בית אבא ע

כעיקר הוא דאתא שאם שרה ענבים במים וי"ב טעם יין חייב ומכאן אתה דן לכל איסורן שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איה"נ ויש היתר לאיסורו עשה בה טעם כעיקר כו', מ"מ מכל אשר יעשה מגפן היין ללמד על איסורי נזיר שהן מצטרפין זע"ז אית לי' וגם לר' אבהו דמשרת להיתר מצט"ל אתי אמרי' בגמ' דלר"ע נפק"ל לטעם כעיקר דהוא דאורייתא מגיעו"נ דאיסורי דגיעו"נ לא טעמא בעלמא הווי ואסור ה"נ ל"ש דלר"ע לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלאו נוטלפ"ג הוא דנוטלפ"ג מותר כו' ומק' כמו דלרבנן משרת לטעם כעיקר ומכאן אתה דן לכל איסורן שבתורה לר"ע נמי דקא מוקים למשרת להיתר מצטרף לאיסור ה"נ נימא מכאן אתה דן לכל איסורן שבתורה ומשני משום דהוי"ל שני כתובין הבכ"א וב"כ הבכ"א אין מלמדין כו' וע"כ י"ל בפסק הרמב"ם ז"ל בג' תבלין דמצטרפין הנ"ל דל"ק קושי' הכ"מ בזה דאף דהאי מימרא רבא משמי' דר"י אר"מ ולא קימל"ן כוותי' היינו דלא קימל"ן כוותי' בשיטה דאזלינן בתר שמא ומב"מ במשהו ונוטלפ"ג אסור דלא אתי' מלימודא דל"ת כל תועבה דלהך לימודא אסור גם בהנאה דלר' אבהו אתי' בדוקא דל"י ל"ת ל"ת אא"א ואאיה"נ משמע וכל שאסור בהנאה גם נוטלפ"ג אסור כשיטת הג"א וגם באב"י ויק' נמי כעין הקושיא הנ"ל דדילמא ציותה התורה להגעיל משום שמא בישל הנכרי איה"נ כזה כנ"ל משום ספיקא שבישל מב"מ דבמשהו דאי בתר שמא אזלינן אסור גם נוטלפ"ג כו' וא"כ אין ללמוד מגיעו"נ לאסור נוטלפ"ג בא"מ והיינו משום דלר' אבהו כבר שמעינן מימרא דידי' משמי' דר' יוחנן במ"א דהיינו בפסחים ונזיר הנ"ל דמשרת לר"ע להיתר מצטרף לאיסור בנזיר ולא דנין מינה לבל איסורן שבתורה משום דהוי ב"כ הבכ"א ואי"מ ואף דלא קימ"ל גם בזה כוותי' לבל לימודא דכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים וע"ז דלימד על איסורי נזיר שהן מצטרפין זע"ז דהיא גם מימרא דר' אשי שם נגד לימודי' לאיסורא אכילה בב"ח מל"ת כל תועבה כנ"ל דאתי' מקושי' דהשתא י"ל היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מבעי' כו' דקימ"ל כוותי' י"ל מכאן אתה דן לכל איסורן שבתורה דאיסורין מצטרפין זע"ז אף דאחד שמי' חרצן וא' שמי' זג מכח איסורא דקרא מכל אשר יעשם מגפן היין הוי מין אחד שפיר י"ל גם דעכ"פ הא שמעינן נהי מל"ת כ"ת לגילוי דעת דכל שתיעבתי לך ה"ה בל"ת והיינו דאתיא לן הכי מאיסורי נזיר הכי לכל איסורן שבתורה אף דלא קאמנוהו ללימוד גמור לענין מלקות ואיה"נ שלא יהי' ב"כ הבכ"א ואף דנפק"ל להלכה ממשרת לטעם כעיקר או דטעכעי"ק דאורייתא מגיעו"נ דנוטלפ"ג מותר כבסוגי' שם מ"מ גם לרבא דבתר שמע' אזלינן ומב"מ ל"ב תבלין ב' וג' שמות הוי מין אחד דלשיטת התוס' חולין ק"ח ע"א וע"ז ס"ז ע"א ס"ל גם לרבא דטעם כעיקר דא דאורייתא ולא דחק לאביי דאין ללמוד מבב"ת עיין שם ודברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות מ"א הלכה א' שכתב דכל איסורן שבתורה אין מצטרפין זע"ז חוץ מאיסורי נזיר לפיכך הלוקח מעט חלב ומעט דם וצורף מן הכל רק כזית אינו לוקה ודיני כאוכל ח"ש כו' נראה ג"כ הכי דדוקא לענין מלקות אין מצטרפין אבל לענין איסור מצטרפין וע"כ נקט חלב ודם דאינן שוין לא בשמא ולא במינן לרבא דאיסורן רק מדין ח"ש ולעולם איסורן דשוין בשמא מצטרפין לענין איסור שו"מ במה"פ פ"ד דנזיר לירוש' שהעיר קצת מזה ונהניתי

ועפ"ז י"ל קושי' התוס' בע"ז ס"ו ע"א ד"ה ורבא לפי' רש"י הכא דלרבא דמוקי למתני' דתבלין ב' וג' שמות כו' כר"י אר"מ אין הלכה כחזקי' ובשבת פ"ט ע"ב משמע דתלמודא תופסת עיקר הא דחזקי' דפריך התם תבלין ב' וג' שמות כו' ואמר חזקי' במיני מתיקה שני כו' ש"מ דהלכה כמותו כו' דלהנ"ל אין מפי' רש"י ראי' דרבא סובר דאין הלכה כחזקי' אלא דלאוקימתא דרבא למתני' דהכא אליבא דר' יהודה אר"מ כ"ו דגם ר"מ ס"ל מב"מ במשהו ובתר שמא אזלינן ונוטלפ"ג אסור ומל"ת כ"ת אף איה"נ משמע ע"כ ליתא לדחזקי' דבזה"ל פי' רש"י שם והיינו דחזקי' ס"ל נוטלפ"ג מותר כתי' תוס' שבת שם הנ"ל ע"כ ליתא לדחזקי' אבל לרבא לדידי' למסקנה דלא קימ"ל כר"מ ואין ראי' דלר"מ כר' יהודה ס"ל בהא דמב"מ במשהו שפיר י"ל דגם לרבא אתי' סוגי' דשבת כדחזקי' כנ"ל נמצא דכ"ז היא לרבא דס"ל בזבחים ק"ט ע"א דלר' יהודה מב"מ לא בטל וע"ש בתוס' אבל לאביי דאמר שם הא דידי' הא דרבי' ס"ל לר' יהודה דגם מב"מ בטל לר' יהודא ע"כ מוקי לה אביי כחזקי' כנ"ל וא"כ ל"ק גם קושי' הנ"ל דמש"כ הרמ"א דיכול להפריש גם אטעם עיסה שבבשר כפי' הטו"ז הרבותא דטעכעי"ק דאור אף דס"ל להרמ"א דאזלינן בתר שמא כרבא דלהנ"ל גם בטעמא הוי מינה ומצטרפין כנ"ל

ד) ועפי"ז י"ל קושי' זקני הגאון בעל שער אפרים בתשו' סי' נ"א בטיו"ד סי' צ"ח בקדירה שי"ב נ"ט זתים היתר ונפלו בה ב' זתים א' של חלב וא' של דם כ"א מצטרף עם הנ"ט זתים לבטל חבירו שהב"י הראה מקורו מתשו' הרא"ש דאתי' לי' מסוגי' דזבחים ע"ט ע"א הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור דאיסורן מבטלין זא"ז כו' והק' הא אמרי' שם דפלוגא אדר' אלעזר דאמר אין איסורין מבטלין זא"ז כו' וכן הרמב"ם פ' כר"א וא"כ איך פסק הטור דלא כהלכתא וראי' שני שהביא הרא"ש ממתני' פ"ך דערלה דערלה מעלה את הכלאים א"ש ול"ק מינה להא דפיגול ונותר וטמא שבללן דמבטלין זא"ז לפי דההוא דערלה מיירו שנתערבו בכולו היתר ודמי לההיא דחלב ודם שנתערבו בנ"ט זתים משא"כ הא דפיגול ונותר כולו איסור כו' והרעישו בקושיתו כל גדולי דורו עי' בסי' נ"א נ"ב נ"ג ועי' בכו"פ סי' צ"ח מזה. ונ"ל דלהרא"ש לשיטתי' ל"ק כלל דהר"ש בפ"ב דערלה מ"ג אמתני' דערלה מעלה את הכלאים כו' כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים כו' כתב דבירוש' גרסי' נמי הך אר"א לא לתוך ר' אלא לתוך מאה וצ"ע ומאתים דקתני מתני' היינו מאתים בין הכל ונראה שם ט"ס דא"כ כבר נאסר הכל מחמת הערלה כו' ועוד הק' מפ"ה דתרומות מ"ח דלרבנן אף תרומה דקולא אין מעלה את התרומה והכא ערלה מעלה את הערלה וכתב הרא"ש לתרץ קושיתו דהא דערלה מעלה את הערלה מיירו דחד מנייהו הוי רבעי כו' דתרי שמות נינהו רבעי וערלה ולהכי מעלה זא"ז כמו דמעלה לכה"כ והביא דהרמב"ם בפ"א ממ"א שפי' נמי כהר"ש הא דתרומ' מעלה את הערל' וכה"כ כגון שנפל סאה תרומה לצ"ט חולין ואח"כ נפל חצי סאה ערלה או כה"כ אין כאן איסור עוכה"כ שהרי ערלה בא' ור' אעפ"י שמקצת המאתים תרומה וסיפא דערלה וכה"כ מעלין את התרומה כיצד ק' סאין של ערלה וכה"כ שנפלו לעשרים אלף של חולין נעשות כל התערובת כ' אלף ומאה ואח"כ נפל לכל ק' וק' מהם סאה תרומה הכל מותר אעפ"י שמקצת הק' המעלין אותו ערלה או כה"כ וכן הערלה מעלה את כה"כ וכה"כ את הערלה כה"כ את כה"כ ועאה"ע מיירו שנפלו ר' סאה ש"ע או כה"כ לארבעים אלף של חולין כו' שכיון שבטל האיסור שנפל תחילה נעשו הכל כחולין המותרין כו' ואח"ז כתב וז"ל אלא שהירו' מסכים לפי' זה דאמר ר' אלעזר הך מתניתא לא לתוך ר' אלא לתוך קצ"ט אלמא אעפ"י שלא נתבטל האיסור מעלה. ועוד תימה דעל רישא התרומה מעלה את הערלה פירוש כמו שאמר ר"א בירוש' לא לתוך ק' אלא לתוך צ"ט ובסיפא לא חש לדברי ר"א ופי' עד"א ע"כ דברי הרא"ש חזינן דהרא"ש חולק גם בפי' המשנה דערלה מעלה את הכלאים על פי' הרמב"ם