בית אבא פא

קנה שלה וחיה אלמא דקדירת קנה אינה טרפה כו' דאפי' מיעוט טרפות אינן חיים דאל"כ נימא דהיה מן המיעוט והרש"ל ביש"ש פא"ט כ' דבאמת י"ל דהמיעוט חיים רק דלא בא התם אלא להוציא מכלל טריפות דבר שנפל בו מחלוקת כו' די"ל דהא דהכריחו להרשב"א לפרש דמה דאמרי' בגמ' טרפה אינה חי דפי' דאפי' מיעוט טרפות אינן חיים משום דאי נימא דמיעוט חיה א"כ הוי ספיקא דאורייתא דלרשב"א ז"ל הוי מה"ת לחומרא כשיטתי' בכל הספיקות דהם מה"ת לחומרא וכעין סברת הכו"פ בסי' כ"ט לר' ישמעאל דטרפה חיה דר"ל דמיעוט חי' וכשיטתי' דחייש למיעוטא כו' ואין מקום להתיר שום ספק ע"י הוכחה דחיה וטריפה אינה חיה דאכתי ספיקא הוא שמא זה היא מן המיעוט שחיה וע"כ כ' דאפי' מיעוט אינן חיים א"כ להרמב"ם דס' מה"ת לקולא ל"ה אלא ספק להחמיר מדרבנן שפיר י"ל כס' מהרש"ל ביש"ש הנ"ל דאפי' למ"ד טרפה אינה חיה אבל המיעוט חיים מ"מ ז"ה רק ספיקא דרבנן ולקולא. ואולי י"ל דמה"ט כ' הרמב"ם והטור דהא דטריפה אינה חיה מלימודא דלכלב תשליכון אותו שתמהו ע"ז דבגמ' נפק"ל מזאת החיה אשר תאכלו וע' בטו"ז יו"ד סי' כ"ט משום דמהך דזאת החיה משמע לי' לר' ישמעאל בגמרא שם דטרפה חיה כמו דלר"ל דטרפה אינה חיה ע"ש. א"כ הו"א כמו די"ל דלר' ישמעאל דלשיטתי' דחייש למיעוטא פי' הא הטרפה דהמיעוט חיים וחוששין למיעוטא להחמיר כס' הכו"פ הנ"ל כמו כן הפי' לר"ל דטרפה אינה חיה דהמיעוט חיים כפי' מרש"ל וכיון דס' מה"ת לקולא ל"ה רק ספק דרבנן ונסמוך אשכיח י"ב חודש ונימא דהם מהרוב להכי מייתו הפשוט יותר להחמיר שלא לטעות מקרא דלכלב תשליכון אותו להחמיר בספיקן. א"כ לענינינו י"ל דלהכי כ' הרב"י לחדושו של הרשב"א הנ"ל בדין דשיל"מ בשם יש מי שאומר משום דרק להרשב"א לשיטתי' דהפי' דטריפה אינה חיה דאפי' מיעוט אינם חיים סוגי' דביצה ברייתא דאזלא אליבא דר' יוסף לרב חסדא דאליבי' לר"י דאית לי' מוקצה ס"ל טריפה אינה חיה והיינו דאף המיעוט אינם חיים ואינם יולדות היא דמשמע דל"ה דשיל"מ משום שאין המתיר עתיד לבוא עכ"פ בשום ענין ואף לא המיעוט כהוכחת הש"ך משא"כ בלאו סברת ושיטת הרשב"א הנ"ל י"ל כסברת מהרש"ל בהא דטריפה אינה חיה דהפי' דאבל המיעוט חיים ויולדות א"כ אין פשוט לפרש סוגי' דביצה מה דיק' הא ל"ה דשיל"מ וליבטל ברובא כו' דהיינו משום דאין המתיר עתיד לבא עכ"פ כפי' הש"ך משום די"ל דאף דסוגיא לר' יהודה אזלא ואליבא דר' חסדא דס' טריפה אינה חיה אבל מ"מ מיעוט טרפה חיות ויולדות כקושי' הכו"פ הנ"ל ע"כ היא דל"ה דשיל"מ אבל לא משום שאין המתיר עתיד לבא עכ"פ כנ"ל. ע"כ הוכרח הרב"י להביא דין זה בשם יש מי שאומר שהוא הרשב"א ז"ל דלשיטתי' בפי' הא דטריפה אינה חיה דוקא היא די"ל כהוכחת הש"ך מסוגי דביצה הנ"ל דמשמע מינה נמי הכי לדין דשיל"מ דל"ה דשיל"מ אא"כ עתיד המתיר לבוא עכ"פ כו' אבל אין זה קושי' על רבינו הרב"י ז"ל והוכחת הש"ך ז"ל היא הוכחה טובה ודוקא עפ"י סברת ושיטת הרשב"א ז"ל כנ"ל

סימן ד

לחכם אחד

מה שהקשה אמימרא דריב"ל בשבת כ"ג דנשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס כו' דל"ל הך טעמא חיפ"ל דחייבות משום לאו דלא תסור וכל ל"ת נשים חייבות כבסוגי' שם והיכן צונו מלא תסור כו' הנה כבר קדמו בקושי' זו בתשו' חו"י סי' י' ויעב"ץ ח"ב סי' ק"ב ואמנם תירוצם עפי"ד התוס' פסחים, ק"ח ע"ב אמימרא דריב"ל שם דנשים חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו הנס כו' שכ' דאי לאו האי טעמא ל"ה חייבות משום דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אע"ג דד' כוסות דרבנן כעין דאורייתא תיקון כו'. צ"ב לדעתי דתי' התוס' ל"ש אלא לפטרם מחיוב מ"ע שלא יהיו חייבים במ"ע כאנשים משום דהמצוה היא מצ"ע שהז"ג אבל לפטרו מל"ת כאשר תחייבם הקושי' משום לאו דלא תסור בתירוץ משום דהעשה והמצוה היא ז"ג היא קצת דוחק, דהרי הל"ת דלא תסור מחייבה לנשים אף כשהיא ז"ג כל שיש סברה שחיבים בל"ת דפשטה דמתניתין דקידושין כ"ט משמע נמי הכי דאף היכא שאין לחייבם לנשים במ"ע כגון שהעשה היא ז"ג כל שיש מקום לחייבם משום ל"ת אף אי הל"ח היא נמי ז"ג חייבין משום הל"ת כדתנן התם וכל מ"ע שהז"ג אנשים חייבין ונשים פטורות וכל מ"ע שלא הז"ג אחד האנשים ואחד הנשים חייבין וכל מצות ל"ת בין שהז"ג בין שלא הז"ג אחד האנשים ואחד הנשים חייבין כו' ובד"ף ל"ה ע"א פריך עלה מנהנ"מ אר"י א"ר וכן תנא דבר"י א"ק איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה כו' ובפי' מבואר זה מדהתוס' שם ל"ד ע"ב ד"ה מעקה שהק' אדברי הגמ' דמזוזה מעקה אבידה ושילוח הקן הוי מ"ע שלא הזמן גרמא כו' הא בכל הני כ' לאו כו' א"כ אפי' אם הם זמן גרמא איך יהי' נשים פטורות הא השוה הכ' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כו' ואמנם מתי' התוס' דבכולהו משכחת בהו דליכא אלא עשה לחוד כגון במעקה דל"ש ל"ת דלא תשום דמים אלא בבונה מתחלה שלא לעשות מעקה אבל בנמלך אח"כ שלא לעשות מעקה ל"ה בזה אלא העשה דועשית מעקה כו' ונשים פטורות כו' משמע דל"ש לחייב משום הל"ת אלא כשהיא בודאי מחייבת עכ"פ מצד עצמה ונוהגת בודאי בד"ז, אבל בלאו דלא תסור שאין לנו הכרח מצ"ע שנוהג גם בנשים בנ"ח במ"מ או בד' כוסות כיון שי"ל שהעשה ותיקן חז"ל בהני ל"ה רק ז"ג לא דמי להיכא שהל"ת מחייבת מצ"ע בודאי דאולי לא נאמרה הל"ת בז"ג כלל והדרינן להעשה לחוד ובעשה דז"ג נשים פטורות ע"כ שפיר כ' החו"י ויעב"ץ דאין לחייב בהני משום הל"ת דלא תסור לז"ג כנ"ל

א) ואמנם נ"ל בא"א דעיקר הקושי' היא לשיטת הרמב"ם בסה"מ פ"א שיש בכלל לאו דלא תסור כל מה שהיא מדברי חכמים כגון מקרא מגילה ונר חנוכה כו' והרמב"ן ז"ל חולק עליו וכ' שאין הלאו הזה דלת"ס אלא במה שאמרו בפי' התורה כו' אבל המצות שחדשו אותו החכמים או הנביאים כגון נ"ח ומ"מ אינם באים בסמך הזה כו' וגם לס' הר' מנוח ז"ל שמבי' הרב יד מלאכי דמ"ש בש"ס השוה הכ' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דה"ה לעונשין שכד מד"ס כו'. ובפרמ"ג בפתיחתו הכוללת בח"ב אות י"ד לי מדברי רש"י בקידושין ל"ה ע"א וביבמות פ"ד ע"ב ובפרה ה מ"ג ע"ב דהא דאמרי' דהשוה הכ' אשה לאיש לכ"ע שבתורה דוקא בלאו שי"ב מעשה אבל בלאו שאין בו מעשה לא השוה הכ' אשה לאיש כו' ובתמורה ב' ע"ב פריך בין לר"מ ובין לר"י טעמא דרבי קרא לאשה הא לא רבה קרא הו"א כי עבדא תמורה לא לקי והאר"י א"ר כו' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכ' אשה לעשבית כו' ומשני לגי' רש"י הנ"מ לאו שי"ב מעשה בהני עונשין שוין זל"ז דכ' אשר יעשו דמשמע עונשין שי"ב מעשה אבל לאו שאי"ב מעשה כגון תמורה דבדיבורא תליא מילתא אימא לא חילקו קמ"ל. והלח"מ בפ"א בפ"א מה' תמורה כ' דהרמב"ם גרס כגי' רש"י הנ"ל א"כ על מקרא מגילה ל"ק הקושי' משום דהוי לאו שאין בו מעשה ול"א בי' השוה הכ' אשה לאיש, ול"ה נשים במ"מ בלאו דלא תסור אף להרמב"ם ז"ל משו"ה נקט טעמא שהיו באותו הנס לחייבן