בית אבא ז

אמונה ובטחון בד' כשמת תלאה בגלגל חמה שנשכיל ממנו לאמונה בד' וללכת בדרך התורה וכאשר לא מחו שמש בכבוד המקום ירו בהם חצים ומאורים כבנדרים הנ"ל וז"ש כאשר פני חמה דומין לשק שאינם מאירים להשיג האמונה היראה והתורה והדור נתקלקל מלהאיר בארץ באמונתו ותורתו אז רוע המעשים גורמים שאלו החצים באים בחצי רעב לסימן שנמחה בכבוד שמים ונשוב בתשובה

וז"כ גמ' דשבת מ"ג בא וראה כמה קשין מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית ולא איברו מזונותיו וכו' בכתובות ח' חדא יצירה הוה ובברכות ס"א דו פרצופין ויבן לח"א פרצוף, א"כ בשעת הבריאה הי' לאדה"ר אלו איברי הגוף כמו להאי גברא אלא שאח"כ נשתנו אצל שאר כל בנ"א ואצלו נשתנו לדמעיקרא וז"ש שיכול להיות ג"כ לסימן להתעוררת לתשובה מדוע קשה עלינו התשובה כ"כ בדמותה למזונות הלוא נשתנו עלינו סדרי בראשית ירצה הלוא גם עלינו עברו כעת בר"ה סדר בראשית שנברא העולם בא' בתשרי והיום יום שבת נשתנה יום תשובת אדה"ר כמו בהאי גברא שנשתנה אצלו וחזר כמו שהי' אדה"ר באברים אלו כאשה וא"כ אמאי לא איברו מזונותינו מדוע לא נשים גם אנו לב לחזור כיום לתשובה והלוא גם ע"ז ציוה יהושע ע"י שוטריו להכין לנו צידה תשובה עכ"פ ליום השלישי יוהכ"פ הגדול והנורא הבע"ל ובפרט שיום זה ש"ת גורם בזמן החוזר שנשתנו סדרי בראשית שהיום עשה אדה"ר תשובה בפעם ראשונה, גם הושע צווח שובה ישראל עד ד' אלוהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ד' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו שפשטותו מורה באמרו קחו עמכם דברים דוגמת הכינו לכם צידה שצוה יהושע וכ"כ אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, שיקבל תשובתינו ונקח הצדה שהכינו בטוב בשילום פרים שפתינו שאמרו בשבת קכ"ט ע"ב מכריז רב מאה קרי בזוזא מאה רישי בזוזא מאה שפמי ולא כלום. א"ר יוסף כי הוינא בי ר"ח יומא דמפגרי בי רבנן אמרו האידנא יומא דשפמי היא ולא ידענא מאי קאמרו. דרב אכריז מאה דלועין שוין זוזא. דקמל"ן דדלועין בכלל ירק הן כבנדרים נ"ד ע"ב ובירק אמרינן בעירובין נ"ה ע"א כל עיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאין לדור בתוכה דירק סם חים, ואינן נוטלין מאור עיני' לסמל מלאכת עינים לתורה ומצות, וכ"כ מאה רישי שוין זוזא, אבל מאה שפמי לבד אינן שוין כלום. דבשפתים לבד אין מתקנין מידי וע"ז אר"י דיומא דמפגרי רבנן שאינן באים לבהמ"ד אמרו יומא דשפמי לבד הוא שלא תקנו ביום זה כלום ול"י מאי קאמרו. דכיון שידעו שלא עשו אין השפתים שוין כלום ל"ל כלל לקרוא ליום זה יומא דשפמיא. דכ"כ הי' יכולין לקרוא יום שאין שוי' כלום. שצ"ז אמר הושע ונשלמה פרים שפתינו שאף שהשפתים לבד אינן שוין כלום אבל אנן ונשלמה פרים עבודה נעבוד עבודת קרבנות עם הראש וכל הגוף ע"י שלקחנו דברים שהכינו לנו צידה מקודם במאור והשכלת עינים מקודם לראות הנולד

וז"ש בשבת ק"ט ע"א ר' אבא זבין בתליסר אסתירי פשוטי בישרא מתליסר טבחא ומשלים להו אצינורא דדשא וא"ל אשור הייא א"ה שהי' שם י"ג טבחא שמבינים בעסקם בטוב פרים ובהמות. וכדי להשכילם בהבנת שילום פרים שפתינו לקח אצל כל אחד מהם ומשלים להו אצינורא דדשא לעוררם למהר לתשובה בבב"ק פ': דלת הנועלת לא במהרה תפתח. וא"ל אשור הייא א"ה. שרש"י פי' מהר וי"ל נמי שיאשרו ויחזקו הה' שאמרו במנחות כ"ט ע"א מפני מה נברא בה' שעוה"ז דומה לאכסדרה כו' כרעי' תלי' דאי הדר בתשובה מעיילי לי' שיחזרו בתשובה שהלוא הם הם הבקיאים במסחרם להבין ולתקן שילום פדים שפתינו

בב"ק צ"ג ע"א אמרי' אוי לו לצועק יותר מן הנצעק כו' אלא שממהרין לצועק תחילה. להשיב לו ולנצחו בברכות ג' בת קול מנהמת כיונה וצועקת אוי לבנים שהחרבתי בעונותיהם את ביתי כו' אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם. סנהדרין ק"ו ע"א בתחילה הקב"ה דואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר אוי שיצא זה. אבות פ"ו אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. הנביא צועק אוי' סנהדרין צ"ד ע"א רזי לי רזי לי אמר נביא אוי לי עד מתי. ובד"א זוטא ספ"ד אמור אוי לי כי חטאתי אוי לי כי בא מכשול על ידי. וז"ש הגביא הצועק שובה ישראל אמור כי כשלת בעונך אוי לי בי בא מכשול על ידי אבל מני' ובי' נותן תקוה ורוח בטחון לעם בנ"י מפני שהם הנצעקין וממהרין לנצח לצעוק תחילה. קחו עמכם דברים ושובו אמדו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו'

אמרו אליו כל תשא עון בילקוט אמרו אליו כל תשא ולעונותינו לא תשא כו' בסנהדרין ק"ד ע"ב ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב אר"י א"ד בקשו עוד למנות אחד יצאתה ב"ק ואמרה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו. ולא עוד אלא לביתי בנה בז' שנים וביתו בי"ג, בל יתיצב לפני חשוכים ולא השגיחו עלי' יצאתה ב"ק ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת בי אתה תבחר ולא אני. דורשי רשימות הי' אומרים כולן באין לעוה"ב שנא' לי גלעד ולי מנשה כו'. בגיטין פ"ח. וישקוד ד' על הרעה ויבאה אלינו כי צדיק ד"א כו' משום דצדיק ושקוד ויביאה צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים שתי שנה לוגשנתם כו' וז"ש הנביא שובה ישראל עד ד' אלוקיך כי כשלת בעונך והיינו ד' אלוקיך דעל כינוי זו אמרינן במקום אחר שצדקה עשה עם ישראל שהקדים שתי שנה. ע"כ שובה ישראל עכ"פ בעוד שתי שנים לפני יום הדין הגדול והנורא יוהכ"פ. קחו עמכם דברים הכינו לכם צידה מקודם ושובו אל ד' בואו גם אתם להקדים ביתו לביתכם לבקר ביהכ"נ ובמ"ד לתורה ולתשובה קודם אמרו אליו כל תשא כשם שנתת בב"ק לדורשי רשימות כי לכולם יש חלק ויבואו לעוה"ב כי נשאת עונם. ועונותינו לא תשא בתמי'

שבת קט"ו ע"ב ויהי בנסוע הארון פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זו מקומה. עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה (פי' רש"י לעתיד שיהי' כל הפרעניות בטלין ולא ידאגו לפרעניות ויצר הרע בטל) ולמה כתיבה כאן להפסיק בין פרעניות לפרעניות. פרעניות שני' מה הוא ויהי העם כמתאוננים. פרעניות ראשונה ויסעו מהר ד' מלמד שסדו מאחרי ד' והיכן מקומה בדגלים, ותוס' מביאו המדרש ויסעו מהר ד' דרך שלשת ומים לא אמר להם לישראל אלא מהלך יום אחד והם ברחו ונסעו מפי עצמן מהלך שלשת ימים ולילה אחד כתינוק הבורח מבית הספר ואעפ"כ לא עזבן הקב"ה אלא וארון ברית ד' נוסע לפניהם. ובילקוט בהעלותך רי"א אלו זכו ישראל שלשת ימים הי' נכנסין לארץ שנא' וארון ברית ד' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים כו' ר' בנאה אומר ליום אחד הי' נכנסין שנא' היום אתם יוצאים והי' כי יביאך כו' איבח"א כיון שעלו פרסות רגליהון מן הים הי' נכנסין כו' ובילקוט פ' במדבר כיצד הי' שרויים והלויים יחנו סביב למשכן משה אחרן ובניו סמוכין להם