאור סוגי' דמגילה ג' ע"ב במימרא דרבא שם פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקמ"ג עדיף כו' עבודה ומת מצוה מ"מ עדיף מולאחותו כו'. ונ"ל בזה בהקדם ביאור מחלוקת הח"מ וב"ש באה"ע סי' ס"ה בהא דמבטלין ת"ת להכנסת כלה לחופה שכ' הח"מ דדוקא כשרואה שנכנסין לחופה צריך לכבדם אבל אם רק יודע שיש חופה בעיר א"צ לבטל מלימודו ולילך שם, והב"ש כ' עליו דמשמע מדבריו דאבל מי שיודע ואינו רואה אינו חייב לבעל דמברייתא דתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה לא משמע הכי דבהוצאת המת אפי' אינו רואה חייב לבטל כו' ה"נ בהכנ"כ, ונ"ל בכוונת הב"ש במה דמייתא מברייתא דמבטלין ת"ת כו' והיא בכתובות י"ז ע"ב ומגילה כ"ט ע"א דהגמ' מסיק שם אמרו עליו על ר' יהודה בר' אלעאי שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנס"כ כו'. וכבר עמדו בזה המפו' דמה רבותא דריבר"א בזה שעשה כדין. וע"כ נ"ל בכוונת המסקנא ברבותא דריבר"א דהוא שביטל על ידיעה לבד גם בלי ראיה דאילו ברייתא דמבטלין ת"ת להוצה"מ ולהכנס"כ יש לפרשה דמבטלין דוקא ברואה כפי' הח"מ וקמ"ל רבותא דריבר"א דביטל אף אידיעה לבד שיש הוצאת המת או הכנ"כ וזהו הוכחת הב"ש דגם ידיעה בלא ראיה מחייב, ולראיה לדברי בפירושא בכוונת הב"ש בברייתא הנ"ל נ"ל מאבות דר"נ פ"ד דאמרי' התה מעשה בריבר"א שהיה