בית אבא עד

מצה בכל מושבות אף שאי אפשר לאכלו עם הפסח משום שאינו נאכל בכ"מ אלא בירושלים דכריכה רק לכתחילה ולא לעכב בדיעבד, ומשמע שפיר למעט גם ביכורים דאינה נוהגת רק בארץ מבארצך בזמן שאין ביהמ"ק קיים כיון שאינה נאכלת אלא בירושלים שאין יוצאין בה דאם תאמר דיוצאין במצה של ביכורים נאמר דהיא אדרבה משום שאינה נאכלת אלא בירושלים כמו הפסח ובעינן על מצות ומרורים יאכלוהו דכריכה מעכבה אף בדיעבד כנ"ל. נמצא דהמיעוט ממושבותיכם לביכורים הוא נמי מלימודא של יאכלוהו מצות ומרורים יאכלוהו כנ"ל. וע"כ ל"ק דמושב מפרש לקרא דעל מצות ומרורים אף בזמן דליכא פסח דכריכה רק לכתחילה ולא. לעכב בדיעבד א"כ משמע מזה דלר' אלעזר כריכה רק לכתחילה הוא ולא לעכב בדיעבד כהילל וא"כ משמע מינה דאין מצות מבטלין זא"ז כס' התוס' פסחים קט"ו ע"א הנ"ל דאי מבטלין א"כ איצטריך קרא הכא להתיר כריכה ולומר דהכא לא מבטלה כו' וע"כ קאמר דר"א יליף דאיסורין אין מבטלין זא"ז ממצות דאין מבטלין זא"ז מכריכה כהילל בשיטתי' הנ"ל וזה י"ל נמי אליבא דר"ל בשיטתי' הנ"ל עפ"י ד"ה תוס' פסחים ל"ו ע"ב ד"ה דאמר לר"ל לקמן ל"ח ע"ב חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון כו' אליבא דר"א ע"ש אבל לרבנן דפליגי אהילל ופי' קרא דעל מצומ"ר יאכלוהו דאף בדיעבד כריכה מעכבה ושמעינן דבעלמא מצות מבטלות זא"ז ושאני הכא דגלי קרא כבתוס' בדף קט"ו ע"א הנ"ל ע"כ צ"ל דגלי קרא לחובה דמצה בזה"ז ואהדרי' קרא לחיובא דכריכה בקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו דאפקי' מהיקישא בזה"ז דליכא פסח. וזה היה אפשר לומר בכוונת התוס' קידושין ל"ז ע"ב ד"ה מושב שהקשו דבסוף ערבי פסחים מפיק מיני' לקבעו חובה בזה"ז וי"ל דשמא תנאי היא דהאי תנא מפיק לי' מבערב תאכל מצות ועי' במהרש"ל ומהרש"א שהרעישו עליהם וכוונו על מימרא דרבא בדף ק"כ ע"א דנפק"ל מבערב תאכל מצות ושם אין זכר ללימוד ממושבותיכם. ולהנ"ל אפשר י"ל דהתוס' כוונו על דף ק"כ ע"ב שהיא ג"כ מימרא דרבא אכל מצה בזה"ז אחר חצות לראב"ע לא מצא ידי חובתו פשיטא כיון דאיתקש לפסח (בקרא דעל מו"מ) כפסח דמי מהו דתימא הא אפקי' קרא מהיקישא קמ"ל דכי אהדרי' קרא למילתא קמייתא אהדרי' כו' וע"ז כוונו התוס' להק' איך אמרי' הכא כיון דכ' על מצו"מ הא דוקא בזמן דאיכא פסח כו'. הא בסוף ע"פ מפיק מיני' היינו מקרא זה בעצמו דעל מצות ומרורים יאכלוהו דאמרי' קמ"ל דכי אהדרי' קרא למילתא קמייתא אהדרי' לענין יציאת ידי חובתו דנקיט לקבעו חובה בזה"ז וע"ז תי' דהיינו לרבנן דפליגי אהילל דכריכה אף בדיעבד מעכב ובעלמא מצות מבטלות זא"ז צ"ל דשאני הכא דגלי קרא, היינו דהאי תנא מפיק לי' מבערב תאכלו מצות וע"כ בתר הך לימודא היא דאמרי' דאהדרי' קרא וגלי לן טעמי' דהכא אין מבטלין זא"ז אבל בעלמא מצות מבטלות זא"ז כנ"ל. וע"כ ל"ר נמי קושי' השע"א הנ"ל דהרא"ש לשיטתי' בפירושו למתני' דערלה מעלה את כה"כ כר' אלעזר אף בקצ"ט דמבטלין זא"ז ע"כ אף שלא נתבטלה הערלה עדיין מ"מ כיון שהיא יותר מששים ואין בה כדי נו"ט אף שהיא מבא"מ מבטלין זא"ז הרי דאף לר' אלעזר איסורין מבטלין זא"ז כל שלא יתן טעם כשהיא בששים א"כ אין שום הוכרח לומר דר"ל פליג על ר' אלעזר דלדידן דלא קימ"ל כרשב"ג מתני' דהעושה עיסה מן החיטין ומן האורז דאם יש בה טעם דגן חייבת בחלה היינו אף שאין בה כשיעור דגן בחיוב חלה כנ"ל ואין מבטלין זא"ז אין קשי' על ר"ל דהא דאמר דאיסורין מבטלין זא"ז היינו באין בו נו"ט כנ"ל וע"כ הביא במכוון שתי הוכחות אלו לדינא היינו מימרא דר"ל דאיסורין מבטלין זא"ז מתני' דערלה מעלה ומבטלת את כה"כ דחדא פירושא לאידך דגם בנ"ט זיתי היתר שנפלו זית חלב וזית דם דמבטלין זא"ז וה"ה למעלה מששים כמו ערלה מעלה ומבטלת לכה"כ לר"א בקצ"ט לבד כל שיהי' אח"כ היתר מאתים ואי"ב נו"ט דגם לר"א איסורין מבטלין זא"ז בכה"ג כר"ל ולא פליגא עלי' כנ"ל

ועפי"ז י"ל קושי' התוס' במנחות כ"ב ע"ב ד"ה מכאן לעולין שאי"מ זא"ז שהק' תיפוק לי' משום דאין מצות מבטלות זא"ז כבפסחים קט"ו ע"ב גבי הילל שהיה כורך פסח מצה ומרור ובזבחים ע"ט ע"ב לר"א כשם שאין מצות מבטלות זא"ז כך אין איסורין מזא"ז כו' דכיון דהך לימודא אזלא לר' יוחנן דאמר דר' יהודה ורבנן מקרא אחד דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדם השעיר רבנן ס' מכאן לעולין שאי"מ זא"ז ור' יהודה ס' מכאן למב"מ שאינו בטל כו'. ולהנ"ל כיון דלר' יוחנן לשיטתו עפ"י סוגי' הירו' פ"ק דחלה ילפינן דמצות אין מבטלות זא"ז מאיסורין שאי"מ זא"ז והיינו אחר שי"ל הוכחה ולימוד דאיסורין אי"מ זא"ז ילפינן מני' למצות דאי"מ זא"ז כנ"ל אבל לא להיפך ע"כ ל"ל דנילף איסורין ממצות כל שאין עוד לימוד אמצות דאי"מ זא"ז כ"ש דאין ללמוד איסורין ממצות ולה"ק דאין עולין מבטלין זא"ז כנ"ל. והנה אתי' התוס' שם אקושיתם היכי מסיק ר' יוחנן דטעמא דר"י מהאי קרא דולקח מדם הפר וגו' הא לסוגי' דחולין ע"ט ספוקי מספקא לי' לר"י אי חוששין לזרע אב כחנניא ולא בעי או לחלק והיינו כר' יונתן ולסוגי' דיומא נ"ז ע"ב לר' יונתן אין מערבין לקרנות ותי' דנהי דר' יונתן לא דריש אחת ר' יהודה אחת בשנה דריש וקסבר דמערבין כו'. הקשיתי הא מתני' דשבועות ב' ע"ב דקתני אין בה ידיעה בתחילה אבל י"ב ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויוהכ"פ מכפר שנא' מלבד חטאת הכיפורים ע"מ שזה מכפר ז"מ כו' אזלא לר' יהודה ובגמ' בדף ח' ע"ב שם פריך מכדי איתקושי איתקוש להדדי וניכפר פנימי אדידי' ואדחיצון ונפק"מ להיכא דלא עבד חיצון. ומשני א"ק אחת (וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה ובמזבח הפנימי כתיב רש"י) כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות ונכפר חיצון אדידי' ואמאי דעביד פנימי נפק"מ לטומאה דאירעה בין זה לזה ומשני דא"ק אחת בשנה (והיינו סיפא דהך קרא דוכפר אהרן וגו' אחת בשנה יכפר רש"י) כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה כו' א"כ לר' יהודה האי אחת בשנה מבעי"ל דכפרה אחת מכפר ואי"מ שתי כפרות ודכפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה א"כ ל"ל דאתי' נמי לדידי' לדרשא דקרנותיו אחת דמערבין לקרנות. ונ"ל עפ"י פי' הגר"א מווילנא זצ"ל להספרא וילקוט פ' אחרי מובא בס"ס חיי אדם על יו"ד א"ר יהודה צער גדול הי"ל למשה בד"ז כו' ואל יבא בכל עת אל הקדש בזאת יבא אהרן וגו' יש עת לשנה יש עת ליום יש עת לשנה כו' דאהרן היה יכול לכנוס בכל עת לקדשי קדשים רק שיעשה כסדר הזה כו' ולד' הספרא לפי' הגר"א ע"כ דל"ל לר' יהודה למודא דאחת בשנה דכפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה כיון דאהרן היה יכול לעשות סדר עבודת יוהכ"פ בכל עת ולכפר על בנ"י א"כ גם קושי' הש"ס הראשונה דנכפר פנימי אדידי' ואדחיצון ונפק"מ להיכא דל"ע חיצון אין הוכרח לתרץ משום דא"ק אחת כפרה אמת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. דבלא"ה י"ל דאתי' לי' הא מקרא דוכפר על הקודש מטומאת בנ"י דכ' בשעיר הנעשה בפנים ודרשינן מטומאת בנ"י ולא כל טומאות כדלעיל בגמ' ז' ע"ב דבברייתא זו מוזכר דברי ר' יסודה דכשם דממעט מולא כל טומאות דאינו מכפר על ג' טומאות כ"ש די"ל דממעט דאינו מכפר ב' כפרות וע"ש בתוס' ד"ה יש שהק' באמת קושי' זו א"כ שפיר י"ל דלר' יהודה מיותר רישא דקרא דוכפר