בית אבא פה

פטורות דא"כ יהי מצה דבר הלמד בהיקש מסוכה דאין חוזר ומלמד בהיקש וא"כ איך אמר ר"א דכל אתא לרבות דנשים חייבות מוזהרות אחמץ דבלא"ה הו"א דנילף חמץ ממצה דנשים פטורות כו' כיון דמצה גופה לא ידעינן פטורה דנשים אלא מהקישא לסוכה והוי דבר הלמד בהיקש דאין חוזר ומלמד בהיקש ואיך הו"א דנלמוד חמץ ממצה וע"כ צ"ל כל לרבות נשים אחמץ דמהיכא תיתא למיפטרינהו וע"כ מדאי"ל לר"א לימודא דכל ע"כ דליל לר"א הקישא דמצה לסוכה דנשים פטורות ממצה כמו דפטורות מסוכה אף לבתר דאי"ל גז"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות למצה וכל מכשירי' דדוחין את השבת וע"כ ש"ק הגמ' דנפק"ל חיובא דמצה מחמץ דכל שישנו בבת"ח ישנו באכול מצה כו' ול"ק קושיתו

ו) וזה י"ל כעין מילואים לדברי התוס' פסחים מ"ג ע"ב הנ"ל מש"כ אלימודא דר"א שם דכל אתא לאורי' דנשים חייבות אחמץ דכ' ל"ת עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות וסד"א כיון דנשים פטורין ממצה דהוי מעשהז"ג א"ח אחמץ ובח"ס אקשינן אכילת מצה לאכילת חמץ דכל שישנו בבת"ח ישנו באכול מצה כו' דאיצטריך הך הקישא לחייב נשים במצה דבלא"ה הו"א דפטורין מגז"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות דנשים פטורין מסוכה מהללמ"ס כו'. דלכאורה ג"ז פלא הא קימ"ל דאין דנין שום מדה מהלכה ואיך הו"א ללמוד מהללמ"ס דנשים פטורות מסוכה למצה וע"כ דכ' התוס' לעורר על מקום מוצא הך גז"ש דט"ו ט"ו דהוא בשבת קל"א ע"ב הנ"ל דהוא נמי לר"א התם למצה וכל מכשירי' דדוחין את השבת דפריך וליכתוב רחמנא במצה וליתו הנך וליגמר מיני' ומשני משום דאיכא למפרך מה למצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים והיינו מהקישא דכל שישנו בבת"ח ישנו בקו"א מצה והיינו לאחר שלמדנו מכל דנשים מוזהרות אחמץ שהוא לימוד ערוך וגמור לר"א ודלא מהקישא ילפינן דאכילת מצה דהוי ז"ג ובכל מעשהז"ג נשים פטורות ילפינן נמי חיובא דנשים באכילת מצה בהקישא דכל שישנו בבת"ח ישנו בקו"א מצה אף דאין להקשות כקושיתי הנ"ל כיון דאי"ל נמי גז"ש דט"ו ט"ו נימא מדין היקש דמצה לסוכה דנשים פטורות דאף דאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קיבלה מרבו מ"מ מאחר שקיבל הגז"ש דט"ו ט"ו לענין מצה וכל מכשירי' דדוחין את השבת נימא בהקישא דהך גז"ש דנשים פטורות ממצה כמו שפטורין מסוכה כו' משום דא"כ יהי' פטור דנשים ממצה דבר הלמד בהיקש וקימ"ל דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש, וא"כ אין שום סברה שנלמוד חמץ דלא יהיו נשים מוזהרות על החמץ משום שאינו מוזהרות על המצה והיינו בדרך היקש דא"כ ל"ת עליו חמץ ש"י תאכלו מצות כו' חמץ ממצה כיון דמצה גופא הא דנשים פטורין ממצה היא רק משום שהיא דבר הלמד בהיקש מסוכה דנשים פטורין בה ודהל"מ בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש וא"כ ל"ל קרא דכל ללימוד דנשים חייבות בחמץ ומדאי"ל לימודא דכל לחמץ דנשים חייבות ע"כ דפטורה דמצה לא משום הקישא דט"ו ט"ו מסוכה אתא אלא משום דהוי מעשהז"ג ול"ה דבר הלמד בהיקש כו' כתי' הנ"ל, ועל כוונה זו כ' התוס' כעין דברי מילואים דאבל הו"א לפטור נשים ממצה בגז"ש דט"ו ט"ו הנ"ל מסוכה דפטורין מהלכה לממ"ס אף דאין דנין שום מדה מהלכה מ"מ מאחר שי"ל גז"ש ל"ח דן מהלכה דל"ח דן מהלכה אלא בלא גז"ש אבל בדן מהלכה ע"י גז"ש ל"ח דן מהלכה וזה ל"ה כדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש וכמדומה שכבר עמדו בהך כללא בי"ש ואינו כעת ת"י ולהכי הו"א לגמור גם חמץ ממצה ואיצטריך כל דנשים מוזהרות על חמץ והקישא דכל שישנו בבת"ח ישנו באכול מצה דנשים חייבות במצה כנ"ל. אחז"ר מצאתי קושי' זו בספר בית יצחק חיו"ד ב' סי' נ"ז בשם חתנו הגאון האבד"ק רישא נ"י והנלענ"ד כתבתי. שו"מ שגם האור חדש בחי' למסכת קידושין האריך בד' התוס' קידושין פסחים ומגילה בקושי' הנ"ל

ובעמדי בזה אמרתי לתרץ קושי' העולם בסוגי' דפסחים הנ"ל דל"ל כל מחמצת לרבות נשים לאזהרת חמץ ואיך הו"א בלא"ה משום הקישא דלית עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות דנשים אינן חייב באכילת חמץ משום דפטורין ממצה. הא בחולין ק"כ ע"א אברייתא דהקפה את הדם ואכלו המחה את החלב וגמעו חייב בשלמא הקפה כו' כיון דאקפי' אחשביה אלא המחה את החלב וגמעו אכילה כתיבה בה והא לא אכילה היא אר"ל א"ק נפש לרבות את השוחה תניא נמי גבי חמץ כהא"ג המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת כו' ות"נ גבי נבלת עוף טהור כהא"ג המחהו באור טמא בחמה טהור כו' א"ה בחמה נמי בחמה איסרוחו מסרח וצריכי דאי כתב רחמנא כו' חמץ חלב לא אתי מיני' שכן לא הותר מכללו כו' ואי סד"א דחמץ הותר בנשים גם חמץ הוה הותר מכללו א"כ ל"ל קרא דחלב הא אתי מחמץ כו' ונ"ל דהנה סוגי' דפסחים אזלא לר' אליעזר ובירוש' פ"ג דשבועות ה"ב נפק"ל דשתי' בכלל אכילה מדכ' ע"כ אמרתי לבנ"י כל נפש מכם לא תאכל דם מה קיימין אם בדם שקרש התניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כי כן קיימינן כמו שהוא כו' א"כ עיקר ההוכחה דשתיה בכלל אכילה מקרא דלא תאכל היא מהך ברייתא דדם שקרש כו' והיא בתוספתא פ"ב דטהרות ושם נראה דהיא מימרא דר' אליעזר ע"ש בפיסקא המתחלת א"ל ר"א לר"י היכן מצינו טומאה בתורה כו' א"ל אף אתה אומר יעשה שני א"ל מצינו שהשני מטמא את המשקין כו' השמן כו' דבש כו' דם שקרש כו' א"כ לר' אליעזר לא מהנפש לרבות השותה נפק"ל אלא מלא תאכל וילפינן דם וחלב וחמץ ונבלת עוף טהור מיני' דשתיה בכלל אכילה, משא"כ סוגי' דחולין לא אזלא לר"א אלא לר"ל דנפק"ל מנפש לרבות השותה כו' להקפה את הדם ואכלו והמחה את החלב וגמעו דחייב דברייתא זו דבתוספתא פ"ב דכריתות פליגא אברייתא דתוספתא דטהרות הנ"ל כדפריך בירוש' דשבועות שם שני הברייתות. הדדי ומסקינן התם דמשום סתירת שני התוספתות הללו אין ללמוד מלא תאכל דשתיה בכלל אכילה ונפק"ל מנפש לרבות את השותה ובחמץ שהמחהו וגמעו חייב כרת ואם מצה הוא אינו יוצא בו יד"ח ול"א הקישא דל"ת עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות כס"ד דסוגי' דפסחים ל"ה ע"א בטעמא דר"ל שם בעיסה שנילושה ביין שמן ודבש דאין חייבים טל חימוצו כרת משום דכ' ל"ת ע"ח וגו' בדרך וסברת הקישא דבר שאדם יוצא בהן יד"ח במצה חייבין על חימוצו כרת והא הואיל ואין אדם יוצא בהן יד"ח דהוי"ל מצה עשירה אין חייבין על חימוצו כרת אלא כמסקנה דהתם דפריך מהא דהמחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה הוא אין אדם יוצא יד"ח בפסח והא הכא דאין אדם יוצא יד"ח במצה וחייבין על חימוצו כרת והיינו דל"א הקישא דלית עליו חמץ דברים שיוצא בהן יד"ח במצה חייבין על חימוצו כרת, והנה והא דלא משני הש"ס שם טעמא דחייבין בהמחהו וגמעו על חימוצו משום דנפש לרבות השותה דא"כ נישמע מינה נמי דשתיה בכלל אכילה, וא"כ עדיין יקשה אמאי אם מצה היא אין אדם יוצא יד"ח בפסח הא הוה שפיר דרך אכילה וע"כ לא יכול הש"ס לתרץ הכי ומתרץ דה"ט דר"ל משום דהוי"ל מי פירות ומ"פ אין מחמיצין אבל לא מטעמא דהקישא דל"ת עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות דלמסקנא ל"ל לר"ל הך הקישא א"כ ה"ה דל"א הקישא לר"ל דלא