בית אבא עה

אהרן על קרנותיו אמת דמערבין לקרנות ולפי"ז שפיר י"ל כיון דאמרי' שם נמי דיש עת לשבעים שנה דמבעי"ל גם לר' יהודה לדרוש סיפא דקרא מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר דעכ"פ כפרה זו לא תהא פחות מאחת בשנה וממילא נשמע נמי דאין חיצון מכפר אדידי' ואמאי דעביד פנימי ונפק"מ לטומאה דאירעה בין זה לזה שאין אחד מקרבנות השנה מכפר כפרה זו אלא זה בלבד ועפי"ז י"ל בד' התוס' שם ד"ה לטומאה במש"כ לפרש דלהכי לא קאמר ונפק"מ להיכא דלא עביד פנימי כדקאמר לעיל דפנימי קרב קודם חיצון ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון, והק' הגרע"א בהגהות הש"ס בשם מעין החכמה הא אי אפשר לעשות פנימי בלא הגרלה כו' דהתוס' בשיטתם למנחות הנ"ל דלר' יהודה אליבא דר' יוחנן דריש אחת למערבין בקרנות דע"כ דמפרש סוגי' דשבועות אליבי' כנ"ל שק' דלר' יוחנן אליבא דר' יהודה הגרלה לא מעכבי בליכא אלא חד דר' יוחנן לשיטתי' גם בסוגי' דיומא ס' ע"א דפליגי ר' יהודה ור"נ בכל מעשה יוהכ"פ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום דלר"י רק בדברים הנעשים בפנים אבל דברים הנעשין מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשה כו' דאמר ושניהם מקרא אחד דרשו והיתה זאת לכם לחוקת עולם אחת בשנה כו' ובדף ל"ט ע"ב ס' ר' יוחנן דאף עליית גורל אינה מעכבת וכ"ש הנחה ופליג על ר' ינאי כו' אליבא דר' יהודה דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ לא מעכבי כו"ע ל"פ דל"מ כי פליגי אליבא דר' נחמי' כו' איכא דאמרי אליבא דר"נ כ"ע ל"פ דמעכבה כי פליגי אליבא דר' יהודה מ"ד ל"מ כר' יהודה כו' ובתוס' סוף ד"ה ואזדו כ' דהא דמשמע מכמה דוכתא דלר' יהודה במת אחד מהם משהגריל דיביא שנים אחרים ויגריל לא יקשה למ"ד כאן דלר"י הגרלה לא מעכבא דהיינו לר' יוחנן משום דכל היכא דקרינן בי' ולקח שני השעירים קרי בי' נמי ונתן על שני השעירים גורלות כו' והא דישפך הדם כשמת המשתלח לאו משום הגרלה הוא אלא משום דבעינן ולקח את שני השעירים שיהו נקחין כאחת אי נמי כיון דהוקבעו כבר כאחת אם מת אחד מהן גם השני ידחה הילכך צריך להביא אחרים כו' א"כ משמע דבליכא אלא חד כיון דלא קרינן בי' ולקח את שני השעירים לא קרינן בי' נמי ונתן על שני השעירים גורלות ולהכי הגרלה לא מעכבה וע"כ שפיר כ' התוס' לשיטתם דיעשו פנימי ולא החיצון כנ"ל

ואמנם גוף קושי' התוס' מנחות הנ"ל היכי מסיק ר' יוחנן דטעמא דר' יהודה מהך קרא הא בחולין ע"ט ע"א מסקינן דר"י ספוקי מספקא לי' אי חוששין לז"א ומד"ס חוששין סובר דלחלק ל"צ קרא כר' יונתן ולדידי' אין מערבין לקרנות כו' נ"ל לתרץ דסוגי' דחולין אזלא התם לרבא דאמר זה בנה אב כ"מ שנא' שה אינו אלא להוציא את הכלאים ובאותו ואת בנו שה כתיב א"כ נימא דאוא"ב כלאים לא אלמה תניא אוא"ב נוהג בכלאים ועכצ"ל דאו לרבות את הכלאים ופריך האי או מבעי"ל לחלק דסד"א עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מחייב קמ"ל כו' ומשני לא מאותו נפקא הניחא לרבנן דמייתר להו אותו אלא לחנני' דלא מייתר לי' אותו לחלק מנ"ל ומשני דלחלק ל"צ קרא דס"ל כר' יונתן כו' ולמסקנה דלר"י ספוקי מספקא לי' אי חוששין לז"א ס"ל נמי כר' יונתן ולסוגי' דיומא הנ"ל ע"כ דס"ל נמי אין מערבין לקרנות ול"ל מהך קרא ומה"ט י"ל ס"ל לרבא בזבחים פ"א ע"א להק' מברייתא דוהקריבו בנ"א את הדם וזרקו את הדם מה ת"ל דם דם כו' משום דלשיטתי' בסוגי' דחולין הנ"ל דכ"מ שנא' שה אינו אלא להוציא את הכלאים ואו לרבות את הכלאים כו' א"א ללמוד מולקח מדם הפר ומדם השעיר כו' וכדכ' גם בתוס' מנחות שם דמד"ס אין מערבין נפק"ל עולין ומב"מ מדכ' דם דם כו' או מקודש הם דלימד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקריבין לגבי מזבח כבסוגי' דתמורה ה' ע"ב וזבחים שם ובבב"ק ע"ח ע"א פריך אלא הא דאמר רבא כ"מ שנא' שה אינו אלא להוציא את הכלאים למאי הילכתא אי לקדשים בהדיא כ' בהו כו' אלא כי איתמר דרבא לענין פטר חמור כדתנן אין פודין לא בעגל כו' ולא בכלאים ולר"א דמתיר בכלאים דתנן ר"א מתיר בכלאים מפני שהוא שה למאי הילכתא כו' לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דאסור באכילה כו' ודלא כר' יהושיע דאי ר"י משה כשבים ושה עזים נפק"ל עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה כו' ובבכורות ז' ע"א פריך למימרא דר"ח ס' זה וזה גורם מותר והא איפכא שמעינן להו ולד טריפה רא"א לא יקרב לגבי מזבח ורי"א יקרב ומשני בעלמא ס' ר"א זוז"ג אסור וש"כ דא"כ נכתב קרא שה כשבים ועזים שה ושה ל"ל ש"מ שה מכל מקום ור' יהושיע א"ל בעלמא זוז"ג מותר והכא א"כ ליכתוב קרא קרא שור כשב ועז כשבים ועזים ל"ל ש"מ עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה. וכ' בתוס' ד"ה והא לפרש דלמ"ד טריפה יולדת ניחא דפליגי בזוז"ג אלא למ"ד אינה יולדת מוקמי פלוגתתם בחולין נ"ח ע"א בעובר ירך אמו ונתעברה ולבסוף נטרפה כו' והנה בבכורות ג' ע"א אמרי' וכמה תהא שותפות של עכו"ם ותהא פטורה מן הבכורה איתמר ר' חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה במאי קמיפלגי בטריפה חיה למ"ד דבר שעושה אותו טריפה קסבר טריפה אינה חיה כו' ומה שהק' התוס' מסוגי' דתמורה י"א ע"ב דמשמע איפכא דרח"א מודה ר' יהודה בדבר שעושה אותה טרפה ורבא אמר בדבר שעושה אותה נבלה דס"ל כמ"ד טרפה חיה ור' חסדא ס"ל דטריפה אינה חיה י"ל דהתם בדר' יהודה קמיפלגי דבמתני' דחולין נ"ו א"ר יהודה אם נטלה הנוצה פסולה כו' ובדף נ"ו ע"ב שם ותרנגולת הי"ל לרשב"ח שנטלה נוצה שלה והניחה בתנור כו' וגידלה כנפיים כו' והיה עושה ד"ז כדי להוציא מלבו של ר"י ודילמא ס' ר"י טרפה משבחת א"כ במידי דמטרפה בה כו' וכ' בתוס' דלא גרסי' יולדת, ועוד הא אמרי' בע"ז ט"ז ע"א גבי ר"י מתיר בשבורה א"ל והלא מרביעין עלי' זכר א"ל לכשתלד אלמא לא מקבלה זכר, ומיהו יש לחלק בין טריפת חתיכת רגלים לשאר טרפות, וכבר עמדו המפו' בקושי' הבנת דהתוס' אלו וסתירת סברתם בדבריהם בע"ז שם דנראה דס"ל לר"י דטריפה אינה יולדת וכן נראה דאינה חיה וע"כ י"ל דר"ח ורבא אליבא דר"י פליגי דלר"ח ס' ר"ו טריפה אינה חיה וכ"ש דאינה יולדת ולרבא ס' ר"י דטריפה חיה ויולדת, אבל בסוגי' דבכורות היא דפליגי בדינא לדידהו ס"ל לרבא דטריפה אינה חיה ולר' חסדא ס"ל דחיה וע"כ כיון דלרבא לדידי' טריפה אינה חיה וכ"ש דאינה יולדת ל"ל כאוקימתת הש"ס בבכורות ז' ע"א דר"א ור"י פליגי בזוז"ג ע"כ וצ"ל לרבא דפליגי בעובר ירך אמו דלר"א ה"ט דלא יקרב לגבי מזבח משום דעובר ירך אמו כדמצינו בתמורה כ"ה ע"ב דרצה רבא לאוקמה שם דגם ר' יוחנן ס"ל דעובר ירך אמו הוא ורק דס"ל נמי דאדם מתכפר בשבח הקדש ע"ש וע"כ ליל לרבא כאוקימתת סוגי' דבכורות ז' ע"א הנ"ל לר"א דס"ל טריפה חיה ויולדת ובולד טרפה ה"ט דלא יקרב לגבי מזבח משום דזוז"ג אסור ושאני הכא דא"כ נכתוב קרא שה כשבים ועזים שה ושה ל"ל ש"מ שה מ"מ. והיינו דלר"א אי הוי' כ' שה כשבים ועזים היה במשמע לאסור כלאים במין שאין דומה למינו ורק משום דכ' שה ושה לא נתמעט כלאים אף שאין שניהם מין