בית אבא עג

אפי"ה מבטלין ומעלין זא"ז משום אף דל"ה רק בקצ"ט כיון שהיא למעלה מששים ורק דגזיה"כ היא דערלה אינה בטילה בששים מ"מ לאו משום נתינת טעם הוא רק משום גזיה"כ לערלה דאינה בטילה רק במאתים ותרומה במאה אבל הנתינת טעם דשיעורו בששים כבר נתבטל ואין מציאת שיבא עוד לידי נו"ט אף דהוה כאיסורין העומדין בפ"ע מבטלין ומעלין זא"ז כשאר מין במינו בתערובת דמבטלין זא"ז לר' יוחנן וע"כ שפיר אמר דלר' אלעזר אין איסורין מבטלין זא"ז והיינו כשיטתי' הנ"ל במב"מ כשכל איסור בפ"ע ולא בתערובת אבל בתערובת אף מב"מ כל שא"א לבא לידי נו"ט איסורין מבטלין זא"ז וכן באינו מינו כשאין נו"ט כגון למעלה מס' כערלה דמבטל ומעלה לכה"כ אף בקצ"ט כיון שא"א לבוא לידי נו"ט ובעיסה דחמשת המינים דאין חייבין על חלתן דמבטלין זא"ז משום של"ה החיוב והאיסור קודם התערובת ונולד בתערובת וז"ש דילפינן למצות דאין מבטלין זא"ז לכריכה דפסח מצו"מ דהילל מאיסורין שאין מבטלין זא"ז כשהיה כ"א בפ"ע דה"נ בדיעבד א"צ לכרוך הוה פסח מצה ומרור כ"א חיוב בפ"ע ובכה"ג נפק"ל מאיסורים שאין מבטלין זא"ז. אבל סוגי' דזבחים דאזלא לר"ל דאמר סתם דאיסורין מבטלין זה את זה ולשיטתי' בירוש' חלה הנ"ל דהלכתא כרשב"ג דלעולם א"ח בחלה אא"כ איכא שיעור חיוב דגן ה"ט דמתני' דהעושה עיסה מן החיטין ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייבת בחלה ואדם יוצא בה יד"ח בפסח משום שי"ב שיעור חיוב חלה מהדגן ומשו"ה אין מבטלין זא"ז אבל בליכא שיעור חיוב חלה מהדגן מבטלין זא"ז אף באינו מינו. וגם הא דירוש' פ"ק דחלה העושה עיסה מחמשה מינין דאין חייבין על חלתן ד"ת ניחא דמבטלין זא"ז אף באינו מינן דנו"ט ברוב לאו דאורייתא, וכיון דלר"ל איסורין מבטלין זא"ז אפי' באו"מ לא צריכין לחלק אליבי' בין נולד החיוב והאיסור בתערובת כו' א"כ לר"ל אליבא דרשב"ג אין ללמוד מאיסורין למצות ולכריכה דהילל דמשום דמצות אין מבטלין זא"ז כמו איסור היא דאין הפסח מצו"מ מבטלין זא"ז דלדידי' לא חלקינן בין כ"א איסור וחיוב בפ"ע לנולד בתערוב' כנ"ל וע"כ א"ש הא דסובר ר' אלעזר בערלה דמעלה את כה"כ אף בקצ"ט משום דאיסורין מבטלין זא"ז כנ"ל

ולפי"ז י"ל גם לר"ל עפ"י מה שהעירותי בבעי' דירו' פ"ב דערל' הל' א' לר' אליעזר נפלו ג' קבין של ערלה ושלשת קבין של כה"כ כאחת מהו והיינו או מדמינן להו כנפלו בזה אחר זה דמעלין ומבטלין זא"ז או לא משום דנפלו כאחת כו'. דאמאי לא פשוט לה מהא דמפרש ר' אלעזר שיטת ר' אליעזר ערלה מעלה לכה"כ אף בלא נפלה למאתים אלא לתוך קצ"ט א"כ ל"ה עוד החולין מתקנת ואפי"ה מבעלין הערלה לכה"כ לדידי'. משום דידוע דר' יוחנן הוא שסידר את הירוש' ולדידי' איסורין אין מבטלין זא"ז באינו מינו אף בתערובת כשכל אחד היה איסור בפ"ע ואף שפירשנו אליבי' גם הא דר' אלעזר דמבטלין ומעלין הערלה לכה"כ אף בקצ"ט משום שכל שלמעלה מששים מסתמא אין בו נו"ט והוי כמב"מ בתערובת דמבטלין זא"ז אף לר"י כנ"ל. מ"מ כיון דקאי אמתני' שם דר' אליעזר אומר מצטרפין בנו"ט אבל לא לאסור ע"כ מיירו בגוונא דיכול להיות נו"ט אף בקצ"ט ובכה"ג לר' אלעזר אליבא דר' יוחנן אין איסורין מבטלין זא"ז, וע"כ לא פשוט להאיבעי' מדר' אלעזר דלא למאתים אלא לקצ"ט אבל לר"ל דאף באינו מינו ונו"ט איסורין מבטלין זא"ז שפיר היה יכול לפשוט האיבעי' מדר' אלעזר גם לר' אליעזר, ושפיר י"ל לר"ל הא דמצינו בסתמא דר' ר' אלעזר סובר דאין איסורין מבטלין זא"ז דהיינו מתני' דהעושה עיסה מן החיטין ומן האורז אם יש בה בנו"ט חייבת בחלה ואליבא דרשב"ג דלעולם א"ח בחלה אא"כ יש בה כשיעור חיוב חלה בדגן אבל נו"ט ברוב לבד גם לר"א לאו דאורייתא ואיסורין מבטלין זא"ז ולא פליגא ר"ל ור' אלעזר כלל. וע"כ כשהש"ס אומר דפליגא על ר' אלעזר והיינו דר' אלעזר סובר דאיסורין אין מבטלין זא"ז ע"כ לא מסברת השקו"ט דענינא דסוגיא ושיטתם הנ"ל קאמר הכי, חדא דאין הוכרח מסוגין דאזלא לר"ל לומר דר' אלעזר פליג עם ר"ל אדרבה מסוגין נראה לומר איפכא דלא פליגא ר"ל ור"א בהא אי איסורין מבטלין זא"ז אלא דאזלו בחדא שיטא, וע"כ מהפך הש"ס בזבחים סדר הלימוד דהירוש' דיליף מצות מאיסורין דלא שייכא למימר הכי אלא לר' יוחנן דל"ל דרשב"ג ואפי' באין בה שיעור חיוב חלה חייבת עיסה מן החיטין ומן האורז בחלה ואין איסורין מבטלין זא"ז אלא בליכא נו"ט ובעשה עיסה מה' מינין דא"ח אחלתה דמבטלין זא"ז משום דנולד האיסור בתערובת ומינה ילפינן לכריכה דהילל דאין מצות מבטלין זא"ז דקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו פירושו דבדיעבד יוצא בלא כריכה ולכתחילה בעי כריכה ולהכי לא הוי נולד החיוב והאיסור בתערובת ואין מבטלין זא"ז כנ"ל משא"כ לר"ל דהלכה כרשב"ג ואין מבטלין זא"ז בעיסה מן החיטין ומן האורז משום דיש בה שיעור חיוב חלה מהחיטין מיירו אבל בלא"ה גם בעיסה מהי מינים אף דמבא"מ היא אין חייבין אחלתה דאיסורין מבטלין זא"ז ואין חילוק לנולד החיוב והאיסור בתערובת לקודם. וע"כ גם לר"א אף אי קאמר בסתמא דס' דאיסורין אין מבטלין זא"ז אין ללמוד מצות וכריכה מאיסורין כנ"ל ע"כ הוכרח הש"ס באמרו דר' אלעזר פליג על ר"ל בהא דאמר איסורין אין מבטלין זא"ז לומר דהיינו משום דיליף איסורין ממצות אף דמצות מאיסורן לא מצי יליף, ועיקר מה די"ל דלמד איסורין ממצות היינו עפ"י סוגי' דקידושין ל"ז ע"א דר' אלעזר אומר אף החדש ואיבע"ל ר"א לקולא פליג או לחומרא פליג וה"ק ת"ק חוץ מן הערלה ומכה"כ דהילכתא גמירי לה אע"ג דאי"ל חובת קרקע היא אבל חדש בחו"ל לא מ"ט מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ואתא ר' אלעזר למימר אף חדש נוהג בין בארץ בין בחו"ל מ"ט מושב בכ"מ שאתם יושבים כו' ת"ש דאמר אביי מ"ת דפליג עלי' דר"א ר"י הוא דתני' ללמדך שכ"מ שנא' מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דר"י כו' מדאמר אביי מ"ת דפליג עלי' דר"א ר"י ש"מ ר"א לחומרא פליג ש"מ כו' מושב דכ' רחמנא גבי מצה ומרור ל"ל איצטריך סד"א הואיל וכ' על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמ"ל. והעירותי ע"ז מסוגי' דפסחים ל"ו ע"ב יכול יצא אדם יד"ח בביכורים ת"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבות יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל מושבות אלא בירושלים יכול שאני מוציא אף מע"ש ת"ל מצות מצות ריבה, מרבה אני מע"ש שי"ל היתר בכל מושבות כדר' אלעזר דאר"א מנין למע"ש שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים ת"ל כי לא תוכל שאתו כו' ומוציא אני ביכורים שאי"ל היתר בכל מושבות כו'. א"כ לר"א מבעי"ל מושבות למעט ביכורים ואיך אמר הכא בקידושין דאתא לרבות ממושבות א אליבא דר"א דכ"מ שאתם יושבים למצומ"ר וצ"ל דה"ק הש"ס כיון דכ' על מצות ומרורים יאכלוהו והיינו לפסח ומשמע דכריכה מעכבה כהילל אמנם פסח אינו נאכל אלא בירושלים א"כ אין סברה למעט ביכורים משום שאינו נאכל בכל מושבות אלא בירושלים דאדרבה משום הכריכה עם הפסח שאינו נאכל אלא בירושלים ה"ה כמו הפסח, ואמנם אי נימא דהכריכה מעכב אף בדיעבד א"כ בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח. לא דהיינו בארץ בזמן שאין ביהמ"ק לא יהא נוהג חיובא דמצה ומרור ולהכי כ' בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבות יוצאין בה ידיח מצה ומשמע דאיכא חיוב לאכול