בית אבא עב

דהילל דס"ל מקביים לחלה כו' כנ"ל מייתו נמי הא דהילל הוה כורך שלשתן כאחת א"ר יוחנן חלוקין על הילל כבפסחים קט"ו ע"א דתני' יכול יהא כורכן בב"א ואוכלן ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע וכפי' התוס' שם ד"ה אלא דהילל פי' הקרא דלכתחילה יש לו לכרוך ובדיעבד נפיק כי לא כריך ומשמע דבעלמא אין מבטלות דאי מבטלות א"כ איצטריך קרא הכא להתיר כריכה ולומר דהכא לא מבטלי כו' והנ"ל י"ל שכוונתם דע"כ להילל פי' דקרא דרק לכתחילה י"ל לכרוך ובדיעבד נפיק כי לא כריך דכיון דבדיעבד נפיק כי לא כריך אף שלכתחילה צריך לכרוך לא הוי תניא דומיא דחילוקא דבירוש' הנ"ל בעשה עיסה מה' מינים דאין חייבין על חלתה ד"ת שלא נולד החיוב והאיסור אלא בתערובת ולא כ"א בפ"ע קודם התערובת וע"כ מבטלין זה את זה כיון דאמרי' דבדיעבד נפיק כי לא כריך הוי' חיובא דפסח מצה ומרור על כל אחד בפ"ע קודם הכריכה בב"א וקודם התערובת ולא נולד בתערובת וע"כ אין ללמוד למצות כריכה מאיסורן שיתבטלו זב"ז כמו שאיסורן מבטלין זא"ז בכה"ג משא"כ אי גם בדיעבד ל"ה יוצא בלא כריכה א"כ לא חל מעולם שם חיובא דמצה מרור ופסח על שום א' מהם קודם הכריכה ואז הוי נולד החיוב בתערובת דהו"א ללמוד מצוות מאיסורין דבכה"ג מבטלין זא"ז כשיטת הירוש' שם דנפק"ל מצות מאיסורין ולא איסורין ממצות כנ"ל וז"כ במש"כ דהילל מפרש קרא דבדיעבד נפיק כי לא כריך ורק לכתחילה י"ל לכרוך ע"כ משמע דבעלמא והיינו דגם שאר מצות נפק"ל מאיסורין דבכהאי"ג שהאיסור והחיוב בפ"ע ולא נולד בתערובת כיון שאינו מעכב בדיעבד דאין מבטלין זא"ז, דאי מבטלות היינו אפי' בעומד בפ"ע וכר"ל א"כ איצטריך קרא הכא להתיר כריכה ולומר דהכא לא מבטלי וע"כ דקרא לא אתי' רק להצריך כריכה לכתחילה ובדיעבד נפיק כי לא כריך ולא הוי תו נולד החיוב בתערובות דכריכה ושפיר ילפינן מאיסורין דאין מבטלין זא"ז. ומיושב שפיר קושי' מהרש"א שהק' מנלן דלהילל רק לכתחילה מצוה לכרוך דלמא אפי' לעיכובא נמי כו' דלהנ"ל אי לעיכובא נמי א"כ הוי כנולד החיוב בתערובות דכריכה וכהך דעשה עיסה מה' מינים דלכו"ע מבטלין זא"ז וא"כ נילף למצות מאיסורין דבכה"ג לכו"ע מבטלין זא"ז ואיצטריך קרא הכא לומר להתיר כריכה ולהשמיענו דהכא לא מבטלי והיינו דלא נילף מאיסורין ומעשה עיסה מה' מינים דאין חייבין על חלתה ד"ת דמבטלין זא"ז ומדלא השמיעני קרא הכא להתיר כריכה משמע שפיר דרק לכתחילה מצוה לכרוך ולא לעיכובא כנ"ל וז"כ מסקנת דהתוס' והילכך לרבנן דמוקי קרא בדיעבד שמעינן דבעלמא מבטלות וש"ה דגלי קרא דלרבנן דפליגי אהילל ע"כ דמפרשו קרא בדיעבד דיכול לא יצא בהו יד"ח אא"כ כרכן בב"א ואכלן דהיינו אפי' לעיכובא נמי א"כ הוי נולד החיוב בתערובת הכריכה דלכו"ע מבטלין זא"ז משום דגם בפ"ע באיסורין מבטלין הן זא"ז וכר"ל ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע והיינו דבאמת אתי' קרא למדס"ל כר"ל להניח זה בפ"ע וזה בפ"ע אף דבאיסורין מבטלין זא"ז הכא אתי קרא להתיר כריכה ולומר דהכא לא מבטלי כו' כנ"ל

ועפי"ז יש לפרש קושי' הירוש' והא ר' יוחנן כורך מצה ומרור כו' דאין הקו' איך עשה כהילל דאדרבה דלר' יוחנן לשיטתי' הנ"ל דבאיסורין כשכ"א בפ"ע אין מבטלין זא"ז ורק כשנולד החיוב והאיסור בתערובת הוא דס"ל כר"ל דמבטלין זא"ז ע"כ דס"ל נמי כהילל לכרוך מצה ומרור דקרא דעל מצות ומרור כפי' דהילל אתי' דרק לכתחילה י"ל לכרוך ובדיעבד נפיק כי לא כריך ול"ה נולד החיוב בתערובות הכריכה וע"כ משמע דילפינן מאיסורין ודאין מבטלין זא"ז דא"כ היה איצטריך קרא הכא להתיר כריכה ולומר דהכא ל"מ לי' כפי' התוס' הנ"ל א"כ שפיר עביד דכריך מו"מ. אלא דהקושי' הוא למה הביא ר' יוחנן דברי החולקים על הילל דהם סוברים כר"ל כנ"ל וכפי' התוס' דר' אשי לא על דברי ר' יוחנן מתקיף דברייתא פי' דהילל היא איך מפורש הקרא דעמו"מ יאכלהו כנ"ל אלא מתקיף אבני ישיבה כו' דס' דמצותו בכל ענין בין ע"י כריכה בין כ"א לבדו וע"כ אתא קרא הכא לאשמעינן דאין מבטלות זא"ז כיון דבאיסורין ס"ל כר"ל דאיסורין מבטלין זא"ז וע"ז משני הירוש' כאן שלא בזמן ביהמ"ק דמרור דרבנן שכוונתם דר' יוחנן לשיטתי' בירוש' הנ"ל דמתני' דהעושה עיסה מן חיטין ומן אורז דלא כרשב"ג אלא אם יש בה טעם דגן חייב דנו"ט ברוב דאורייתא ול"ק על ר"ל קושי' רבא משום דר"ל לשיטתי' דהלכה כרשב"ג דלעולם א"ח בחלה עד שיהא בה כשיעור א"כ לר"ל הא דאיסורין מבטלין זא"ז אפי' בשאינו מינו שנו"ט הוא וע"כ קאמר הגמ' דפליגא על ר' אלעזר דסובר דאין איסורין מבטלין זא"ז ול"ק קושיתי. ומיושב גם קושי' התוס' מנלן דלהילל אין איסורין ולא מצות מבטלין זא"ז דילמא היה לוקח הרבה מכ"א וא' דבכה"ג אין מבטלין כו' הנ"ל משום דבזה"ז דמרור דרבנן אמר רבינא בפסחים קט"ו ע"א משמי' דר"מ בר"נ משמי' דהילל משמי' דגמרא לא ניכרוך איניש מצה ומרור בהדי הדדי וניכול משום דס"ל מצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן ואתו מרור דרבנן ומבטל לי' למצה דאורייתא ופי' המפו' דאפי' אם אוכל מצה יותר מכזית אסור לכרוך מדלא חילוק רבינא כלל ועי' באור חדש בחי' לפסחים מש"כ בזה א"כ ל"מ אם היה לוקח הרבה מכ"א וא' כו' ועוד משני הירוש' דאפי' תימר כאן וכאן בשעת המקדש שני דברים רבים ע"א ומבטלין אותו ודוקא בנולד החיוב והאיסור בתערובת כהך דעשה עיסה מה' מינין דאין חייבין על חלתו ולהילל דמפרש קרא דעמו"מ אלכתחילה ולאפוקי דיעבד ל"ה נולד החיוב בתערובת וכריכה ול"צ קרא להתיר דמשמע בלא"ה דבכל אחד בחיובו ואיסורו בפ"ע אין מבטלין זא"ז ונפק"ל מצות איסורין כנ"ל משא"כ לרבנן דחלוקין על הילל דהיא משום דס"ל כר"ל דאיסורין מבטלין זא"ז והו"א דקרא לעיכובא ובעי' קרא להתיר דכאן אין מבטלין זא"ז אף דבאיסורין ס"ל דמבטלין זא"ז וע"כ מייתו נמי דר' יוסי בשיטתי' הנ"ל כר' יוחנן דאמר בשם ר' אלעזר כשם שאין האיסורים מבטלין זא"ז כך אין המצות מבטלות זא"ז כו' דגם לר' אלעזר בירוש' פ"ב דערלה הנ"ל הך מתניתא לא לתוך ר' אלא לתוך קצ"ט כו' דאעפ"י שלא נתבטל האיסור מעלה והיינו דאיסור ערלה מבטל לכה"כ אף דאמרי' בזבחים דס"ל דאיסורין אין מבטלין זא"ז וגם דהוי כל איסור בפ"ע ולא נולד בתערובת ואמאי סובר דמבטלין זא"ז הא הוי נמי אינו מינו ויבא לידי נ"ט משום דלר' יוסי מתני' דהעושה עיסה מן החיטין ומן האורז אם י"ב טעם דגן חייבת בחלה כר' יוחנן דאפי' אין בה דגן כשיעור חלה ופליג ארשב"ג דסובר דלעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה שיעור דגן חיוב חלה ונו"ט ברוב דאורייתא ולהכי אין האורז מבטל הדגן משום שי"ב נותן טעם ובכה"ג שיש משום נו"ט אין איסורין מבטלין זא"ז באינו מינו אפי' בתערובת ובמ"ב דליכא נו"ט אין איסורין מבטלין זע"ז אלא כשכל איסור בפ"ע בלא תערובת אבל בתערובת במב"מ מבטלין איסורין זא"ז אף לר' יוחנן כיון שאין כאן נתינת טעם לעולם ובעשה עיסה מחמשת המינים דאין חייבין על חלתן אף דהוי נמי אינו מינו צ"ל דה"ט דמבטלין זא"ז לר' יוחנן משום שנולד החיוב והאיסור רק בתערובת ול"ה מעולם קידם התערובת שום חיוב ואיסור וע"כ בערלה דמעלה את הכלאים אף דהוה נמי אינו מינו ולא מאתים רק קצ"ט ולא נתבטלה עדיין הערלה והוי כאיסור בפ"ע