בית אבא פ

לאשתו בין אב לבתו ילפינן דהנאה והפרה דינם שוה אין חילוק בין הנאה להפרה דבשניהם צריך להוציא בשפתיו וכשיטת הראב"ד ואין ביטול בלב מהני בשום אחד משניהם ואין שום נפק"מ במחשבתו בלבו בזה וכיון דלהוציא בשפתיו אין אדם יכול בפע"א להוציא שני דברים. ט"כ ה"נ דכתיב אשר הליא אבי' אותה ואין חילוק בין ביטול להפרה אין אדם מיפר לשתי נשיו בב"א. אבל להרמב"ם אף דנפק"ל נמי מבין איש לאשתו בין אב לבתו דשניהם האב והבעל י"ל כח הנאה וכח הפרה מ"מ להרמב"ם חילוק דינם בזה דבהנאה וביטול סגי בביטול בלב וא"צ להוציא בשפתיו משא"כ בהפרה צריך להוציא ההפרה בשפתיו שפיר כ' דבעל מיפר לשתי נשיו כאחת דקרא דואם הניא אבי' אותה דלדידי' פירושו ביטול דוקא דצריך לבטל בלבו דוקא ע"כ דצ"ל אותה משום דמחשבת אדם אינה יכול לחשוב בפעם אחת רק דבר אחד ע"ד אשה תחת ואחר שחשב על הראשונה יכול לחשוב תיכף אחר זאת המחשבה גם ע"ד השניה וע"כ לחוק הטבע שהטביע השי"ת במוח האדם לחשוב בראשונה בפע"א רק מחשבה אחת הוצרך לכתוב על הביטול ואם הניא אביה אותה אחת דוקא אבל להפרה שצריך להוציא בפה אף שבטבע אין כח באדם להוציא מפיו בפע"א שני דברים אפי"ה כיון שהמחשבה בזמן שהיא קודמת להדיבור יכולה לצרף לחשוב בפע"א בשעת הוצאת הדיבור שני דברים ביחד אף שאצל המחשבה הרי הם שני מחשבות בזה אחר זה מ"מ בשעת הדיבור כבר נולדו שני המחשבות ויכול. אדם לכוון ולתקון פיו ולשונו בדיבורו שיכלל שניהם בהפרתו חשוב הפרת נדר שתיהן כאחת ומהני כנ"ל

ובזה נשוב לכוונת סוגי' דחולין הנ"ל כיון דלר' נתן אליבא דרבא בסוגי' בדף ל"ב ע"א אותה אחת משמע ה"ה די"ל דאותו נמי אחד משמע כבסוגי' דפסחים הנ"ל לר"י וכן ביומא נ"ה ט"א נטל את הדם ממי שממרח בו כו' אלא כמצלף מאי כמצלף כו' מנהנ"מ א"ק והזה על הכפורת אותו וגו' ואותו חד משמע והא דסבר הש"ס דלרבא מאותו לא משמט י"ל כיון דמתני' זו לסוגי' בדף נ"ז ע"ב אתיא דוקא כר' יאשיהו דתנן כמ"ד מערבין לקרנות ע"ש וע"כ כיון דרבא לסוגיא דתמורה וזבחים הנ"ל כר' יונתן ס"ל ע"כ צ"ל דל"ל נמי דרשא דכמצלף מאותו וכן י"ל לאוקימתא דסוגי' דפסחים הנ"ל דר"י ור"ש ביש אם למקרא או למסורת פליגי א"כ לרבא לסוגי' דכריתות כ"ב ע"ב משמע דל"ל כר"י וכבר הארכתי בזה לעיל אפי"ה דחי הש"ס דגם לרבא י"ל מאותו וא"כ לענינינו שפיר י"ל דלר' יוחנן ס"ל באמת לר' יהודה כר' יאשיהו דמערבין לקרנות כנ"ל ע"כ קאמר דשניהם מקרא א' דרשו ור"י למב"מ דל"ב ול"ק קושי' התוס' כנ"ל

ועפי"ז יש ליישב הוכחת הש"ך ביו"ד סי' ק"ב סעי"ק ז' מסיגי' דביצה ג' ט"ב דל"א דשיל"מ אלא כשהמתיר עתיד לבא עכ"פ. אבל דבר שאין ודאי שיבא המתיר אינו בדין דשיל"מ דפריך התם אמ"ד דביצה שנולדה ביו"ט אסורה מדרבנן ממה דתניא בברייתא וספיקא אסור' ואם נתערבה באלף כולן אסורות אמאי ספיקא אסור הא ספקא דרבנן היא ומשני דמיירו בספק טרפה ופריך אי"ה אימא סיפא נתערבה באלף כולן אסורות איא"ב ספק יו"ט ס' חול הוי דשיל"מ דאפי' באלף ל"ב. אא"א ספק טרפה הוי דבר שאין לו מתירין ותבטל ברובא כו' והשתא מאי פריך דלמא הך דספיקא אסורה מיירי בביצה של ספק טרפה אלא ודאי כל כהאי"ג ל"ה דשיל"מ כו' והושג עליו הכו"פ הא הסוגי' אזלא התם לר' יהודה דאי"ל מוקצה ומסוגי' דא דחולין וע"ז הנ"ל משמע דלר' יהודה טרפה חיה ויולדת א"כ אפילו נימא דמיירי בביצה של ספק טרפה ל"ה דשיל"מ כו'. ולהנ"ל י"ל כיון דקושי' הגמ' אהא דמוקי לה רב דר"ע אליבא דר"י דאי"ל מוקצה היא רק דאמרו אחד ביצה שנולדה בשבת ואי ביצה שנולדה ביו"ט דאין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי כו' אבל כופה עלי' את הכלי בשביל שלא תשבר פי' רש"י ואע"ג דהיא אינה ניטלת מטלטלין את הכלי לצרכה ולאפוקי מדר' יצחק דאמר בשבת מ"ג ע"א אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ומוקי לה בצריך למקומה של כלי וספקא אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות כו' אלא לר' יוסף ור"י דאמרו משום גזירה ספיקא דרבנן היא ולקולא סיפא אתאן לספק טריפה כו' ספק טהרה דבר שאין לו מתירין היא ותבטל ברובא כו' ובשבת מ"ב ע"ב אמתני' דאין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן כו' אמר חסדא אעפ"י שאמרו אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופה עלי' כלי שלא תשבר פי' דמדיוקא דמתני' שמעינן לה דדמי לנותן כלי תחת הנר לקבל בו שמן אבל כופה עלי' כלי ולא תימא אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל ומפרש ר' יוסף טעמי' דר' חסדא משום דקא מבטל כלי מהיכנו ור' יצחק אמר כשם שאין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כך אין כופין עלי' כלי בשביל שלא תשבר קסבר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ופריך עלי' מהא דתניא אחת ביצה שנולדה בשבת וא"ב שנולדה ביו"ט אין מטלטלין לא לכסות בה את הכלי כו' אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר ומוקי לח בצריך למקומו כו' א"כ משמע לר' יוסף דטעמי' דר"ח משום מוצקה והך ברייתא דאחת ביצה שנולדה בשבת כו' אזלא אליבא דר' חסדא ולמש"כ דסוגיא דתמורה "א ע"ב דלר' חסדא טריפה אינה חיה דאליבא דר' יהודה הוא דמוקי לה הכי ר' חסדא כו' ואליבא דר' חסדא ס"ל לר' יהודה באמת טרפה אינו חיה, א"כ א"ש הוכחת הש"ך כיון דסוגי' דביצה אוקמה מתני' דביצה שנולדה ביו"ט אליבא דר' יהודה דאי"ל מוקצה א"כ לר' יוסף ולר"י דאמרו משום גזרה דר' יוסף לשיטתי' בסוגי' דשבת הנ"ל כר' חסדא דאבל כופה עלי' את הכלי ואע"ג דהיא אינה נטילת מטלטלין את הכלי לצרכה ולאפוקי מדר' יצחק דהתם כו' דהך ברייתא דאחת ביצה שנולדה השבת ושנולדה ביו"ט אי"מ אותה כו' אבל כופה עלי' את הכלי כו' אתי' שפיר לר' חסדא כו' וע"ז פריך אימא סיפא נתערבה באלף כולן אסורות אאב"ש ס' יו"ט ס' חול דשיל"מ כו' אא"א ס' טרפה דשאיל"מ היא ותבטל ברובא כו' דלר' יהודה אליבא דר' חסדא טרפה אינה חיה ואינו מוליד א"כ מדקאמר דהוי דבר שאין לו מתירין אף די"ל דמיירו בביצה של ספק ע"כ משום שאין ודאי שיבא המתיר ול"ק קושי' הכו"פ

ועפי"ז י"ל גם המשך הסוגי' שם וכי תימא ביצה חשובה ולא בטילה הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו כו' ניחא לר"ל כו' דבחולין מ"ב ע"ב ס"ל לר"ל טריפה אינה חיה ע"ש א"כ אפי' אי נוקמה בביצה של ספק טריפה כדברי הש"ך ל"ה דשיל"מ ואפי"ה אפי' נתערבה באלף כולן אסורות אלא לר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו ולסוגי' דנדה כ"ד הנ"ל ס"ל לר' יוחנן דטריפה חיה א"כ בלא חידושו של הרשב"א דדבר שאין ודאי שיבא המתיר אינו בדין דשיל"מ הו"א דקושי' הגמ' אא"א ספק טריפה דבר שאיל"מ היא ותבטל ברובא פירושא משום דטריפה חיה ויולדת כקושי' הכו"פ א"כ לר' יוחנן מאי איכא למימר כו'

אמנם נתיישבתי דאפי' לחידושינו דסוגי' דביצה לר' יהודה אליבא דר' חסדא דטרפה אינה חיה י"ל דשפיר כ' הרב בית יוסף חידוש דין זה דחילוקא אי הוי דשיל"מ דבר שהמתיר עתיד לבא עכ"פ דוקא כו' בשם יש מי שאומר שהוא הרשב"א אף שלא מצינו מי שחולק עליו ול"ק עליו קושי' הש"ך משום דפשטא דסוגי' דביצה הנ"ל משמע נמי הכי כו' כנ"ל משום דבלאו חידושו של הרשב"א ל"ה משמע סוגי' דביצה לדידן לפרשה במה דמקשה דלבטול ברובא ול"ה דשיל"מ משום שאין המתיר עתיד לבא עכ"פ, דנודע דברי הרשב"א בתשו' מש"כ להוכיח מעובדא דגמ' חולין נ"ז ע"ב הנ"ל ברחל אחת שנקדר