בית אבא עא

והר"ש שפי' דמיירו דנפלו לתוך מאתים ונתערבו בכלו היתר אלא כר' אלעזר בירוש' דמיירו בנפלו לתוך קצ"ט ומאתים היינו מאתים בין הכל ואעפ"י שלא נתבטל האיסור מעלה דחולק על הרמב"ם כנ"ל א"כ להרא"ש אין חילוק בין הא דערלה דמעלה את הכלאים להא דפיגול ונותר שבללן זב"ז דפטור דבשניה' פטורן והיתרן משום דינא דאיסורן דמבטלין זא"ז ולא כפי' השע"א הנ"ל וכנראה שלא נתפרסם עוד בימיו בדפוס פי' הרא"ש על משניות ולא ראהו עוד. והנה כאשר לפנינו עתה יש להקשות להרא"ש סתירת גמ' דזבחים ע"ט ע"א הנ"ל דס' ר' אלעזר דאיסורן אין מבטלין זא"ז ובירוש' פ"ב דערלה ה"ב א"ר אלעזר סאה ערלה שנפלה לתוך מאתים לית כאן לתוך ר' אלא לתוך קצ"ט ולעיל בה"א רא"א תרומה עולה בא' ומאה רי"א במאה ועוד תמן אמר חזקי' ר' אבהו בשם ר' אלעזר כ"מ ששנה מחלוקת ואח"כ שנה סתם הלכה כסתם מן מה דתנינן סאה תרומה שנפלה למאה וא"ר אלעזר לית כאן לומר לתוך מאה אלא לתוך צ"ט כמה דתנינן ר"א ור"י כו' הרי דאיסורין מעלין ומבטלילן זא"ז וכן ולהק' מד"ה ירוש' פ"ק דחלה ה"א א"ר יוסי בשם ר' אלעזר כשם שאין האיסורים מבטלים זא"ז כך אין המצות מבטלות זא"ז והיא סתירה משורשת ונראה לתרץ דיש לדקדק בשינוי ההיקש דר"א להא דאיסורים אין מבטלין זא"ז מהירוש' לבבלי הנ"ל דבירוש' אמרי' כשם שאין האיסורים מזא"ז כך אין המצות מזא"ז ואילו בבבלי אמרינן כשם שאין מצות מבטלות זא"ז כך אין איסורים מזא"ז. וי"ל דהנה הקשיתי בסוגי' דזבחים הנ"ל דאמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו מתיב רבא עשה עיסה מן החטין ומן אורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואע"ג דרובה אורז כו' אלא מין בשאינו מינו בטעמא מב"מ ברובא ופי' רש"י וכי אמר ר"ל דפיגול ונותר מבטלין זא"ז בשל מין ומינו דליכא למיקם אטעמא כו' ופליגא דר"א דאר"א כו' אין איסורין מבטלין זא"ז כו' דמנ"ל דפליגא אר"א דילמא ר"א מיירו באיסורין שאינן מינן דאפשר למיקם אטעמא ע"כ אין מבטלין זא"ז דבא"מ גם ר"ל מודה דאיסורים אין מבטלין זא"ז כפי' רש"י הנ"ל. אבל במ"ב גם לר' אלעזר איסורין מבטלין זא"ז כמו לר"ל וכן הא דמייתי רבי' דאין מצות מבטלות זא"ז כהילל שהיה כורכן בב"א ואכלן י"ל שהיה לוקח הרבה מכל אחד ואחד דבכה"ג לא מבטל כקושי' התוס' בזבחים שם ובפרט מסתבר לומר הכי דר' אלעזר לשיטתי' בחולין ק"ג ע"ב דאפי' חלקו מבחוץ נמי חייב דמחוסר קריבה (שנתרחקו זה מזה מעט) לאו כמחוסר מעשה דמי אף כשאוכל אח"כ הרבה מצה כיון שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים משמרת מצה אפי' נאכלת אח"כ למצה דאכל בכריכ' שלא נתבטל מחוזק המקור והנה בירוש' פ"ק דחלה איבעי להו מהו שילקו על חלתן (שעירב חמשה דברים החייבים בחלה ועשה מהן עיסה אחת) ואמרו בשם ר"ל אין לוקין על חלתן ואריב"א דר"ל כדעתי' דאיתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זא"ז ור"ל אמר ביטלו זא"ז (וה"נ פליגי בזה דלר"ל דאיסורין מבטלין זא"ז אין לוקין על חלתן דמבטלין זא"ז ולר' יוחנן לוקין על חלתן דאין מבטלין זא"ז כמו שאין איסורין מבטלין זא"ז) א"ר יוסי לא דמיין תמן אמר זה אסור וזה אסור ברם הכא שני דברים רבים על אחד ומבטלין אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור אילו אחד עשה חמש עיסות מחמשה מינין ועירבו כו' יאות (דאפי' לר' יוחנן דאין איסורין מבטלין זא"ז אין לוקין על חלתן משום שלא באו לידי איסור קודם התערובת וכל שלא נולד האיסור קודם התערובת רק בתערובת אין דומה לשאר איסורין דאין מבטלין זא"ז מפני שכל אחד היה איסור בפ"ע קודם שנתערב משא"כ בזה ע"כ אמרינן דשני דברים רבים על אחד ומבטלין אותו) והק' הריט"א בפ"ד מהל' חלה להרמב"ן אות י"ג מסוג דזבחים הנ"ל אליבא דרבא דלר"ל באינו מינו דאיכא למיקם אטעמא אין איסורן מבטלין זא"ז א"כ אמאי אמרי' הכא בעשה עיסה מה' מינים דהוי מין בשאינו מינו ואיכא נתינת טעם דאין לוקין על חלתן דמבטלין זא"ז הא באי"מ לכו"ע אין איסורין מבטלין זא"ז וגם אמאי אין מצטרפין זע"ז כו'

והנה מש"כ לתרץ דמתני' כרשב"ג דתוספתא דאמר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור ולהכי עיסה דחטים ואורז אפי' רובה אורז חייבת משום דאיכא בה כשיעור חיוב חלה בשיעור חטים אבל בליכא בה שיעור חיוב חלה אמרי' דטעמא בטיל ברוב והא דעירב ה' מינים ועשה עיסה מיירו כשאין בשום אחד מהם כשיעור כ"א בצירוף כולם אף דהוי אינו מינו ואיכא טעמא י"ל שני דברים רבים על א' מהם ומבטלין אותו כו'. קשה מאוד להבין חדא דא"כ רבא דמק' על ר"ל ומתרץ אליבי' בחילוק בין מב"מ למבשא"מ דאיכא למיקם אטעמא כו' הויל"ל נמי דמיירי ביש בדגן בעצמו שיעור חיוב חלה ולהכי דוקא טעמו לא בעיל אף דבגמ' תפס לעיקר הסברה דמבאי"מ טעמא ל"ב משום דאיכא מ"מ זה דוקא משו' דאמרי' נמי דאין האורז מבטל הדגן וזהו דוקא ביש בדגן לבד שיעור חיוב חלה כאשר הרגיש בעצמו בזה, ומהגם דלר"ל בשיטתי' בפ"ב דחלה הג' דמוקי מתני' כרשב"ג ובפ"ג דחלה ה"ג דאמר ר"ל הלכה כרשב"ג דלעולם א"ח בחלה עד שיהא בה כשיעור כו' היא העיקר טעם להסברה דאין האורז מבטל הדגן א"כ הויל"ל לרבא להביאו ועוד דמרא דהך חילוקא בירוש' דשני דברים רבים על א' ומבטלין אותו כו' הוא ר' יוסי ושם בפ"ג ה"ג אמרי' דסימן הוה לן ר' יוסי כר"ה דבאיכא טעם דגן לחוד היא חייבת בחלה ודכן ס"ל לר' יוחנן רבי' ומתני' שם דהעושה החיטים עיסה מן ומן האורז דלא כרשב"ג היא ורק ר"ל הוא דס"ל דהלכה כרשב"ג וכן בפ"ב ה"ג א"ר מנ"א אע"ג דל"א ר' יוסי רבי הדא מילתא אמר דכוותה דאמר ר' יוחנן דרך עיסה שנו כאן כו' וכן בפ"א שם ר' ירמי' בעי' לר"ז עירב ארבעת קבין בפ"ע וחימצן וד' קבין בפ"ע ועירבן (ואליבא דהילל בפ"ק דעדיות דמקביים לחלה) אתיא דר' יוסי כר' הילא אע"ג דו פליג עלוי כו' א"כ אין לפרש טעמי' דר' יוסי דמשו"ה שני דברים רבים על א' ומבטלין אותו אף שהוא מבאי"מ ואיכא למיקם אטעמא משום שאין בכ"א בפ"ע שיעור חיוב חלה דלר' יוסי לאו בשיעורא תלי חיובא רק בטעמא ואפי' אי איכא שיעורא דחיוב חלם ואיכא נמי טעם דמבאי"מ הוא אפי"ה סובר ר' יוסי דמשו"ה אין חייבין על חלתן משום דמבטלין את זה וע"כ דטעמי' דר' יוסי בירוש' דאף לדר' יוחנן דאין איסורין מבטלין זא"ז היינו דוקא בזה אסור וזה אסור בפ"ע קודם שנולד התערובת וגם לא נתערבו בהיתר רק שבללן ביחד ובהא פליג עם ר"ל דסובר בפיגול נותר וטמא דמבטלין זא"ז ואפי' באי"מ וס"ל דנו"ט ברוב לאו דאורייתא ואפי"ה ל"ק עלי' קושי' רבא בסוגי' דזבחים ממתני' דעשה עיסה מן חיטין ומן אורז אם יש בה טעם דגן חייב בחלה ואע"ג דרובא אורז משום דר"ל כשיטתי' בירוש' הנ"ל דהלכה כרשב"ג דלעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה בשיעור ומתני' דלא כרשב"ג ועי' בפי' הרפ"מ בפ"ג דחלה שם אבל בעירב ה' מינים החייבים בחלה ועשה מהן עיסה אף לר' יוחנן אין לוקין על חלתן דמבטלין זא"ז שהאיסור נולד בתערובות אמרי' שני דברים רבים על אחד ומבטלים אותו וכעין ס' היתר מצטרף לאיסור בתערובת ואיסורן מבטלין זע"ז הנ"ל וע"כ י"ל נמי דלהיות דשיטת ר' יוסי כמתני' דהעושה עיסה מן חיטין ומן אורז אם י"ב טעם דגן חייבת בחלה כר' יוחנן דהביאה הגמ' לעיל מזה לפשוט איבעי' דר' ירמי' לר"ז בעירב ארבעת קבין בפ"ע כו' דזהו אליבא