בית אבא פג

ובתמורה ג' ע"ב אר"י לא תתני מימר דבדיבורו עביד מעשה ועי' בתוס' בב"מ שם א"כ לר' יוחנן עפ"י הקישא דריא"ר דהשוה הכ' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אף בלאו שיש בו מעשה והיינו תמורה וחסמה בקול דבדיבורו עביד מעשה נשים חייבות בכל ל"ת קשה קושי' הנ"ל אמאי לא אמר ריב"ל דנשים חייבות במקרא מגילה משום ל"ת דלא תסור וע"כ צ"ל לר' יוחנן או דס"ל כס' הרמב"ן ז"ל דמצות שחדשו חז"ל כמקרא מגילה ונ"ח אינם באים בסמך זה דלאו דלא תסור או כס' התו"ס בקידושין ל"ד ופסחים ק"ח ע"ב הנ"ל דאין הל"ת דלא תסור מחייבת בעצמותה בכ"מ ובכ"ז אלא משום העשה והעשה הוי זמן גרמא כנ"ל. וא"כ התוס' בשיטתם בקידושין ופסחים באמת פליגי אשיטת רש"י בלאו דלא תסור שפיר כ' גם בכתובות פ"ו ע"א לחלק אשיטת רש"י בדף צ"א ע"ב אף דקאי אליבא דרב כהנא בשיטתי' בלאו דלא תסור כנ"ל משום דגם על גוף שיטת רב כהנא עפ"י פי' רש"י שם הנ"ל פליגי נמי התוס' כמבואר בפי' הרמב"ן ז"ל על ספר המצות פ"א ולהתוס' אין בלאו דלא תסור אלא מה שאמרה בפי' התורה כו' ע"כ ליל חילוק רש"י שם דאין כופין אמצות דרבנן שבדאורייתא הם בלאו דלא תסור אלא דלא מפו' כסוכה ולולב כו', דלהתוס' אין שום מצוה דרבנן בלאו דלא תסור ושפיר הוכיחו גם מרב דכשיטתם דכופין את היורשים כנ"ל, אבל אין מזה שום קושיא והשגה על רש"י ז"ל עפ"י שיטתי' מרב יוחנן כנ"ל

ג] ועפי"ז י"ל קושי' בעל זוהר הרקיע שמביא המגילת אסתר בסה"מ שם אדהרמב"ם דכל מצות דרבנן הם בכלל לאו דלא תסור מיומא ל"ג דפריך לר"ל דס' ח"ש אסור מדרבנן אלמה תנן שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות שקור"מ חייב כו' אמאי חייב מושבע ועומד מהר סיני היא ופי' רש"י והרי אף עליו מושבע משום לאו דלא תסור כו' ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש ח"ש כו' ולהרמב"ם ה"ה מושבע ועומד גם על ח"ש בלאו דלא תסור ואיך חייל. עלי' שבועה כו' וכבר האריכו בזה האבני מילואים בתשו' סי' י"ד ובשו"מ מהד"ת ח"ד סי' מ"ח. ולהנ"ל י"ל דהגם הרב מג"א תי' דמה דמסיק בגמ' דעל מצות דרבנן אינו מושבע מהר סיני לאו משום דס' דאין מצות דרבנן בכלל לאו דלא תסור אלא מפני שלא נאמרו בבירור בסיני לא יאמר עליהם מושבע ועומד מהר סיני כו' ועל הצטדקות תירוצו זה פלפלו הרבנים אב"מ ושו"מ הנ"ל להוכיח אמיתתו שהרי הוא צריך תבלין דאם נחלוט דכל מצות דרבנן הם בכלל לאו דלא תסור אמאי נקיל בהם לאמור דמפני שלא נאמרו בבירור בסיני ל"י עליהם מושבע ועומד מהר סיני ועכ"פ צריכין ראיה ע"ז ממ"א בש"ס. ואמנם להנ"ל א"ש דברי הרב מג"א וגם אני אילך בעקבות הרבנים הנ"ל להביא ראי' לאמיתת דבריו דהנה לסוגי' דבב"מ צ' ע"ב דאף דקלא ודיבור ל"ח מעשה ולהוכחת התוס' ד"ה ר"ל שם דר"ל ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו אם מהקישא דריא"ר דהשוה הכ' אשה לאיש לכ"ע שבתורה י"ל לנשים דאיתנייהו בכל הלאוין אף בלאוין שאין בהם מעשה כיון דה"ה בכלל אשר יעשו ואי נימא כשיטת הרמב"ם דכל מצות דרבנן ה"ה בכלל לאו דלא תסור קשה קושי' החו"י הנ"ל אמאי אמר ריב"ל בטעמא דחיובא דנשים במקרא מגלה מפני שאף הם היו באותו הנס ול"א משום לאו דלא תסור וע"כ די"ל דל"ל שיטת הרמב"ם הנ"ל, וא"כ ק' מזה ההכרח גם אפי' רש"י ז"ל בסוגי' דיומא הנ"ל שפי' אדר"ל דח"ש אסור מדרבנן היכי מוקי לה להא דתני חייב באוכל ח"ש והרי אף עליו מושבע משום לאו דלא תסור כו' הא לר"ל אין מצות דרבנן בכלל לאו דלא תסור. וע"כ צ"ל דמסתמא ידע רש"י ז"ל דכיון דהך אוקימתא דר"ל היא למד"ס דכל מצות דרבנן ה"ה בכלל לאו דלא תסור והיינו משום דר"ל לא מוקי למתני' דשבועה שלא אוכל כו' הנ"ל בסתמא בח"ש אלא במפרש ח"ש ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש כו' ולסוגי' דכריתות ג' ע"ב סנהדרין ס"ו ע"א מוקי ר"ל לר"ע ורבנן בפלוגתתם באוב וידעוני ומגדף דס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ע"ש. א"כ אליבא דר"ל לר"ע ורבנן לא ילפינן מהקישא דריא"ר דהשוה הכ' אשה לאיש לכ"ע שבתורה אלא בלאו שיש בו מעשה ולדידי' שפיר י"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דכל מצות דרבנן ה"ה בכלל לאו דלא תסור וקושי' החו"י ויעב"ץ ל"ק לדידי' משום דמקרא מגילה לית בה מעשה א"ה ל"ל חיובא דנשים משום לאו דלא תסור כנ"ל וע"כ שפיר ידע רש"י עפי"ז לפרש דח"ש ה"ה בכלל לאו דלא תסור אליבא הך אלו אקומתא דר"ל דר"ע ורבנן, ורק דיקשה לפי"ז קושי' בעל זוהר הרקיע כיון דח"ש ה"ה בכלל לאו דלא תסור ה"ה מושבע ועומד מהר סיני ואמאי חיילא שבועה עלי' אמנם הש"ס מק' שם וכ"ת כיון דאי"ל היתר מה"ת קא חייל קרבן שבועה והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראוי' להעיד והוינן בה למעוטי מאי רב פפא אמר למעוטי מלך ראבי"א למעוטי משחק בקוביא והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוה ולא קא חיילא עלי' שבועה ש"ה דא"ק אם לא יגיד והלא לאו בר הגדה הוא כלל, ובשבועות ל"א ע"א אמרי' דלרב פפא דאמר לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מיזא חזיא ורבנן הוא דפסלוה א"כ לר' פפא אין קושי' הש"ס וכ"ת כיון דאי"ל היתר מה"ת ק חיילו קרבן שבועה קשיא כלל דלדידי' שפיר אמרינן כיון דאי"ל היתר מה"ת משו"ה קא חייל עלי' קרבן שבועה מהר סיני אף דח"ש ה"ה בכלל לאו דלא תסור משום דר' פפא לשיטתי' בסוגי' דכתובות פ"ו ע"א הנ"ל דאהא דא"ל רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה אמר לא ניחא לי דאיעבד מצוה מאי א"ל ר' פפא תנינא בד"א במצות ל"ת אבל במ"ע כגון שא"ל עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו דמדבריו לקח לו רש"י ז"ל לפרש שם בדף צ"א ע"ב ולחלק בין מ"ע מפורשת בתורה כסוכה וכלולב דכופין עליהן לשאר מצות דרבנן דאינן מפורשות בתורה אף שהן בכלל לאו דלא תסור כס' הפרמ"ג הנ"ל דאין כופין עליהן כנ"ל. וע"כ ל"ק גם להרמב"ם קושי' הבעל הזוהר וזהו ראי' נכונה לבעל מג"א הנ"ל דאף דכל מצות דרבנן הם בכלל לאו דלא תסור כיון שלא נאמרו בבירור בסיני לא יאמר עליהם מושבע ועומד מהר סיני כמו שמחלק ר' פפא ופי' רש"י לענין כפי' בין מפורשת בתורה כסוכה וכלולב לאין מפורשות בתורה אף שהם בכלל לאו דלח"ס כו' ה"נ אף דח"ש ה"ה בכלל לאו דלח"ס כיון של"נ בבירור בסיני ל"י עליהם מושבע ועומד מהר סיני כנ"ל. שו"מ בלח"מ בפ"א מהל' ממרים שכ' בשם המבי"ט דעיקר לאו דלא תסור אתיא לזקן ממרא שחולק על שום דבר מדבריהם ואומר שאינו אמת כמו שתקנו הם אבל מי שעובר על דבר אחד מדבריה אפי' שיעבור במזיד כיון שאינו חולק לומר שאינו אמת מה שצוו חכמים כו' אינו עובר על לאו זה כו' וא"כ ל"ק בלא"ה בכל הני שום קושיא

ד) ומה שהק' אקושי' התוס' קידושין ל"ד ע"ב ד"ה סד"א ל"ל לימודא דנשים חייבות במצה מפני שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכול מצה דבלא"ה ידעינן דנשים חייבות במצה דאי פטורות ל"ל האזרח להוציא את הנשים מחיוב סוכה דגבי סוכה פשיטא דנשים פטורות משום דהוי ממ"ע שהז"ג ורק דלהכי איצטריך מהאזרח לפטור נשים מתוכה משום דבלאו מיעוטא דהאזרח לפטור